לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שמז

שאמר נקב יש באות פלוני דלכ"ע מהדרינן ול"ח ללעז ועכצ"ל בסימן של שמו ושמה חיישינן ללעז דיאמרו כמה יוב"ש איכא כנלע"ד. וראיתי מעכ"ת הקשה קושי' עצומה ונאה לפימ"ש הנוב"י מהד"ת סי' ח' דדוקא אי סימנים דאו' הוי ב' יוב"ש רק חשש דרב' וק"ל מה קאמר לקמן מצאו קשורים בכיס וארנקי ליחוש לשאלה והא כל עצמו דמתרץ בגמ' דחיישי' לשאלה לומר דלעולם סימנים דאו' ואם נאמר דסימנים דאו' חשש דב' יוב"ש אינו רק מדרב' והא בחשש דרב' ל"ח לשאלה כמ"ש הנוב"י בעצמו בכמה תשובות דהא קיי"ל חזקה מה שביד אדם הוא שלו ורק משום דיש חזקת א"א כנגדו דתיישי' ובשחשא דרב' כבר אזל חזקת א"א ודאי קו' דידי', אבל הא בלא"ה קשה ע"ד התוס' ברור מללו דכל עצמו אינו רק חומרא דא"א ומשום לעז א"כ מ"פ בגמ' דניחוש לשאלה וע' בתשו' חת"ס סי' נ"א מ"ס על סברא זו וראיתו דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר הא אמרי' במס' ב"מ דף קי"ז אפיק אפי' מיתמי בדברים העשויים להשאיל וי"ל דשם אייר ואם יש עדים שהי' שלו דהיינו רואה ע"י עדים כמ"ש במס ב"ב מ"ה וכן קיי"ל בח"מ סי' צ"ט וק"ג א"כ כאן בנמצא כלי' ואין עדים שראו הכלים ביד אחר בכגון זה שוב אמרי' חזקה כל כמה שהוא ביד אדם הוא שלו, וגם י"ל להיפך דבמס' ב"מ דף ע' אמרי' דלא יהבינן זוזי דיתמי רק למי שיש לו דהבא פריכא אבל שאר חפצים דלמא אפקידו גבי' ויהיב בי' סימנא ע"ש בתוס' אלמא דחיישי' בסימנא לפקדון ולשאלה בכלל ולומר דוקא ביתומים חיישי' משום דמהדרינן למען תיקון נכסיהם א"כ גם באיסור א"א שפיר י"ל דחיישינן. מ"ש בשם הגאון שמביא דברי ראשונים דגם בדרבנן לא סמכינן באיסורא אסימנא דרב' כבר האריכו בזה גם בעצי ארזים ותשו' חת"ס סי' מ"ח נ"א נ"ח עיי"ש בשם התוס' יבמות דף קט"ז בעובדא דבי תרי במים שאל"ס דצריך סימן מובהק אי סימנים דרב' ע' בספרי ביו"ד מ"ש, ואפשר לומר דהאיך דיש ל"ת דאו' אם כי בגוף החשש אינו רק מדרב' בעינן סימן דאו' ושם איירי בספינה שטבעה ובל"ס הי' שם גם אנשים אחרים ודילמא נתחלפו וכיון דבעי עדים שהם אנשים שנדון עליהם ואם סימנים דרב' הוי כעדים מזוייפים ולא גרע ממזוייף מתוכו דאע"ג דהמעשה אמת מ"מ כיון שצריכין ב"ד אין להם לדון כיו"ב אבל בלא חששות הנ"ל י"ל בדרב' סמכינן אסימנים כנ"ל מ"ש מעכ"ת ע"ד מהר"ם מינץ דחשש שאלה הוי חששא ברובא דעלמא כן הוא בתשו' מרן חת"ס סי' נ"א ע"ש. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ע"ו שוכ"ט על ראש כבוד הרב הה"ג וכו' בנש"ק פש"ת מו"ה שלמה ישראל קליין נ"י אבדק"ק סעליש יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי ע"י גיסו ידידי האברך מו"ה ישכר דוב נ"י ואשת ענותנותו הרבני בדבר חמור אתתא עגונה אשת כ"ה זלמן צבי שווארטץ ע"ה אשר במלחמת רוסיא בפראנ"ט אשר ע"י שו"ס הרג מיליטעריס"ט שלהם ושוב ירו לתוך בטנו "בויך שוס" והי' מקלח דמו מבטנו והעידו שהעמידו אותו ולא זז אבר כאדם מת וגם עיניו נתהפך כחיורי ובדקו בדפק ולא הי' נוקף וחשבו לו כאדם מת וגם ע"י תנועת גופו לא הרגישו בו חיות. וכת"ה שפיר קאמר דע"י תוס' דברים מגרע גרע כמובן רק לענ"ד כיון כאלה אית' בתשו' הר"ן סי' ג' דתנועות כנ"ל ודאי מת ול"צ לומר קברתיו דקברתיו לאו דוקא רק שצריך הוכחות דודאי מת וזה בכלל דבריהם וכבר נאמר בת' ד"ח כי בדברי' שנאמרו מעידים ללא צורך וכשיחה הוי כמו שאינו ואין משגיחים על דברים יתרים, ועוד נלע"ד דכגון זה פשיטא דהוי עכ"פ כגוסס ודאי והא אית' בב"ש סי' י"ז ס"ק צ"ד דגוסס ומגויד מעידים עליו וה"נ כי שיחה זו שו"ס ודאי הוי כמגויד דהא קלוח דם הנ"ל מבטנו לא גרע ממגויד, וידוע כי קוגע"ל -שו"ס שו"ס אינו כיורה בו חצים דחץ אינו ברור שיורד לתוך אבריו פנימים דהא חזינן דנשאר תחוב ממעל לבטן או בעור של הגוף אבל קוגע"ל דוחף ויורד לעמקה של האברים כידוע א"כ לכ"ע מעידים עליו, וראיתי בתשו' פנ"מ דהא דחיישינן מסכין מלובנת דיכול ליכוות ולחיות היינו באברים החיצונים כגון בארכובה אבל באברים הפנימים מה לי כוויי' או מחט וכיו"ב סו"ס נקב ונטרף והיינו דלא אמר רשב"ג רק בארכובה, ואמרתי דמוכח כן מני' ובי' שהרי פריך בגמ' ר"פ א"ט מתנא דבר"י דחשב י"ח טריפות הא איכא נחתכו רגליה מארכובה ולמעלה ותי' דס"ל כרשב"ג דיכול לכוות ולחיות ואם בשאר טריפות באברים ג"כ הכי דינם האיך חשב שאר י"ח טריפות וא"כ הדברים מוכרחים כמ"ש, ומעתה גם בנ"ז דהוי באברים הפנימים לא יועיל קוגעל מלובן. ועוד עפימ"ש בתשו' בית יעקב בא' שהי' שט על פני מים ואמר הנכרי שהי' רואה שהי' קרוב למיתה והשיב אם רצה לומר גוסס ישנו תרי רובא מים שאל"ס דרוב למיתה כמ"ש התוס' בפ"ב מס' ב"מ ועוד רוב גוססים למיתה אם כי חדא מינייהו לכתחילה לא תנשא מ"מ בתרי רובא מתירין, וה"נ הוי תרי רובא דרוב הנפצעים בחדרי בטן למיתה וזה של"ה מזיז אבר ולא הרגישו בו רוח חיים פשיטא דהוי כגוסס ואיכא תרי רובא, ועוד שם אפי' הי' דעת גוי שהוא חולה קרוב להנ"ל ג"כ הוי תרי רובא כמ"ש בתוס' מס' גיטין אם כי רובא חולין לחיים מ"מ בשבוים ע"י צער ויסורים אינם לחיים דודאי חשוב חולה וגם יסורים קשים בחדרי בטנו ופשיטא דחולה כנ"ל שאינו יכול לעמוד וגם אינו מתנענע אבר דהוי חולה ביסורים קשים וא"כ אפי' מקבלי' דברים שאומרים כמאמרם ג"כ ההיתר פשוט. וכבר הארכתי בתשובה כיו"ב להתירא עפי"ד הגאון בית יעקב הנ"ל והסכימו אתי להתירא והנני כמשיבא למכשורא לדברי הגאון האדיר ועצום אב"ד דק"ק ראדאמישלא שליט"א להיתרא בהך אתתא וגם כי יותר מי"ד שנים אשר אבד זכרו כמ"ש בתשו' המבי"ט בשם