לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שסד

ואפשר דהוי דרבנן כמו משאל"ס והוי ודאי דרב' ותרתי דרב' ואי' בשו"ת אבני צדק דאם כי בס' שבילי דוד חולק ע"ד מהרי"א כיון שעושה בפרהסיא הוי כאנן סהדי וגם כי לא יבא לב"ד מ"מ באיסור דרב' סומך ע"ד תשו' מהרי"א, ומ"ש בתשו' מהר"ם שיק מדברי כנה"ג דבאדם שאינו ידוע לנו חיישי' שהוא מפסולי דאורייתא אינו סברא לדברי מהרי"א דידוע דבזמן של הכנה"ג ובקהילות הספרדים לא נעשה דבר בלא ב"ד של ישראל הי' מזדמן שאיזה איש נפסל ע"י עדות בב"ד ע"י משפט ודו"ד כמו דאשכחן במס' סנהדרין כ"ז ע"ש. והנה אם הי' הדבר ידוע שהי' באותו פאברי"ק לענ"ד א"צ עוד לכתוב לעד הנ"ל מפני הקיום ואם לאו ודאי ראוי לעשות כמ"ש מרן חת"ס וכמ"ש מדברי ח"מ ואם עוד גדול ההוראה יסכים להתירא גם אני כמסיבא למכסורא להתירא. וגם בכ' דבר ברור שמת ודאי במקום קברתיו אם נסמוך משום מפולת והא אמר דברים בודאי שלא הי' נפצע בפניו ובפדחת רק פצעים בפנימות האיברים זה מורה על ודאי וכמ"ש הרמ"א דל"ד קברתיו, וגם י"ל במ"ש ששייך להקהילה שהרב אב"ד ארטה' מורה שאינו מאנשי דלא מעלי שיודע ומבין בענין יהודים. והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. מפתחות ותיקוני טעותים לחלק אה"ע תניינא סימן א' בענין נחשדת אי מותרים בני' לבא בקהל. סימן ב' בענין אשה שנחשדת לבעלה. סימן ג' בדבר כלה א' שברצונה לבטל השידוכין ובדין היתר מאה רבנים. סימן ד' באשה מינקת שמופקרת לזנות אי יש להתיר לישא אותה כדי שיהא בעלה משמרה. סימן ה' בדין הכרת פאנאגראף אם מועיל בעגונה להתירה, ואם לעגיטימאציא"ן הוי דבר דלא מושלי אינשי. סימן ו' בדגר עגונה בא' שהי' במלחמה במדינת סערבינען וישנו עדות בע"פ ומכתבי ערכאות. סימן ז איזה תיקונים בהיתר עגונה. בפנים. בדבר עגונה שנאמר במכתבים "צום אפפער געפאללען" "צו גרונדע געגאנגען" אי מורה על מיתה ממש. (בפנים ט"ס מר"ן חח"ס צ"ל מרן חת"ס, שוביש צ"ל שני יוב"ש). סימן ט' בדבר עגונה שבעלה הי' שמו בלע"ז ליפאנטו שטערן ובמכתב מהממונה נאמר רק ל' שטערן, וגם אי תיבת "וויטווע" מורה על מיתת בעלה. (בפנים ט"ס בו יב"ש צ"ל ב' יוב"ש). סימן י' בדבר עגונה שבאו מכתבים שמצאו קנה שרפה במלחמה באיטאליען וגם נאמר בו "ויניח הנפטר במנוחה". (בפנים איזה ט"ס שם הגוי מיותר. בע"פ צ"ל העיד בע"פ, עפ"י צ"ל בע"פ, וכא"נ צ"ל כאו"נ) סימן י"א בדבר עגונה שהעידו עליו שהי' מונח בכפר אצל חריץ שקורין ארא"ק. (בפנים תיבת וק"ק מיותר). סימן י"ב חקירה אם לאחר מתן תורה היו צריכין לקדש נשותיהם כדינו. סימן י"ג ע"ד חקירת הברכ"י במי שעמד חי עפ"י נס אי צריך לקדש את אשתו שנית, וגם אם אשתו מתה וחי' אי פקע זיקת בעלה. סימן י"ד בענין עגונה אשר שנים הלכו ביחד ומאימת השונא הלכו על הבטן ואח"כ שאל א' לאנשים אשר סמוך לו מה נעשה עם שאמועל והשיבו "שאמואל איזט געשטארבען" סימן ט"ו ע"ד נאמנות ערכאות בהיתר עגונה. סימן ט"ז בדבר עגונה שבעלה נחלה בטיפו"ס והובא לשפיטא"ל וביום שלאחריו בא מעצמו סאניטענוס סאלדאינו ואמר "דער זעגעלבוים איזט געשטארבען" והוא נשכב בין המתים. סימן י"ז בא' שקיבל מכתב כי קרובו מת במלחמה ולא הזכיר קברתיו (בפנים ט"ס יודע צ"ל יודה). סימן ח"י תיקון גט פטורין ליוצא לשדה קרב, (בפנים ט"ס אפ"י צ"ל עפ"י). סימן י"ט בדבר עגונה אי מהני עדות ערכאות. בדבר עגונה אי מהני עדות בע"מ שהם מחללי ש"ק וגם אוכלין מאכלות אסורות: (בפנים ט"ס הותר צ"ל היתר. סי"ח צ"ל ס"ק). סימן כ"א עוד בענין עגונה שהעד חשוד לחלל שבתות, (בפנים ט"ס כינל צ"ל כנ"ל). סימן כ"ב ע"ד הארמעשמע"ר אם יש לו דין ערכי לענין עדות עגונה, ובענין הכחשה בעדות, (בפנים ט"ס ואי צ"ל ודאי, שיש בו צ"ל שישבו). סימן כ"ג בדבר עגונה בענין עדות ערכאות, ובסופו הערה בדברי טו"ז סי' שצ"ז. (בפנים ט"ס משם צ"ל משום היה צ"ל הוי) סימן כ"ד בדבר עגונה, מבואר השאלה היטב בפנים. סימן כ"ה בדבר עגונה שבא מכתב משדה המלחמה שבעלה מת ברוסישפולין וגם בא לידה "מאסריקעל אויסצוג" שנכתב שם מיתתו והוא ג"כ בידיעת המיניסטעריא"ם. וע"ד שם כינוי אי