לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שמד

באחרונים ע' בתשו' חו"י סי' קל"ח ובשו"ת נטע שורק סי' י"ג ובספרי בס"ד סי' ל' וע' בפ"ת סי' מ"ז: והנה מ"מ אם כי ליכא מגו הלא האשה עצמה נאמנת על מיתת בעלה להתירא כמ"ש בסי' י"ז סעי' מ"ג אלא דשוב נתעורר הצ"ע כיון שהיא כמ"ש דכמוה' כבעל' ופ"ע דאורייתא אינה נאמנות בלא מגו. ומ"ש מעכ"ת בשם הרדב"ז המובא בפ"ת ס"ק י"ז באשה פרוצה פשיטא דלא איירי בפרוצה ממש כלומר נחשדת על הזנות רק פרוצה כדרך נשים שאינ' צנועו' ובזינתה ממש עיי' בק"ע סי' פ"ו ובתשו' רע"א באריכות אלא שאח"כ מצאתי חקירה זו בס' יקר קונטרס עגונות של מהרי"ל שהביא בשם חן טוב שהעיר בזה בקושי' של הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל והשיב לו בעל חן טוב דמה שהאשה עצמה נאמנות לא שייכים הני כללי דהיא אינה מצד עדות אלא שמצד עצמה נאמנת על עצמה והביא ראיות לסברא זו, וכיו"ב מצאתי בבית מאיר לענין השאלה וחקיר' סיבת המיתה של הבעל דאי"צ באשה המעידה על עצמו משא"כ בשאר עדות אשה עיי"ש, וכל זה לענין מיתת בעלה להתיר' משום אסור א"א אבל בבאנו לדון לענין התרה לשוק בלא חליצה הא אינה נאמנת רק במקום הפ"ש ההפ"ש והא אזלי לה המגו כנ"ל. ומ"ש מעכ"ת באשה נאמנת להנשא לשוק דהוה ק"ו מעד א' שהביא הרמ"א יש אוסרים ובב"ש דרוב הפוסקים מתירין תמהני עליו הלא איפכא הוה השקלי וטריא במס' יבמות דף צ"ד דהיא אינה נאמנת ועד א' נאמן ושם ב' לשונות ופסקו הש"ע סי' קנ"ח בסעי' א' דהיא אינה נאמנת לומר דמת יבמ' להנשא לשוק בל"ח ובסעי' ב' הביא ופוסק מתניתן דד' קי"ח דע"י הפ"ש הפ"ש נאמנת ובסעי' ג' סתם המחבר כדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים דעד א' נאמן ורק הרמ"א מביא י"א שם לבד מכל הנ"ל דבורה של אשה זו נראי' כתחבילה דברים שקשי' להאמין כי מי שמע כזאת שתנשא אשה לאיש בלא יודעת מי הוא ומאיזה מקום ועוד שישבה עמו ב' שנים ובזמן ארוך היאך אפשר שלא דברו ולא שמעו ולא בא מכתב ממקום מולדתו מבני משפחתו שעי"כ נתודע לה מאיזה מקום הוא הן הן דברים שהוא נגד הרוב ונגד חזקת המנהג שאינו נאמן כמ"ש במ' פיאה פ"ח מ"ב וג' ע"ש וע' מס' קדושין דף כ' ומה שאמרה האשה שיודעת בבירור שאין לבעלה אח זה קשה מראשונה דאם אינה יודע מאיזה מקום הוא האיך אפשר לידע בבירור שאין לו אח זה מן הנמנע בבירור, ע"כ לפי"ד דברי האשה הזאת הן דרך ערמימות לבא בהחבא שלא לדרוש ולחקור ע"כ לענ"ד לא יעשה מעשה ואדרבא צריך לאיים עליה כי זה איסור ערוה והלא עכ"פ במקום שהיתה יושבת עם בעלה אפשר ג"כ לדרוש ולחקור האיך הי' מוחזק שמה אם באחי' או שלא באחי' או להתודע שם איה מקום משפחתו ולדרוש ולחקור במקום הנ"ל וע' בתשו' מרן חת"ס אה"ע סי' מ"א מ"ב האיך היו חוקרים ודורשין ובל"ז לענ"ד, א"א להתירה, ומ"ש כת"ה לצרף דעת הגאונים ע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג שאינה עושים אות' אפי' לסניף. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"ג לחכם א' מ"ש בהא דאיתא במס' יבמות דף ק"ג דאם נקטע רגל היבם למעלה מארכובה דחליצתו פסולה ואיתא בגמ' הטעם ממעל לרגלו ולא ממעל דמעל, וק"ל לכת"ה עפי"ד הפ"ח דס"ל בתשו' מים חיים דכשם שטריפה אינו יולדות ה"ה בזכר דאינו מוליד וא"כ בלא"ה אינו ראוי להקים לאחיו שם ול"ל הטעם דקרא ממעל ולא ממעל דמעל, ואסברא לי' לכת"ה לפמ"ש הרא"ש במס' חולין ספ"ד לענין טריפות דרגל דדיוקא דמתני' סתרי אהדדי יעש"ה וה"נ איירו בתוך הארכובה עצמה אלה תורף דבריו ותמוה בעיני שלא הזכיר מתני' דיבמות דף ע"ט מחלוקת ר"א ור"ע בסריס חמה וסריס אדם דלר"א סריס חמה מייבם דיש לו רפואה ולר"ע ההיפך סריס חמה אינו מייבם דלא הי' לו שעת הכושר משא"כ סרוס אדם קנה דהי' לו שעת הכושר א"כ ממילא נקטע אם כי דטריפה הי' ואינו מוליד מ"מ לא גרע מסריס אדם דהי' לו שעת הכושר דמה"ט נמי זקן שאינו מוליד מפני זקנתו וכן זקינה חולצין ומייבמין וכן קייל"ן באה"ע סי' קע"ב ואף אם נימא שנולד חסר רגל דקייל"ן דטריפה ביו"ד סי' נ"ה ברמ"א, מ"מ ידוע דאיכא דעת הרשב"א דטריפה מתולדה לא נאמר זה הכלל דאינו חי' וכמו כן נימא דמוליד, והנה קשה לי במ"ש הרמ"א בסי' קע"ב בשם הערוך דסרוס חמה היינו דנעשה סרוס ע"י קדחת משמע דתלי' אם נעשה ע"י אדם או ע"י חולה וקשה הא בגמ' משמע דהכל תלוי בהי' לו שעת הכושר או לא א"כ מה נפ"מ אם נעשה ע"י חיתוך ומיעוך אדם או ע"י חולי והא בגמ' פריך רבא לר"א הלא בסמוך למיתה ליכא אינש דלא נעשה סריס והוה אשת סריס ואינו מועיל ומה השיב לו דנעשה ע"י חולי וא"כ מוכח להדיא דלאו בהא תלי' רק בשעת הכושר כנ"ל, עד שראיתי בס' בית מאיר שכתב ומבאר להדיא דאם נעשה ע"י חולה או תשות כח וכיו"ב אף שלא ע"י אדם הוה כע"י אדם דס"ס היו לו שעת הכושר וכהנ"ל וחידוש בעיני שלא העיר הבית מאיר מהערוך והרמ"א, ומ"ש כת"ה מדברי הרא"ש מס' חולין בדיוקים דסותרים אהדדי עיין בתשו' מרן חת"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ט שעמד בזה. וראיתי מ"ש כת"ה אדברי הרמב"ם פ"ה מ"ה מלכים שפוסק דמלך אינו חולץ ואינו מייבם ופי' המ"מ הטעם משום דהרקיקה הוא בזיון למלך וכ"פ רש"י במס' סנהדרין דף י"ט, והקשה כת"ה הא הרקיקה אינו מעכב כמו קריאה ואי משום דאינו ראוי לרקיקה כמו באלם ואלמת דאינם חולצים משום דאינם ראוים לקריאה וא"כ איכא למימר היינו טעמא דמלך ג"כ וע"ז השיג מעכ"ת דהלא במלך ראוי מקרי דרק ארי' הוא דרביע עליו