לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שמט

ועתה באתי ע"ד פלפול כת"ה מ"ש מדברי הט"ז סי' קמ"ב וב"ש שם שהביא ג"כ בת' דברי חיים סי' ק"ד מה חדש בזה אדרבה הם הביאו ראי' מחליצה לגט לענין הכרת אשה עפי"ד הריב"ש והא בסי' קס"ט מבואר דאפי' קרוב וכל שאר פסולים כשרים להעיד והכל מדברי הרי"ף שאינה רק גילוי מילתא בעלמא והיינו קודם המעשה ודלא כהרלב"ח הוצריך שאין עוד זמן לדון ע"ד המעשה בזה סומך בת' ד"ח ע"ד ט"ז. וכבר ביאר לנו מרן חת"ס בתשו' אה"ע ח"ב סי' ז' האיך נהוג בזה הקודם יום החליצה העדים חוקרים ודורשים ממי שיהי' נשים וקרובים וכיו"ב ובשעת חלילה מעידין סתמא אבל בשעת מעשה חלילה לסמוך על הפסולים עדות ע"ש, והנה בנ"ז אין כאן שום עדות לא קרוב ולא אשה שנאמר כי העדים יתודעו על ידם ע"כ באתי עד"ז האיך יעשו ועל היבם אחיו של הנפטר יזדמנ' אפי' עדים כשרים ול"צ רק בדידה ע"כ לענ"ד יעשה הדבר עפ"י מעשה ב"ד דהיינו שישבו כת"ה עם שני דיינים ושני עדים יעידו מפיהם, א) כי האשה אסתר בת שמואל מרדכי הוא אשת הנפטר דוד בן צבי וגם בידו לרשום הכנוי שמות המשפחה ב) שהנפטר דוד בן צבי לא שביק זרע קיימא. ג) כי כבר עברו ג' חדשים חוץ מיום פטירתו ואח"כ על עדותן יבא הקיום של הבד"צ בחתימת ידם וגם יקדים לשלוח לידי וחוץ ממכתב חליצת' מכתב כתוב בתוכו איזה דברי תורה מעינינו של דבר או שארית ד"ת בתוך מכתב הנ"ל יהי' שני מגילות ועל שני המגילות יחתמו כת"ה עם שני הדיינים למען יתקיים חתימת הג' דיינים כמו מב' שטרות כמ"ש בח"מ סי' מ"ו וע"ש סעי' ו' וסעי' ז' וע' בחת"ס ח"מ סי' קצ"ט שכן עשה לענין קיום שליחות וכמ"ש הט"ז סי' קמ"ב סק"ד לענין שליחות הגט ולא סגי ברב א' כיון דהוי בחזקת א"א וה"נ הוי בחזקת זקוקה ליבם ואם כי הט"ז כתב שם לסמוך ע"ד התשב"ץ דג' דיינים א"צ קיום וקצת נראה סתירה בזה במ"ש בסוף הסי' דאין לסמוך ע"ד התשב"ץ ויש ליישב דברים, מ"מ כבר כתבתי למה לא נעשה לכתחילה עצהיו"ט והלא דבר קל הוא כי העדים יעידו הכל מפיהם ולא מפ"כ לפני הב"ד כל ג' דברים שרשמתי לעיל כמובן, וגם לסניף מביא גם הפאטאגרא"ף ומשכתב מעשה ב"ד כמ"ש כת"ה ודאי צריך להיות בידה, ולעת כזאת דברתי עם הרה"ג הדומ"ץ ק"ק פה נ"י ואמר לי כי הי' רצונו שיחתמו ב' דיינים אתו אנשי ת"ח דפקיעי' שמייה' בגליל זה כמו הרה"ג מהו' הלל קליין (זלה"ה) והרה"ג מהר"ל גאלדבערגער נ"י. וראיתי בדברי כת"ה מלה מסתפקת מ"ש ואז אוכל אני כאן לסדר קדושין עם המיועד להיות בעלה" דמשמע בעת שתוכל ליסע לכאן וחלילה לעות כן כמ"ש בסי' קנ"ט דעבד אסור' ובמזיד רוב הפוסקים אוסרים עליו וצריך לגרשה וגם הוי ס' קדושין כמ"ש בסי' מ"ד וע' בחת"ס ח"ב סי' ע"ט וסי' ע"ו שם סתירה ובפ"ת דהאי דסי' ע"ו הוא אחרונה כדעת הלבוש שצריך לגרשה קודם שתחלוץ והנני לומר לכף זכות שדעתו אחר שתשוב לביתה אחר החליצה אז יסדר הקדושין ורק שקשה מ"ש למען נ"ר של אביה הלא כך הוא הלכה דאורייתא ותקותי שלא יעשה כנגד הלכה וימתין בסדור קדושין עד שתשיב מכאן לאחר החליצה למקומה כד"ת. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ע"ט לכבוד הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה יצחק צבי יונגרייז נ"י (זצ"ל) אבדק"ק קאשדי יצ"ו ע"ד העובדא מי שהוא קצר רגל ימינו ע"י שהי' לו שבר רגל והרופאים לא תקנו השברים להיות כאחדים וע"כ רגל ימין קצר והולך אנה ואנה ורק דרך מוטה בידו וכן גם בעקבו ואין כאן אחר מהו להיות החליצה כשרה ע"י הנ"ל להתירה לשוק, והנה כת"ה הביא נביאים רו"א הורים ומורים בענין זה בפלפולא רבה ולענין מעשה דעתו שהחליצה כשרה כיון שבידו למדחס כרעי' מארעא עכ"פ דרך מוטה ועפימ"ש בתשו' מהרשד"ם ומהרא"ש הביא' הב"ש סי' קס"ט ס"ק כ"ה, ושוב הביא דברי תשו' דברי חיים ח"א סי' ק"ב אשר החמיר בזה ולעשות כמ"ש בתשו' שבו"י וש"י וכנ"י להתיר ביבם כידוע ושם הביא ג"כ תשו' מהרשד"ם ושאר אחרונים חולקים עליו, והנה בעניותי אין בידי לראות אינ' רק מדרבנן והביא ראי' מדברי ש"ג בהג"ה אלפסי דבאין אח אחר יש לסמוך לחלוץ אפי' ברגל עקומה ועכ"ח משום דרבנן ע' בלח"מ פ"ד מה' שט"ס ציון ש"ג הנ"ל ומ"מ הא גם בקרית ספר מהמבי"ט מצוה כ"א כתב להדי' שאינו רק מדרבנן וכ"נ מדברי כנה"ג ומדברי זכור לאברהם חאה"ע באות ח' הביא לעיין בב"מ מ"ש עליו במ"ש במהרשד"ם דכספיק' דרבנן סומך על המקילין וכדעת הראב"ד שהביא הרא"ש והביא בב"מ דברי הש"ך סי' ק"י דבאתחזק אסורא ספיקא דרבנן ג"כ להחמיר לפענ"ד י"ל עפי"ד הר"ש הידועים ברפ"ב דמ' מקואות דהיאך דהי' עליו טומאה דאורייתא ולאחר שנסתלק ממנו הדאורייתא נשאר עליו ספיקא דרבנן כגון שני מקואות א' שאוב וא' אינו שאוב וספק באיזה טבל לח מוקמינן אחזקת ט' דבלא"ה אזלי כי' חזקה קמיית' מכל וכל ורק נולד ספיקא דרבנן למ"ד שאובין דרבנן דסל"א לאוקים אחזקה קמיית' ומה שנולד דרבנן לית כאן חזקה כ"ש לומר אוקמי' אחזקה אבל אם מתחילה ל"ה עליו רק טומאה דרבנן שפיר מוקמינן אחזקה וא"כ בנ"ז ג"כ איסור יבמה לשוק כבר אזלי לי' ע"י חליצה זו א"כ הס' בדרבנן ולית כאן חזקה ולענין איסור דרב' הנ"ל וגם בב"מ עכ"פ מסיים להסכים עמו מטעמי' אחרונ' שאפשר למדחס כרעי' בדחק, וגם בתשו' מרן חת"ס ח"ב סי' ס"ט הביא דברי מהרא"ש בינ' שאמר דהרמב"ם יחיד בהלכה זו דמהלך על אצבעות הוה כמו רגלו הפוכה וסיים דראוי לסמוך על הפוסקים שחולקים בזה על הרמב"ם, ומעתה כיון שבב"ש מביא דברי מהאר"ש וכן בב"מ וחת"ס כתבו לסמוך עליו וכן בס' ישויע"ק כ' דבא"א ליבם יש לסמוך על דברי