לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שמו

ג"כ כת"ה, וגם כי ראיתי בס' עצי ארזים שהביא דעת הראב"ד דבעדות עד א' ל"ב קברתיו והרא"ש דחה דבריו וכן שארית פוסקים רא ראשונים והא מעובדא דבי חסא דהא בנטבע במים דהוי כמלחמה ובעי קברתיו ובדדמי במים שאל"ס בטביעת מים היינו שנפל לים ולא עלה דיש לחוש דלא עמד עד שתצא נפשו וכמו גבי עובדא דרבי שהשיא עפ"י נשים דאפי' מאה נשים כעד א' הוה, וצ"ל ע"כ בס"ד דמקשן דחיישי' דלא ראה כשיעור שתצא נפשו א"כ יפרנס עובדא דחסא דל"א קברתיו א"כ אפי' בדיעבד תצא מפני חששא דבדדמי וצ"ל דהוי מסל"ת וכשי' המרדכי שהביא רמ"א, א"כ בנ"ז דאיכא כל הנ"ל מסל"ת ול"ב קברתיו ולא ראיתי בתשו' האחרונים משיב דבר ע"ד עצי ארזים וראייתו חזקה שאין לו תשובה. וגם כי במ"ש כת"ה דהממשש בכליו ע"ד המעות פשיטא דא"א בלא הזזה והא האשה מכירה ככלי הנ"ל וכיס לא מושלי אינשי ואם כי שישנו שיטות דס"ל דלמסקנא דסימנים לאו דאורייתא וצריכים סימנים מובהקים ביותר חיישי' לשאלה אפי' בהני כלים היינו אם העיקר עדות עליו ע"י כלים הנ"ל אבל בנ"ז ל"צ רק משום דלא נאמר קברתיו והא בעדות ע"א אפי' ל"א קברתיו אם נשאת ל"ת וע"כ דבע"א אינן רק חומרא בעלמא וכמ"ש הרמב"ן ושארית הפוסקים דבעדות ע"א שאינו נוגע בדבר אמרי' אין אדם חוטא ולא לו לענין זה ודאי לא ניחוש לשאלה דהא איכא כמה דעות דל"ח לשאלה אם סימנים לאו דאו' ומי לנו גדול מהגר"א ז"ל דס"ל להקל בשאלה עם שאר אומדנות, ובכ"ז כמה אומדנות דכבר חלפו ועברו כמה שנים שנאבד זכרו ועוד כיו"ב ע"כ גם אני כמשיבא למכשורא להתיר אתתא דא אחרי ישיבת ג' דיינים להתירה כמ"ש בסי' י"ז סעיף ט"ל ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ע"ה שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני הנגיד החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלויא נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו מ"ש לתרץ הקושי' המפורסמת בסוגי' דסימנים מ"ד נפ"מ לאהדורי גט אשה ולא אמר לענין להשיא עגונה ותי' בטו"ט דדוקא בגט כמ"ש בפנ"י על הקושי' מ"ק לאהדורי גיטא הא אמרי' לעיל איסורא מממונא לא ילפי' ורק משום דאיכא עוד לטבותא ע"י שמו ושמה כמ"ש התוס' דאינו רק מדרבנן וכ"כ בס' עצי ארזים ע"ש. ובאמת סברת ראשונים הוא כמ"ש בפסקי מהרא"י ע"ד ר"א שיצא להתיר ע"י סימני הגוף וכלים יחדיו דהוי תרתי לטיבותא באומדנא זו והשיב דהחזרת גט ג"כ איכא כמו אומדנא דאיכא שמו ושמה ועכ"ז דוקא עם סימנים דאורייתא מהדרינן א"כ כל הדברים בזה הם בכלל דברינו וע' תשו' מרן חת"ס סי' מ"ח נ"א נ"ח אריכות נפלא בזה והנה בגוף הערת של פנ"י ושמ"ק דאיסורא מממונא לא ילפי' קשה דהא במס' ברכות דף י"ט ובמס' ב"מ דף ל' וכן במס' שבועות ד' ל' אמרי' דאיסורא ממונא לא ילפי' דממונא קיל ובמס' שבועות בתוס' אמרי' דשאני ממון דאתי' למחילה ובמס' כתובות דף מ"ו אמרי' ג"כ להיפך ממונא מאיסורא לא ילפי' והתם ל"ש משום קולא או חומרא עיי"ש, ובתוס' לעיל דף כ"ו הקשו להיפך דהא ממון חמור דאין הולכין בממון אחר הרוב, וצ"ל דס"ל דלענין סימנא אי לחוש לתרי יוב"ש הוי כמו נגד רובא דעפ"י רובא לא יזדמן כדוגמתו דיאבד סימני כסימנו או יוב"ש אבד גט כמוה ולענין רובא ממון חמור, ומ"ש בפנ"י דשאני רובא להוציא מחזקת ממון וגם בתוס' הרגישו בזה ע"כ הקדימו דל"ח דילמא במקום נקב שחט אע"ג דאיכא חזקה שאינו זבוח וצ"ל דס"ל דחזקת ממונא עדיפא, והנה בלא"ה צריך להעיר במ"ש התוס' מס' חולין דף צ"ו דע"י סימנים אין מוציאין ממון מחזקתו כגון פלוני דהאי סימנא לוה מפלוני והא דמהדרינן דאין כאן מוחזק ופי' בחת"ס דעתה אין עושין כלום נגד החזקה ואין צריך לחוש מ"ש אח"כ דכבר הוחזק בדבר כמ"ש הרמב"ם לענין עד א'. וע"כ לענ"ד דהכא ק"ל דרבא הוכיח ממתני' דכל מעשה ב"ד יחזור ודאי במעשה ב"ד ישנו דברים שמוציאים ממון מידם ג"כ כגון במ"ש לעיל דף ט"ז בכלל מעשה ב"ד שטרי חלנותא ואדרכתא דנותנים בידו לגבות מיד ולאכול הפירות ע' בתוס' שם וע"כ שפיר מקשינן בתוס' כנלענ"ד. ולענין הקושי' מ"ט נקט נפ"מ לאהדורי גיטא ולא לענין עגונה אפשר דוקא לרבותא דבגט איכא כל הני חששות כמו גבי אבידה דה"ה גט דילמא רמאי ומחזו חזי הסימנים או דילמא אתרמי סימנא כסימן ודילמא הסימן עצמו בדדמי כמ"ש בתשו' חת"ס סי' כ"ח משא"כ להשיא עגונה ל"ש ונחזו חזי דאפי' בעדים כשרים דל"ש מחזי ולא בדדמי כמ"ש הראשונים לענין עד א' ומ"מ צריך לסימנים דאו' ופריך שפיר ממתני' דא"מ אעפ"י שיש סימן בגובה דרך ק"ו אבל לאהדורי גט אשה הוי יותר רבותא אפי' אם נאמר דל"ח לרמאי' כמ"ש במס' גיטין בסוגי' דשיירות מ"מ אמרי' שם דשייך בדדמי דאין מ"ד לדידי' שנאבד עוד גט ומתיר לעצמו אפי' במחזו חזי כמובן, וע' פנ"י, ועל עיקר קושי' י"ל לפי"ז דהאבעי' עוד בדורות אמוראים ראשונים דהא רבא כאן ור"י במס' גיטין שואלין ותרצין בדבר והא רבה פשט ממתני' דכל מעשה ב"ד וניהו דמתרץ שטרי חלוצה ומיאון דהוי איסורא מ"מ כיון דבמתני' כולל כל מעשי ב"ד השוו אהדדי ואפי' דמתני' וכקו' התוס' דבזה ממון חמורא כנ"ל ועכ"ח דל"ח ללע"ז דהא בשטרי חלוצה ומיאון עכ"ח ג"כ הי' שייך משום לעז ומ"מ מהדרין וע' בתוס' מס' יבמות קט"ז דרבא ודאי כרבה רבי' ס"ל וא"כ פשיטא די"ל דהסוגי' גם כאן אזלה כרבה ורבא להלכה פשט כמאן דס"ל בסוף הסוגי' ע"ש, א"כ גם בשיירות מצוייות והוחזק' איבעי' לי' דאז יש חשש מה"ת ובעיקר הדבר ליחוש ללעז לא ידענו מנ"ל דע"י אי דארמת' דיש בו משום לעז דא"כ בסימן מובהק ביותר ניחוש ללעז ובגיטין אמרי' כגון