לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שמה

וכמו"ש במס' שבועות דף כ"ג וביצה דף י"ב דנבילות ראוי מקרי עיין בתוי"ט מס' סנהדרין במתני' שם ובתוס' רע"א שם שהקשו יתר על כן דהלא הרמב"ם נתן הטעם דמש"ה כמו כן אינו מייבם דכל שאינו לחליצה אינו מייבם והקשו המה מדברי התוס' שהקשו מחרש וחרשת דאינ' חולצין ומ"מ עולים ליבום כדאית' כמה מתני' פ' ב"ש ותירצו דשאני חרש וחרשת דבני חליצה נינהו אלא דפומי' כאיב להו וא"כ כ"ש אלם ואילמת דעדיפו מינייהו עיין רמב"ם פ"ו מה' חו"י דחליצת חרש וחרשת אינו כלום וחליצת אילם ואילמת פסולה א"כ במלך נמי נימא הכי והניחו בקושי' והנה קושייתם הוא דוקא לענין שיהא המלך ראוי ליבום אבל לענין קושית כת"ה שיהא המלך חולץ בלא רקיקה נלענ"ד בפשיטות דלא מבטלינן מצות עשה שנאמר להדיא בקרא וכמו"ש התוס' מס' גיטין דף כ"ח לענין סמיכה, הגם דאינו מעכב מ"מ אין מבטלין לכתחילה היכי דאפשר בתקנה אחרת אם כי בטורח, והלא מצות חליצה ויבום פי' מרן החת"ס באע"ה סי' פ"ה דאם שניהם רוצים להיות זקוקים זל"ז ורצונה יותר להיות עגונה כל ימי' אין כופין במצוה זו והי' רק כמו גירושין דאם רצונו לגרש צריך לעשות סדר גט פטורין כמ"ש בתורה וה"נ כן הוא ואינו רק כמו סגולה ונ"ר לנשמה של הנעדר עיי"ש, ומעתה כמה נעשה דבר זה לכתחילה לבטל מ"ש בפי' בתוה"ק מצות רקיקה למען רצונם וטובתם כמו שאין עושין לבטל יראת המלך משום כבודו, ועיין בתוס' יו"ט ותוס' רע"א במתני' הנ"ל דמה שכתוב בפירוש בתורה אין גוזרין ולא עשו חכמים כנגדו וה"נ רקיקה משא"כ עמידה אינו בפירוש למצוה כמו"ש בתוס' דף ק"ג דאינו אלא אסמכתא וכהנ"ל. ומ"ש כת"ה לענין קביעת מקום בחליצה דלמה קובעין עש"ק ולא בליל מוש"ק כדי להסמיך הקביעה לחליצה וקביעת מקום כשר בלילה, והלא דבר זה הוא מדברי תה"ד סי' רכ"ו ושם יליף לא ממ"ש במ"ס סנהדרין דף י"א דאין מעברין שנים אלא דוקא במזומנים ופי' שם רש"י דהיינו מבערב משמע דזה מקרי מוכן ומזומן מבעוד יום ולא באותו יום שחרית ולעשות מעשה אחר צהריים, והא היום הולך אחר הלילה והו' באותו יום ואף אם לא נילף מעיבור שנה כשאר ילפות' מ"מ צריך לעשות כמו שמצינו כמובן. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ע"ד שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' וכו' כש"ת מו"ה משה הלוי ווערצבערגער נ"י דומ"ץ ק"ק ארשיווא יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי אשר ענותנותו הרבני להסכים להתירא עגונה מ' מלכה אשת של ר' ליב הייזלער ע"ה מיולניטצע שהשיגה כתב מיתה שקורין "טאטענשיין" מהנאטע"ר אשר שם נאמר בפינקס שבא ידועה מהקריעגס מיניסטעריאו"ם שמת במלחמה בגאליציען רק שלא נאמר בהעתק קברתיו, והנה ידוע כי בתשו' מרן חת"ס סי' מ"ג האריך בראיות חזקות כי בעדות ערכאות נאמנות אפי' אינו מסל"ת וכמ"ש לענין שטרות העולים בערכאות דכשרי' גובים אפי' ממשועבדים כמ"ש בפ"ק מס' גיטין וכן האריך בתשו' כת"ס סי' כ"ג והחזיק דבריהם בת' מהר"מ שיק סי' מ"ב וכן דעת שו"מ ובס' הנכבד ישוע"י סי' י"ז דעשה מעשה ע"י עדות "גענעראל קאמאנדא" בצירוף אומדנות, וכן הסכים בתשו' חסל"א, ובאמת כבר ישב על מדוכה זו בתשו' כנסת יחזקאל סי' ל"ג דכמ"ש בתוס' יבמות דף קט"ו דילפינן איסור מממונא היכא שלא הוחזק ב' יוב"ש מממונא שהוחזק הה"ד דילפי' מממונא דערכאות לענין שטרות דשייך קבלת שוחד' לאיסורא דהיינו אשת עגונה דל"ש שוחד' א"כ רוב תשו' אחרונים מן המתירין, ומ"ש ע"ד בתשו' בית אפרים וד"ח וכן בתשו' אמרי אש כבר מיישבו בת' מהר"מ שיק הנ"ל ע"נ, וראיתי בתשו' פרשת מרדכי סי' כ"ז שהשיב ע"ד הנ"ל דשאני ערכאות בשטרות דכך נימוסיהם שאינו משקרות משא"כ לענין עדות במיתת הבעל וכי יש איזה נימוס, לזה נלענ"ד דהיינו בזמן הנ"ל דלא הי' פקידה וחיובא להודיע למשפחתו אבל בזה"ז דיש פקידה ומצווה ועומד ממקום גבוה להודיע למשפחה אפי' בפנוי ורווק א"כ הוי ודאי דומה לערכאות בענין שטרות כנלענ"ד. ועוד י"ל בנ"ז במ"ש בתשו' פ"מ הנ"ל בנדפס בצייטונ"ג שפלוני ופלוני מת במלחמה לכ"ע הוי מסל"ת כיון דאין דעתם של המדפיסים להודיע לאנשים ידועים או משום דטרח כולא האי להדפיס בצייטונ"ג והביא ראי' ממ"ד בגמ' יבמות דף קכ"א דקאמר מסל"ת האיך משכחת לי' ונאמר כגון האי דאזיל וקאמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי"ח שכיב חיואי ואנסיב ר"י לאתתי' והא שם ודאי האי דאכריז כן ודאי דעתי' להודיע למי שצריך לידע מ"מ כיון שאמר כקורא לאנשים דעלמא לא לאנשים ידועים או דטרח כולא האי להכריז חשוב מסל"ת ה"נ בנדפס בציינוונ"ג, וה"נ שבא הידיעה לכאנוע"ר לכתוב כן בפנקס מאטריקע"ל והא תכלית כתיבה במאטריקע"ל אינו משום ידיעה למשפחה דעיקר הוא מי בחיים ומי בין המתים לידע מנין אנשים במדינה ולהודע להשררות של קאמידא"ט וכיו"ב פשיטא שדומה לדפוס הצייטונ"ג. ובענין דלא אמר קברתיו והנה בתשו' פ"מ סי' כ"ה הי' העובדא שבא הידיעה על איש שהי' בשפיטא"ל וס"ל דהוי דומי' במ"ש בתשו' הר"ן והביאו הרמ"א סי' י"ז דלאו דוקא קברתיו שאם אומר דודאי מת הוי כמ"ש קברתיו והא ודאי בשפיטא"ל שעוסקים ברפואות וכל עוד שיש מקום לרפואה עושין למען רפואתו ודאי דבריהם כמ"ש ודאי מת דאל"כ היו עוסקים ברפואתו, א"כ י"ל בזה"ז דאיכא סאכיטוע"ט וידוע שמצווים ועומדים להפריש בין החיים ובין המתים ולשון סאניטע"ט מורה על כך להדר אחרי רפואות הנצרכים והוי דומי' דספיטא"ל, וגם כי בזה ודאי יש לצרף עדות עד יהודי דהוי עד מפי עד דל"צ קברתיו כמ"ש בהרלב"ג שהביא