לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שלא

בנ"ז לפימ"ש בתשו' ח"צ סי' קט"ו היכא דהודה במעשה הקדושין לית כאן סבר' הב"ח דלא שייך מגו דודאי בזה מהני הודאה גם חוץ לב"ד כמו מעשה באשה אחת שאמרה א"א אני וכן במתני' דף ס"ז קדשתיך וכו' והלא לפי"ד של עדים שאמר שאינו מתחרט וגם היא אמרה "צווישען אונס איזט דיא זאכע ערלעדיגט" הוי הודאה ודעת הח"צ כמו בפני עדים אם הוי הודאה גמור' אין טענת השטא' כמ"ש הרמב"ם וכש"כ דל"ש מגו להד"מ, ואפשר דאין כאן הודאה גמורה ויכולי' לטעון משטה ולענין מגו שהקש' בחמ"ח וב"ש כבר פי' בחת"ס סי' ק' וסי' ק"ה מדברי התשב"ץ מוכח להדי' דטענת השנוא' ושחוק הוי כמו הכחשה ולא מטעם מגו אתי עלה וכן מביא בתשו' הב"ח סי' צ"ז להדי' והביא שם דברי התשב"ץ הנ"ל. אכן בס' בי"מ מפקפק ע"ד ראי' מהתשב"ץ דשם הי' בעדות נשים דודאי ידוע' שאינ' כלום מ"מ כיון דמרן חת"ס החליט בקדושי' עד א' מהני טענת השווא' ודאי יכולי' לסמוך אפי' שלא בשעה"ד וכן ראיתי בת' תועפות ראם סי' ל"ז ועוד כמה תשוב' שם בדעת הב"ח דטענת השטא' מהני בקדושי עד א' דהא אפי' בב' עדים כתב בת' מיימונ' דהיה מן הדין להאמין באומדנ' מוכיחי' כמ"ש בש"ס כ"פ ורק מפני חומרת א"א לא סמכינן בזה ולענין קדושין עד א' בל"ז אינ' רק לחומרא דהא במקום מגו מקילי' כמ"ש הרמ"א ע"כ הה"ד להאמין באומדנ' והביא שם ראי' מדברי תוס' דף ס"ו שהקשו לאביי בע"א אומר אשתך זינת' והבעל שותק דנאמן מ"ש מקדושין עד א' דאי"ח דאין דבר שבערוה פחות משנים ותי' כיון דלא קדשה בעדים י"ל דהמעות במתנה משא"כ לענין זנות דנאסרה בין בעדים ובין שלב"ע רק שיודע הבעל האמת אלמא דתולין לומר שנתן המעות במתנה משום דקדשה בעד א' ולא נתכוון לקדושין וה"נ כן וכתב אם ראו המחברי' דברי התוס' הנ"ל לא הי' חולקי' ע"ד הב"ח, ולענ"ד דדברי התוס' הם בכוונה אחרת דלומר דבקדושין שגם המעשה אינה מחליט הקדושין דהא י"ל כיון דילפינן דבר דבר מממון המעות מתנה משא"כ בזנות אין שום דרך שלא לאסור על בעלה אם זינתה אבל לעולם אין כוונת התוס' דהמקדש נתכוון לתן במתנה דא"כ מה הצריכו להאריך דבזנות עצמ' נאסר רק שיודע להבעל האמת כיון דל"ש בזה כוונה או דעת כמו בקדושין אלא כוונתן כמ"ש דנתינ' המעות או החפץ אינ' עצמ' קדושין רק דקדושין צריכי' להנתינה אבל הנתינה אי"צ לקדושין משא"כ בזנות הכל חד עם האסור, והנה במ"ש בדברי הבע"מ שאמר כי בראשונ' לא אמר כלום רק אחר ששאל באיזה אצבע תחב הטבעת אמר הרי לי מקדש לי' הנה נראה מדברי' הכחש' לדברי העד שהעיד ששמע כי אמר הרי את מקודשת לי' כמ"ש בסדר קדושין והרי לפי דברי הבע"מ אין דברי' מובני' מה זה הרי לי מקדש לי א"כ לא אמר תיבת "את" ונפלי' ברברבותא ה"ה דברי תשו' הריב"ש וכן בתשו' מהרי"ט סימן קל"ח דצריך ידיים מוכיחי' גם ע"ד המתקדשת ובאבני מילואים סי' כ"ז ס"ק ו' הי' דעתו דעל המתקדשת ידיים מוכיחים דסגיא בהודאת' ושוב הביא דברי הריב"ש דגם עלה צריך דכמו על המקדש בתיבת לי משום דילמ' מקדש לאח' וכן בהאי דילמ' מקבל' קדושי' לאשה אחר' וכ"כ בתשו' מהרי"ט הנ"ל, ולפי"ז אפשר להאמין גם לדבריה' שלא הבינו הענין לקדושי' דמ"ש בפוסקי' ובש"ע בלישנא דברי' פשוטי' וכש"כ מה שנהוג בתיבות האמק"ל לאו כל כמינו לומר דלא הבינו משא"כ לשון כזה גם לדידן לא הוי לשון הרי לי דפירש' בתוס' בשבילי דזה שייך בהקדם מקודשת אבל בל"ז אין לזה שום משמעות גם אמר מקדש לשון זכר במקום מקודשת וכיון דיש הכחשה ממש בענין הדיבור י"ל דגם הב"ש וחמ"ח מודים ג"כ דמאמיני' לה שלא הבינ' ויש לחקור אות' עוד ע"ד דברים הנ"ל. עוד מצאתי ריעותא בדברי העד מה שאמר שקרוב לודאי שראה תחיב' הטבעת מה קרוב וכי כ"ז אינ' זוכר בזמן קרוב הך סבר בנפש' דודאי כן היא והא בפ"ב מס' כתובות אמרינן דעד שתין שנין לכ"ע מדכר סהדות' ע"כ נראה מדברי' דלא הי' מתכוון לעדות אפי' לראות המעשה שיעשה, וראיתי בת' מהרי"א ח"ב סי' ח"י שצירף בקדושי' ע"י ע"א במ"ש במס' כריתות דף י"ב ממ"ש אביי דא"ב אמר לא נתכוונו לעדות שם בתו"י דפסק רבי הלכה למעשה דבלא כוונה לעדות בטל העדות וכן העלה להלכה בת' פמ"א ח"ג ובב"מ סי' מ"ב חולק עליו שאין דברי תו"י מתקיימי' נגד רוב הפוסקים רק במקום דשייך השטא' וא"כ בזה ודאי י"ל כל האומדנ' עכ"פ דמראי' להשטא' כמ"ש בתשו' מהרמ"ל דבזה"ז דהכל נעשה בשעת החופה קרוב הדבר כי קדושין כנ"ל ה"ה התיל ושחוק והביא' בת' מ"ב סי' ט"ז ובת' מהרי"א הוסיף אומדנ' דנעשה בלא שדוכי' ורב מנגיד המקדש בל"ש וגם כי כן מנהג ישראל א"כ ודאי הצורך לכוונת עדות, ובהגהות מהרב"פ ראיתי שם שהוכיח מדברי הרמב"ם דעכ"פ בעי כוונת ראיי' על המעשה שנעשה לא כמתעסק ודברי העד מורי' כי גם לזה לא נתכוון דאל"כ מה זא דכתב קרוב לודאי כמובן ויש לחקור אות' עד"ז ועיי' בת' תשב"ץ סי' ק"ל שצירף ג"כ להקל בקדושין עד א' ובכ"ז לפימ"ש ה"ה גדולי' ועיי' בת' ד"ח ח"ב סי' ס"ז וס"ט עיי"ש בענין ב' במה שהטבעת שלה ונתנה לידו עד שתרחץ ידיה ודאי כדי לבטל הקדושין כש"כ בקדושין הנעשי' בכגון זו בכמה ריעותא. והנה מ"ש מרן חת"ס סי' ק"ב דניחוש שהי' ביניהם דברי רצוי ופיוס מקדם ודייק כן מדברי מהרי"ל סי' צ"ז שהביא ג"כ בתשוב' הנ"ל ונראה כחולק עליו. והנה בת' מהרי"ל הי' העובדא כי רב א' שלמד עם התלמידים גדולים בשכר והי' שם משרתת אלמנ' ואמר' לו אשתו שישלם למשרתת סך תשכווני' ומנה איז' סך על השלחן ונטל תלמיד א' המעות וקדש האלמנה ופלפל שם במהרי"ל פלפול ארוך אם הי' כגזל דאחרים או כגזל דידה ועד"ז השיב דאפי' הי' כגזל דידה כיון דלא שדוך לא חיישינן דדידה שקלא ודאי לא שדוך מקדם דהי' מוכן החתן לכלילת חופתו אשר כבר נתקשר עם כלת' מדברי' האלו ודאי יש לומר