לבושי מרדכי על אורח חיים ק

מי' אלא ש"מ דבסתומ' אין נ"מ דבכל ענין ונותר, וא"כ ה"נ בנ"ד אם סתומת החצר למטה לצד השדה וכדומ' היא מחיצה גמורה כדינ' דהיינ' שגבוה י' טפחים וסתום לגמרי אי"צ תו שום תקון, וזה צריך למודע' למעכ"ת מ"ש ששוכרין הרשות ממושלי העיר הא זה לא מהני כמ"ש המחבר בסי' שצ"א דדוקא ממונה שיש לו רשות להושיב בעלי וכלי מלחמתו בכל בית ובית ועיי' במג"א דבשר העיר סתמ' לא מהני שאין לו רשות להושיב בעלי מלחמ' אפי' בשעת מלחמ' אלא עפי' יועצי המדינה ועיי' שם בשעה"ת בשם תשו' ח"צ וברמ"א שם דבשר העיר מ"מ מותר להוציא מחצירות של ישראל ורק מחצירות עכו"ם אסור וא"כ בנ"ד ודאי שפיר מתקיימי' דברי מע"כ דהחצר היא של גוי ושר העיר אין לו רשות להשכיר וכיון שפתוח יותר מי' לחצרו למקום שאסור ודאי הי' אוסר מטעם כרמלית שאוסר על המבוא שפרוצה לתוכה וע"כ צריך לשכור הרשותי' וממונה של מולך ובעל מלחמה הוא נחשב כשכירו ולקוט' וממנו נוהגי' לשכור כמ"ש בתשו' מהר"מ שיק סי' קפ"ב עיי"ש ולזה גם החצירות של גוי' בידו להשכיר ואז שפיר מקיימי' דברינ' בס"ד כי לחצר זה אי"צ שום תקון: ראיתי בדברי כ"ת שמביא דברי ט"ז סי' שס"ד במ"ד במבוא שצדו א' פתוח לר"ה וצדו שני לחצר שאינ' מעורבת דסגי' בלחי או קורה ובחצר מעורבת אי"צ כלום ובתוך המוסגר כ' כי הב"ח ומג"א פליגו, בזה צריך להעמידו על האמת כי בב"ח ומג"א שם לא נזכר מחצר מעורבת כלום רק דהך דהב"ח בזה פליג ומחמיר דצריך לחי דוק' בחצר שאינ' מעורבת לצד החצר ובזה ס"ל ג"כ המג"א כמוה' אבל לענין חצר עצמ' במעורב' אדרב' מבואר בב"ח להדי' דאייר' בחצר שאינו מעורבת דוק' ורק בדברי פרמ"ג העיר בזה והיינו שמעורבת לעצמ' ועד"ז ציין לעיין בסי' שס"ג ס"ק ל"א ובמג"א סקל"ג דבזה חצר מעורב' מגרע גרע וצריכי' לערב זה עם זה ועל השאר פירצות שהציע כ"ת וציין א' יותר מעשר ושתיים הם פחותי' מעשר, והנה וה תלי' בדין המובא בש"ע סימן שס"ה סעי' ג' דהיינו אפי' ערבו בני החצר עם המבוא כנידון דידן מ"מ אם פרצת החצר למבוא מצדו או אפי' מאמצע אם פרצת החצר לשדה נכוון נגד פרצת המבוא או אפי' אינו כנגדו ק החצר הוא של יחיד אסור הכל והכל מטעם דהוה כמבוא מפולש כמבואר בש"ס עירובין ד"ח דביחיד חיישי' דילמא בנו בתים בחצר ברוחב העודף על הבוא וכמ"ש בטו"ז סק"ה ומג"א סק"ט עי"ש דהוה אז כמבוא מפולש א"כ לפי"ז לדידן שנוהגין לערב ע"י צוה"פ גם בזה צריך צוה"פ דהיינו במקום שנפרץ החצר לשדה אלא לפמ"ש המג"א סי' שס"ג דבחד צד סגי בלחי א"כ ה"נ אם יעשה צוה"פ בב' מקומות דהיינו שטוב להיות הצוה"פ במקום שפתוח החצר למבוא יתר מי' אמות למבוא וצוה"פ יהי' במקום שנפרץ החצר לשדה וכן במקום אחר דהיינו השניי' ובמקום שלישי סגי' אז בלחי משהו גבוה י' טפחים ומהיות טוב יעשה במקום שלישי ב' לחיים משהו מכאן ומשהו לחי מכאן כמ"ש בחיי אדם דדלמא תורת חצר הוא וצריך ב' לחיים ובזה יוצא ידי כל החששות גם ידי פלוגת' המק"ח ושו"מ ועי' בתשו' חת"ס ח"ו סי' פ"ב, ומע"כ עיניו לנוכח יביטו ובאופן מה הפירצות כי לא פורש בדברי כ"ת אם יש לפתיחת החצרות לצד המבוא שערים או דרך צורת פתוח או גפופי' לגמרי כנ"ל, ואני כתבתי לצאת לכל האופנים שהם שם בסי' שס"ה סעי' ג' הנ"ל ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. ב"ה יום ב' בהעלתך עתר"א לפ"ק נאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרבני החו"ב מה"ו אלכסנדר משה נ"י בק"ק נאנאש יצ"ו. עתה באתי מה שהעריכו ונערכה ומול מערכה בדעת רבינו המובהק בעל תבו"ש בבכור שור מ' ערובי' ד' י"א שדייק מדברי התוס' שם ד' י"א ד"ה איפכ' במ"ש ר"ת על האבעי' דגמ' אי מהני צורת הפתח במבוי שגבהו יותר מכ' אמה דקורה לא מהני מ"מ צוה"פ אי מהני כמ"ש ברחב' יתר מעשר והקש' הוא ז"ל דתיפוק לי' דכל צוה"פ קנה מכאן וקנה מכאן א"כ כל צוה"פ הא קנה א' משום לחי מהני עכ"פ דדוק' קור' ל"מ דלא שליט בי' עינ' משא"כ לחי ותי' בתוס' דאייר' במפולש או יותר מעשר דל"מ לחי וצריך לצוה"פ ודייק בבכור שור אמאי לא תי' דאיירי בהרחיק צוה"פ ג' טפחים דלחי לא מהני כמ"ש בד' י"ד וצוה"פ מהני אלא ש"מ דכמו דלחי ל"מ הה"ד צוה"פ עיי"ש, ועיי' בתו"ש ות' רע"א סי' י"ח וכן בת' בית אפרים סי' כ"ה וסי' כ"ח מה שפלפלו לדחות ראיי' זו שיש מפרשי' דדיוק' של הבכ"ש מקושי' ר"ת וי"מ דדיוק' מתי' התוס' ובתו"ש ס"ל דדייק מהקושי' ועד"ז תי' דלא ניח' לי' לאוקמי בהכי דקושי' גם על הבריית' שם והא גם תקון קורה תני בבריית' ושם ודאי ליכ' לאוקוני' לא במפולש ולא ביתר מעשר וממילא גם ברחוק ג' טפחים ליכא למימר דהא ודאי לא מהני בקורה ובת' רע"א דחי דחיי' זו דודאי דיוקא מהתי' התוס' וכן ס"ל לת' ב"א דדיוק' הוה מהתי' של תוס' ועל זה שוב דח' הראיי' של בכור שור דכי כרוכל' ליחשב וליזל דדי בב' וג' תי' עיי"ש באריכות. ולענ"ד אם באנו לידי מדה זו לדחו' הדיוק י"ל בפשיטות מניה ובי' דבשלמא התי' ביתר מעשר או משום מפולש הכל מבואר במתניתן ובריית' דביתר מעשר קתני במתניתן ובמפולש מבואר בבריית' לקמן ד' ו' ואין כאן כונו אקומתי' או גוונ' ואופן חדש דאדרב' כיון שנזכר צוה"פ סתונה הכי הוה דאטו בשופטני עסקינן מטריח שלא לצורך דכיון דכל צוה"פ קכ' מכאן וקכ' מכאן והא