לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא של

שהביא בתשו' אבני צדק דאל"כ הי' מביא' ולהיות נו"נ מ"מ אינ' מסכים לדבריה' ועוד בעובדא הנ"ל לח היו נקראים רק להגאון אב"ד דבסי' כ"ו חו"מ לא נקרא מסרבת רק ב"ד של ג'. ולענין השלשת כתובה וג"פ עיי' בתשו' רע"א ח"ב סי' מ"ד שהיקל בזה וכתב שתמוה בעיניו מהיכן יצא תקנה זו וכי מפני שהוא עני אין לו תקנה לפטר מנגון וגם מאין יצא שצריך לגרש בנדון דידי' שנשתטית ודילמא תורפא דהא כיון שהותר לו ב' נשים בטעם מבורר ע"י ק"ר אשתו ראשונ' למה יגרש ושניי' הא הותר' וכי לדעת השיטות דס"ל דבמקום יבום לא גזר רגמ"ה וכי ס"ד דצריך לגרש בג"פ אשתו ראשונ' או יבמת' ע"כ היקל דסגי' בח"כ (וועכסעל) על סך כתובת' כללו של דבר אני בהסכמה אחת עם דעת הדר"ג להתיר' ע"ד כ"ה משה זלמן נ"י מיישוב טשינידיאב לישא אשה על אשתו חנה, וכתקנת הב"ח סי' קי"ט בהיתר ק"ר והשלשת ג"פ וכתובה דנהוג כמ"ש דכבר נהגו במדינתינו להחמיר כנ"ל והנני לסיים בכל חתמי ברכות כא"נ הטהורה ונפש עבד לעבדי ד' כל הימים ידידכם דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"ג שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מהו' משה ארי' ראזענבערג נ"י. הנני באלף תודות מאשר היטב לשלח לידי ספר היקר והנכבד יד יוסף ממר אביו זקינו הגאון זצ"ל ה"ה אשר הייתי משתוקק מקדמת דנא והנה ראיתי כת"ר הציע לפני מך ערך כמוני שאלה גדולה וחמור' ומפני ח"כ א"א לענינו של דבר לעיין בכל הצדדי' כ"כ לא באתי רק בקצור דברים לאמור לעיין בשו"ת מרן חת"ס אה"ע ח"ב סי' כ"ו שהי' העובדא בבעל כהן שכ"מ ומתוך אריכות פלפול מסקנתו כדעת תשו' מהרמ"ל סי' קכ"ב וסומך אפילו לקולא שלא להוציא' מיד בעלה כהן ומותרת לו ותמוה בעיני שלא הביא כלל עובדא דהסמ"ע ולא דברי מהרמ"ל עייש"ה. ולענ"ד עפי"ד בנד"ז אין לדון מטעם תנאי כפול יען כנראה מדבר: כת"ה דהחפצים הם של בעל בקנינו ועד כאן למדנו בדיני תנאי' רק אם התנאי דבר שלא עלה על דעתינו שיהי' לקיים כמו תנאי בגוב"ר מפיכ' נימא דאם לא יעברו חלוצים שלא ירשו ארץ גלעד אם ירצו שאר השבטים וכי נטלו יותר מחלוקת הארץ דהי' רק חליפי' קרקע בקרקע וכן תנאים שהתנה לקדש אשה או לגרשה ע"מ שתתן מאתיים זוז מה ענין זה לזה אבל בדבר שכן המשפט שהדבר שלו למה צורך לת"כ וכי אם א' מוכר חפץ בסך מה וכי צריך לכפול התנאי שאם לא יתן סך הנ"ל לא יקנה החפצים ועד כאן ל"פ חכמים ורשב"ג במ' גטין דף ע"ד אלא בתנאי ע"מ שתתן לי אצטלא שלי ואבד או נגנב האצטלא אבל בישנו ודאי אינו גט עד שתתן לו ובכ"ז אינו דומה כלל ממ"ש בב"א ותשו' ד"ח דשם בב"א לא נאמר שהי' החפצים של בעל רק שנתן אלו ואלו חפצים וכת' ד"ח ודאי לא דמי דהתנאי הי' שיתן לו במתנה או שכר רצונ' משא"כ הכא. ובענין הפשר' ופסוקי' ראשונ' ושניי' מפלפל כת"ה אם יכו נחזו ואם הי' בקנין לענ"ד כיון שהשוו' הצדדים לפסיק' שניי' גם היא ואביה מחלו פשר' ראשונ' ועיי"ש במ' גטין דאבעי' להו אם אמר מחולי' לך ושם בתשובת מהרמ"ל כללא דכל התנאים שנאמרו קודם כתיבת הגט קיימי' ועד כן נותן הגט ואינו דומה מ"ש בפ' איזהו נשך פטומי מילי' בעלמא באמר' לבעלה שכ"מ אי קיימי' דידך אנא דשם כבר הי' מוכן לנתינת הגט שהי' נגמר ביניהם בלא תנאי אבל אם קודם לכן נאמרו הדברים רק ע"ד כן מגרש ומ"ש כת"ה משום מוציא לע"ז עיי"ש בתשו' מרמ"ל שאין הלע"ז על גוף הגט רק מי שאינו מקיים התנאי הוא גורם ועוד היכא דהוי שלא כהלכה מעשים בכל יום שנו"כ בדבר עפ"י שו"ת מגדולי דור וגם לענין בטול המודעות כתב שאין זה כלום דבטול המודעות שאינו כולל לבטל התנאי דאל"כ כהן שכ"מ שנתן גט כנ"ל האיך מותרת לחזור בו דהא בטל המודעות והגט קיים אלא פשיטא דאינן בכלל בטול מודעות וחדוש בעיני כי בב"א לא העיר עד"ז. והנה לענ"ד יש להחמיר בנ"ז כמ"ש מהרמ"ל וכבר הקדמתי שאין בידי להחלי בענין זה רק באתי להעיר ולחוש לחשש והנני לסיים בברכת החג הק' אול"י עש"ק מ"ה למב"י תרפ"ו לפ"ק. ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"ד שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' וכו' כש"ת מוה' צבי הכהן דיק שליט"א רבד"ק אוהעל יצ"ו: אחדש"ה ע"ד העובדא כי בביה"ת של אנשי צבא שהי' בע"מ מדבר דברי שחוק וקלות עם בתולה אחת שמשמשת שם כטובת ונתנה לידו טבעתה עד שתרחץ ידי' והי' שם עוד אנשי צבא ושאל לא' על איזה אצבע נותני' הטבעת לקדושין והשיב לו ואח"כ כאשר בקשה הטבעת בחזרה ונתן על אצבע שהושיט' לו אשר בל"ז דרכ' להיות קשוט הטבעת על אצבע הנ"ל ואמר הרי אמק"ל ואם כי הי' שם אנשי שארית ישראל גוף הנתינ' ודברי האמק"ל לא שמע רק א' ואמר כי קרוב לודאי שראה הנתינה ג"כ ושארית אנשים לא שמעו רק עד תיבה האצב' ורק שאלה מה עשה והשיב שאינ' מתחרט והוד' בזה וגם היא אמר' "צווישען אונס איזט דיא זאך ערלעדיגט' וגם שאלה אם יש ממש דברי קדושין בזה (בעדייטונג) ושחקה ועוד שארית דברי' כדרכו' צחוק ועתה טועני' שניהם שהי' הכל שחוק והתוכ'. והנה כת"ה מצאה ידו לגבב צדדי היתר עפ"י אומדנא כמ"ש גם בת' מרן חת"ס סי' ק"ה בקדושין כנ"ל ביום ש"ק דמוכח האומדנ' דלא לשם קדושין דאימ"ק בשבת כמ"ש במהרי"ק לענין סבלונות ובנ"ז ג"כ הי' ליל ש"ק וגם הי' בגלוי ראש שאין דרך זה אפי' לקלי דעת ועוד דברים המוכיחים, והנה יש לעיין