לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שלד

ד"פ בשטותה בביה"ח וג"פ הי' כמעט העתים שוות רק באיזה שבועות נתחלף הווסת ופעם ד' אינה בזכרון הקרובים באיזה זמן היתה וכת"ה מביא דברי הט"ז בסי' קי"ט במ"ש ע"ד הרשב"א שאוסר גם בדיעבד משום גרירה כמ"ש במס' יבמות דף קי"ג בא"י לשמור את עצמה עפ"י גירסת הירושלמי וכמ"ש בנוב"י סי' פ"ג ועיין בפרשת מרדכי סי' מ"ב וחת"ס ח"ב סימן ג' ודייק בט"ז מדברי הרשב"א ומהרא"י דדוקא בזמנים שוים וג"פ ולפ"ד הב"ש וחמ"ח בסי' קכ"א חולקי' עלי וכת"ה הביא ראי' להחולקין ממס' כתובות דף כ' ויבמות דף ל"א גבי נכסי ב"ש דזבין נכסי' והי' ב' כתי עדים כא"א כשהוא שוטה זבין וכ"א אמרו כשהי' חלים זבין ומסיק בגמ' דאוקי תרי וכו' ונכסים בחזקת ב"ש והקשה בתוס' מ"ש ממחלוקת ר"נ ור"י דאמרינן לר"נ בטענת שכ"מ או בריא דאוקמי אחזקת בריא ותי' דכיון שהוא עתים חלים ועתים שוטה ל"ש חזקה הנ"ל ועיין, בתוס' יבמות שהוסיפו בדבריהם כיון שדרכו בכך וכסבר' כת"ה באם העתים חלים ועתים שוטה היינו בזמנים שוות הדק"ל דאמאי לא נוקים אחזקת חלימה וכת"ה האריך בזה בפלפול עצום. והנה כבר עמד בזה בתשו' בית אפרים בחאה"ע סי' קי"א עיי"ש פלפול ארוך להוכיח כי חזקה העשוי להשתנות הוה שפיר חזקה טובא ועד"ז הביא דברי תוס' הנ"ל ומחלק שפיר כיון דעדים אינם סותרים זא"ז אלא בזמן המכיר' מה חזקה שייך בזה כיון דבתוך כך הי' שטי' ג"כ וכיון שכן מה חזקה איכא והוה כמו סכין שפעמים בדוק ופעמים אי"ב וכי שייך בזה חזקה, ולענ"ד ראי' ממס' נדה דף ט' דבהגיע זמן וסת אסורה עד ז' ימים כדי שתוכל לטבול אפי' למ"ד וסתות דרבנן עיי"ש בתוס' ד"ה אפי' אלמא דבכגון זה לא שייך חזקה וכנ"ל. ובאמת לא אדע למה נעשה מחלוקת בין הט"ז וחמ"ח וב"ש והא בחמ"ח מפורש להדיא בסי' קכ"א בעתים חלים וע"ש דדוקא בזמן הקבוע דכה"ג בסי' קי"ט אסור לגרשה משום גרירה ובשו"ת ארי' דב"ע שמפרש דבאין עתים שוות הוה כשטי' סתמא לא אדע למה לא שייך עתים חלים וע"ש אפי' בל"ז שוות וכי ליכא למימר דפעמים בא לזמן ב' חדשים ופעמים לג' חדשים וכמ"ש בתשו' מבי"ט ח"ב סי' כ' דשייך עתים חלים וע"ש אפי' אם רוב ימיה בחלימתה אלא דס"ל דבכגון זו לא גזרו משום גרירה ומשמע מיני' דדוקא באותו יום ע"ח וע"ש גזרו משום גרירה ובשו"ת חסד לאברהם סי' מ"ח דעתו להשוות דעת המבי"ט לדעת הט"ז דנתכוון דדוקא בעתים שוות איירי בסי' קי"ט מ"ש בשם הרשב"א רק דלשונו לא משמע כן ובתשורת ש"י סי' קע"ח ס"ל כפשטא ודברוב ימים בחלימותה לא גזרו משום גרירה וכן ס"ל לג"פ בסי' קי"ט במ"ש דאם בכל ענין מקרי ע"ח וע"ש לענין גזרה זו א"כ אשה שהיא נכפת ר"ל דחשבינן אותה כשוטה לכ"ד כמ"ש במס' ר"ה דף כ"ח האיך אפשר בג"פ והא בתשו' הרא"ש וכן קיימ"ל בסי' ק"ז דכופין אותה לגרשה משום מומין ולמה לא נגזר משום גזרה זו ועיי"ש בתי' שונים ולבסוף תי' עפי"ד מבי"ט הנ"ל כיון דרוב ימיה בחלימותה לא גזרו משום גרירה דתוכל לשמור עצמה מקדמת דנא. והנה בנ"ז יש סניפי' לסמוך כמ"ש בהג"ה הגר"א דבע"ח וע"ש גם הראבי"ה שהחמיר אפי' בדיעבד היינו בשוטה כל הימים לענין לשמור עצמה אבל בע"ח וע"ש ס"ל דלכ"ע אפי לדעת הירושלמי בגירס' שלו בדיעבד מגורשת וזה דעת הרמ"א במ"ש "אבל בע"ח וע"ש כלומר דבדיעבד מגורשת "לא מהדרינן עובדא אם גירשה משום דהי' סבורים דנתרפאה דאם אפי' בדיעבד אינה מגורשת למה לא מהדרינן ורק דעת הרשב"א מחמיר בזה ג"כ וכיון דלשיטת הרמב"ם תוס' והרא"ש וגם הראבי"ה מסכימים לדעת א' בע"ח וע"ש ודעת הרשב"א יחידאי פסק הרמ"א כרוב הפוסקים, וגם יש סניף במ"ש בישוע"י לפ"ד הא דאמרו אפי' בדיעבד אינה מגורשת אם כי גזרה דרבנן הוא ועכ"ח משום דס"ל דאפי' בדרבנן אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ והא דעת התוס' במס' תמורה דבגירושין ל"א אי עביד ל"מ ועכ"ח דרבנן לא חמירא מדאורייתא ולפ"ד מ"ש גם בדיעבד אינה מגורשת היינו שצריך להחזירה. ועוד יש סניף להקל עפ"י מ"ש בתשורת ש"י סי' הנ"ל הא דאמרינן אי עביד עובדא וגירש משום דהי' סבורים שתשאר בחלימותה היינו שעסקו ברפואות ונתרפאה א"כ י"ל דכל עתים חלים וע"ש היינו בטבעה בלא עסק רפואה אבל אם ע"י עסק רפואות נעשה חלימה י"ל שפיר ולתלות דתשאר חלימה, והנה בתשו' תשורת ש"י יליף לגמרי נדון כזה כוסת וכמו דוסת בג' פעמים שלא ראתה בזמנה נעקר הוסת ולא הדרא רק אם שוב ראתה ג"פ ה"נ בנדון כזה אם בזמן שרגילה אצלה העתים שלו שטות לא חזרה בזמנים אלו הוה כנעקר לגמרי ולא חיישינן לה, ועתה כת"ה מבפנים לידע באשה זו אם בשני שנים אלו שהיא חלימה עברו ג' זמנים של שטותה ולא חזר האורח יש לדון כנרפא. ושם בת' הנ"ל התיר' אפי' בחזקה בלא ג' פעמים דב"פ לא חיישינן כמו בוסת ועוד עדיף דאפי' מיחש לא חיישינן עיי"ש שצירף ג"כ דעת המבי"ט הנ"ל, והנה כבר גליתי דעתי שלא לסמוך על ענ"ד ורק אם יסכימו אתנו גדולי ההוראה ואם עוד לא עברו ג' זמנים אפשר להמתין עד זמן ההוא, ידידוש"ת יום ו' עש"ק פ' ויחי תרע"ד לפ"ק. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"ח לחכם א'. ע"ד מ"ש לענ"ד להעיר בדברי מרן חת"ס במ"ש בסי' ר"ה בח"מ לחלוק על רוב שי' אחרונים דפשוט להם דלענין מצוה לגרש עוברת ע"ד מו"י דל"צ התראה. הנה תמוה לענ"ד שלא הביא תשו' הרא"ש כלל ל"ב בסוף הסימן במ"ש בעובדא דידי' באשה שיצאה מהדת באונס דלא מסר' נפש' עד"ז שהוא מג' דברים שיהרג ואל יעבור שכתב דהוא מעובר' ע"ד עכ"פ ניהי דאינ' חייבת