לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שנ

הראב"ד ע"כ לא זכיתי לראות דברי האחרונים החלוקים על תשו' מהרשד"ם. ועוד עיקר הוראה זו להתיר לי' בנדון כזה הוא שבו"י ח"ג סי' קל"ד ושם הסיב לגאון אחד אשר העיר עליו למה לא סמך ע"ד מהרשד"ם שהביא הב"ש אך בדק בחגר הנ"ל של"ה שום אפשרות לחלוץ דעד ארכבותיו הי' העקמימות וא"א לדחוס כרעי' בשום אופן ובסי' קל"ז שנשאל ע"ד חגר שבידו לדחוס ע"י הדחק הסכים להתיר ע"י חליצה, הרי קמן כי גם לפניו ה' הבחירה יותר באפשר לסמוך על תשו' מהרשד"ם, וע' בת' שו"מ ח"ג סי' כ"ה שנשאל ג"כ על כי"ב והשיב ג"כ בפלפול עצום דכיון שאפשר למדחס כרעי' עכ"פ ראוי לבילה הוי והביא שם דברי הרא"ש מ"ש עם דברי הראב"ד וחידוש שלא הזכיר שם דברי מהרשד"ם ומהרא"ש שהביא בב"ש וראיתי שם מ"ש על רש"י ז"ל שמפרש דוקא בהתהפך העליון למטה שאינו דורס בעקב וכנף הרגל ולא כהרמב"ם דמהלך בראשי אצבעותיו ג"כ בכלל דלא מדרס על ארעא וא"כ מה מקשה מסמיכי' רגלים דכשר לחליצה ורש"י ז"ל באמת הוסיף לפרש בד' ק"ג ורגלים עקומי' אבל מנ"ל לומר כן, ולענ"ד דרש"י ז"ל כוון למ"ש במתני' פ' במה אשה דאיירי בשתי רגלים הסמיכות וגורר עלי' ע"י הילוך בידיו וא"כ ממילא ההליכה ברגלים להיפך ע"י גרירה זהו מ"ש עקומות כלומר שעי"כ נתעקמו רגליו מעליון לתחתון כמובן, והנה ראיתי כת"ה העיר בדברי הרמב"ן מ"ש ע"ד בעה"מ בטעמי' שאינו מדרס אארעא דרך הלוכו וא"כ אינו מועיל אשר בידו למדרס אארעא דרך ודאי כי דא עקא בנ"ז לעשות מעשה נגד דעת הרמב"ן רק ראיתי בתשו' רע"א סי' צ"ח שהעיר ג"כ בדברי הרמב"ן הנ"ל וסיים כי גם להרמב"ן אינו ברור סברא זו דהא השיב עוד מדברי שו"ת בגמ' ע"ד בעה"מ מ"ש בגמ' מהרגלים למעוטי' בעלי קבי' אלמא דגם לפניו ל"ה מוחלט טעם הנ"ל ובאמת הרמב"ן נקט דאי אפשר לדחס דרך הלוכ' ואפשר בנ"ז גם כי הלוך על ראשי פסיעות מ"מ דרך מוטה ואפשר דגם בהליכה דרך מוטה יכול לעשות שלשה פסיעות ע"י דרך מוטה ויש לצאת גם לידי סברת רמב"ן הנ"ל. והנה כל המחלוקת נראה כי תלוי בנחתך מארכובה ולמטה דהרי"ף ודעמי' מחמירים לפסול ולשי' רש"י ודעמי' להכשיר וכ"נ מדברי הגר"א ס"ק קי"ז דהא שהחמיר הרמב"ם במהלך בראשי אצבעות הוא כשי' הרי"ף נראה דעתן כיון דטעם משום דאין אפשר לדחוס בכרעי' וגם אין בידו לדחוס שפיר ומהלך בראשי אצבעות לא עדיף מיני' עפ"י טעם הנ"ל, והנה בתוס' הק' א"כ האיך תניא בברייתא דחליצה בקב הקטע ותי' דהיינו באחר כמ"ש בגמ' בסמוכו' וק"ל טובא דהא בגמ' שבת פ' ב"א פי' בתוס' כמו ברש"י שהקב הוא דפוס אשר חוקק בקב לראשי שוק' דמשמע בהדיא שאינו חוקק יותר ופשיטא דכן הוא למה לי לחקוק לכולא רגל שאינה מכוון לראשי שוקיים וא"כ האיך אפשר בחקוקה זו לאחר פשיטא ואינו למידת הרגל שום אדם וגם אינו מכסה רוב הרגל וגם לפי' הרע"ב במתני' במס' שבת פי' כן. ובמס' יבמות במתני' למטה מארכובה פי' כמ"ש בירושלמי דהיינו הקשירה משמע דס"ל כהשי' דבנחתך ליכא לאוקמי' דפסול ע' בתוס' רע"א שם והאיך אפשר לומר כן דאז צריך לפרש הברייתא קב הקטע לאחר וזה לענ"ד א"א דבסמיכו' שפיר י"ל דהם של עור ועושין אותו כמו מנעלים ע' פירש"י ז"ל במס' שבת אבל בקב של עץ שגבו ממני להבין דבריהם הקדושים. וע' בתשו' מרן חת"ס סי' ס"ט שפירש פי' חדש בדברי הרמב"ם וכבר גליתי דעתי שלא יתן מקום סמיכה ע"ד וכאשר יורה משמים כטוב יעשה, ולענין אטר ע"ש בתשו' שבו"י סי' קל"ד שנשאל ג"כ בענין זה והשיב בפשיטא דכיון שעיקר רגל ימינו אין זה איטר, ומ"ש כת"ה דברי הגאון מהר"ז כעת חפשתי ולא מצאתי ספר הנ"ל ובספרי בס"ד הבאתיו באורך ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו (ששה תשובות אלו נשמטו ממקומם ולכן הצגתיו פה) סימן פ' שוכ"ט לכבוד הרב הג' וכו' כש"ת מו"ה שמואל מאיר האללאנדער נ"י דומ"ץ בק"ק טשערנאוויטץ יצ"ו בבוקאווינא. הנני במודע כי יק"מ בא לידי מ"ש לעני' כשטתית כמה שנים והרופאים בוויען הודיעו כי אין תרופה למחלה, ודאי לית דין צריך בושש להתיר לו ע"י ק"ר לישא אשה על אשתו כמ"ש הרמ"א בסי' א' וכל האחרונים מן הפוסקים ובעלי שו"ת הסכימו אתו ועפ"י תקון הב"ח וכמו שהאריכו בזה לענין השלשת הגט וכתובתה ומזונותיה בנוב"י ומרן חת"ס כידוע ח"א בסי' י"א בחת"ס הנ"ל ובתשו' מהר"מ שיק סי' ב' העלה כי ראש הרופאים (דירעקטאר) דין ערכי יש לו ומהימן כמ"ש לענין שטרות בפ"ג דגיטין כב השטרות העולים ובתשו' חת"ס אה"ע סי' מ"ג מסקנתו דגם לענין עגונה מהני עדותן וכן הסכים בפרשת מרדכי סי' כ"ו עיי"ש עמקות דבריו, אך ורק מ"ש כת"ה לענין כתובתה דיועיל ח"כ הלא בחיבורי הקטן ח"ב סי' ד' יראה שאיני מן המתירים בזה וכמ"ש בתשו' מהר"מ שיק מה יועיל הכתב הלא בלא"ה הכתובה בידה ומה תוסיף תת כח כתב חדש, אך בתשו' חת"ס ח"ב סי' ק"כ הסכים להתיר ע"י ערב קבלן בטוח וחידוש בעיני כי במהרמשי"ק לא הזכיר מזה. ב) הביא דברי פרקי דר"א דס"ל דבעש"ק נתנה התורה והוא נגד הש"ס במס' שבת דף פ"ו דקאמר דלכ"ע בשבת נתנה התורה כתיב זכור ופו' בהגהות מהריעב"ץ שעמד בזה (והוא נדפס בש"ס ווילנא), ואפשר לומר לפימ"ש בחי' חת"ס עמ"ס שבת שם ע"ב מ"ד בגמ' דלטבלו שבת בצפרא ותי' שלא יהי' אלו הולכים לקבל התורה ואלו הולכים לטבול ומה חששא איכא בזה, ותי' עפימ"ש בסמ"ג דגזרת הזאה משום תקון גברא בשבת ויו"ט עוד בימי מרע"ה נגזר. והנה באדם אמרי' במס' ביצה פ"ב דליכא משום תקון גברא דאדם נראה כמיקר מ"מ בפ' החולץ אמר ר"י דאין מטבילין גר בשבת ופי'