לבושי מרדכי על אורח חיים קב

וכ"ז ביוה"כ אבל בשאר אסורי' כיון דמסקינן דרק מכל חלב מביא ללמוד היכ' דלא. נימ' דהללמ"מ מפקיע מכל וכל ע"כ לא משמע רק מטעם רבוי וגם לא שייך בי' אסור עשה ולא ל"ת אבל ועניתם דנשאר עכ"פ העשה זה לענ"ד דעתו בפשיטות' דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ע' בעה"י יום ד' עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו. לכבוד הבחור החרוץ כ"ה בן ציון שאפיר נ"י בעיר אנגוואר יע"א. בדבר מ"ש בב' ישראלי' דרין בחצר א' עם שכונת מומר לחלל שבת בפרהסי' דהוה דינ' לענין טלטול בחצר דצריך לשכור ממנו רשות' כמו מנכרי כמ"ש בשו"ע סי' שפ"ה דלא מהני עירוב ופתח פיתח' להתיר' דזה הוא דירעקטאר בשפארקאססא באוכגוואר ודרכו לבא רק ביום א' והולך משם ביום ב' והא בזה העלה בטו"ז סי' שע"א דאם ברור שאינ' בא בשבת דינ' כישראל דאפי' בא לבית', ע"י איזה סיבה הוה כנמלך ואינ' אוסר וה"נ כן הוא דוודאי מסיח דעתו מלבו דיש לו מלאכת' בשק"א הנ"ל, והנה האחרונים פקפקו הרבה בדברי טו"ז כמ"ש בפרמ"ג ונתיב חיים ותו"ש וכן בס' חיי אדם כלל ע"ה פסק להחמיר שלא כדברי טו"ז הנ"ל וקשה להורות הלכה למעשה נגד רוב המחברים האחרונים וע"כ דעתי לתמציא להם מקום התיר' דהא מקדם הי' נותן מקום לשכור רשות ורק עתה ע"י איזה דברי ריבות שביניהם מונע מהם דבר השכירות וא"כ אפשר אים אח' שאינ' מבני החצר שאילו עליו שנאה אפשר לבקש רשות לשאול לו רשותי' למען הניח איזה חפץ ברשות' דאז מחשב כשכיר' ולקיט' וא"כ אפשר ששוב ב'ישראלי' הנ"ל ישכרו רשות' מאיש הנ"ל והא בסי' שפ"ב קיימ"ל מנכרי שוכר אפי' משכיר' ולקיט' אפי' אם הנכרי אח שאינו דר בחצר וכיון שמומר זה דינ' כנכרי א"כ לכל דברים דינ' כן ואם כי לענין דירת ישראל יחיד דבנכרי אי"צ לשכור דעת האהע"ו הביא' בהג"ה רע"א דבישראל מומר אין להתיר בכה"ג דכל עצמ' טעמי' משום דעכו"ם חשוד על שפיכ"ד לא שכיח שידור ישראל ביחידות עמו משא"כ במומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ול"ח לשפי"ד והנה בת' תשורת ש"י השיג עליהם דמדברי רבינו ירוחם שהביא' משמע דכל דינ' כעכו"ם ועיי' בראש פ' הדר ובק"נ שם. וא"כ הה"ד לענין דין זה כמ"כ דינ' הכי וכמ"ש בש"ע סי' שפ"ב עצה זו גבי עכו"ם ה"נ כן הוא וכ"כ בס' חיי"א כלל ע"ה גבי' עכו"ם דגם א' שלא מבני החצר יכול לעשות כן אלא שאז צריכים ב' ישראלי' לערב כמו בשכירות ממנו וא"כ יעשה הכי שיניח איזה חפץ ברשות' ובזה יכוון לקנות לשאלת המקום וכמ"ש בח"מ סי' קצ"ב דחזקת קרקע קונה ע"י שמוש והיינו קנין חזקה ולענין זה וודאי דינ' כישראל לקנות בחזקה ואח"כ יכול לטול החפץ דהא דינ' בסי' שפ"ב דאעפ"י שאינ' מונח שם בשבת נמי מהני עיי"ש. ב) וראיתי קושיתו מ"ש בגמ' מ' יומא ד' ז' דפריך למ"ד טומאה הותרה בצבור מנטמא העומר אי איכ' אחר' מביא ואם לאו אומרי' לו שתוק וכן פריך מנטמא הדם הציץ מרצה וא' הותר' ל"ל רצוי ציץ וה"ק דמה פריך דהא לא הותר' בצבור רק טומא' מת ולא טומאת שרץ ודילמא נטמא בשרץ דיותר שכיח מט"מ. ויפה הקשה. אלא זה הכל לשיטת הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש אבל כבר הק' עליו עיין בלח"מ פי"ז מה' ק"פ ובצל"ח פסחים ד' כ"ב וד' ס"ט דשם מוכח בהדי' דטומא' שרץ הותר' בצבור וכן מוכח במ' זבחים ד' כ"ג עיי"ש והצל"ח תי' דפלוגת' היא דלרשב"ל דיליף מקרא דושלחו מן המחנה כל וגו' וכל טמא לנפש דיש זמן דזבים ומצורעים משלחי' ואין ט"מ משתלחי', וזה פסח הבא בטומא' והא מכל טמא ילפי' טמא שרץ א"כ ילפינן טמא שרץ א"כ מוכח כמ"כ דאינ' משתלח ורק אביי' דס"ל דילפי' מקרא דאיש איש י"ל כשי' הרמב"ם וא"כ י"ל דהגמ' מ' יומא פריך לר"ל, ועוד נלע"ד דהא לענין אכילת פסח גם הרמב"ם ס"ל דטמא שרץ מותר ג"כ כמ"ש בה' ק"פ דרק לענין ליכנס לעזרה לא הותר טמא שרץ והא במ' זבחים ד' כ"ג מסיק בגמ' דציץ אינ' מרצה רק טומא' שהותרה בצבור והא עכ"פ גם טמא שרץ הותר בצבור לענין אכילת פסח ואפשר דהיינו דקאמר בגמ' שם שם טומא' שהותרה דהיינו לענין אכילה ועי' בחסד לאברהם בחי' על הרמב"ם מה' ק"פ' ואין הפנאי אתי להאריך. והנני דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ע"א ב"ה אול"י ב' פ' בא תרס"ב לפ"ק מאד יצ"ו. החו"ש לידידי הרב' החריף ובקי בנש"ק מו"ה אלימלך פריעדלאנדער נ"י. ריש דבריו הקשה בעירובין ל"א דאמרינן דמערבין לדבר מצוה ופירש"י ללכת לבית המשתה בבהק"ב משום מללה"נ והקשה מע"כ דהרי בכאן ק' והא איכא הנאת פרוטה דר"י ול"ש תירוץ התוס' שבועות מ"ד דלכן ל"ה איסור לתקוע בשופר של אסה"נ משום פרוטה דר"י דיכול לתקוע ולטבול בצנע' במקום שלא יבא עני וכאן ליכא לתרץ כן דהרי משתה עושין בקיבוץ הרבה אנשים ויש בזה פירסום וא"כ למה לא יהי' אסור משום הנאת פרוטה דר"י, ונלענ"ד דהתוס' לשיטתייהו בסוכה כ"ה דלא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה דוקא בא"א לעשות שניהם כא' אבל בלא"ה חייב דאל"כ וכי מי שנתעטף כל היום בטלית ותפילין יהי' פטור משום פרוטה לעני ושאר מצוה אלא ודאי דווקא במקום שיתבטל מן המצוה זו שעוסק בה אז פטור וכן ס"ל רוב הפוסקים וכן קייל"ן בש"ע או"ח סי' ל"ח וא"כ שם בשופר בשעה שתוקע אם יתן פרוטה לעני ודאי מתבטל באות' שעה מן