לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שכז

רק ר"פ כנהוג במדינת גאליציען וכשנגדל הבן מיאן בשידוך הנ"ל מפני כמה טעמים וכעת נודע להחתן כי נטרפה דעתה של הבת ומיאן בה יותר ויותר והאב טוען כי כבר נתרפא' לגמרי ואין חששה וטוען שילך עמו לבי"ד של מקומו ושם יערכו המשפט ותבורר הדברים והבן טוען כי כבר הראה מיאנו בגדולתו וקטן הי' באותה שעה שנתן אביו ת"כ ולא בע"ד דידי את ואם מחוייב לעמוד אתו לד"ת יבאו לכאן למקום שישנ' כע"ע עכת"ד, והנה לענין זה יש לדון בכמה דברים אי' משום ח' הקדמונים שהביא ג"כ בב"ש סי' כ"א ס"ק ו' והוא ג"כ בכלבו אות קי"ו (וכתב שם דסגי' בשלשים להתיר) ב) אם נכתבו התנאים בר"פ וח' וחיוב קנס ושביע' והבת אינ' רצונה להשתדך עם זה הוה אונס ופטור אפי' יש בידו מעות לפייס' אם תקרב' הביא הרמ"א סי' נ' ומשמע דאין על הבת שום דבר כפוי' או תשלומי' או איזה ח' דאל"כ למה אין כופין הבת ועיי' בתשו' נוב"י סי' ס"ח יו"ד מהד"ק דגם נ"ש בתנאי קנס וחשדת לא קאי על החתן והכלה ועיי' חת"ס אה"ע ח"א סי' קט"ז והא בס' נחלת שבעה כתב בפירוש דאם אין לאב הרשאה מבתו אינו אגיד' בי' ועיין בב"ש סי' נ"א ס"ק ט"ז הביא' והסכים עמו דביש לו הרשאה כופין אותו ובאין לו ואינ' רוצין שניהם פטורין ואם הי' מקדמונים תקנה בזה גם לחתן וכלה למה אין כופין אות' מה"ט ול"ז להבין מפני מה בנוב"י סי' הנ"ל כא הביא דברי נ"ש וב"ש לענין ח' קדמונים והביא רק דברי תשו' מהרי"ו שהביא בט"ז סוסי' רל"ו ביו"ד שרבים מקילי' בזה ובכ"ש ס"ל שמוחלין זל"ז קודם כתיבת התנאים ועיי' בת' תשורת שי סי' רל"ד במ"ש כיו"ב בדלא הי' כתיב' תנאים דמ"מ יש משום תקנת הקדמונים ופטר' מקנס וחולק בזה על הנוב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ח שמחייב בכול' אבל מ"מ לא מצאתי בדבריהם דאם הי' התנאי ע"י הצדדי' בלא הרשאה מבן ובת אם יש עליהם שום עונש בפרט בקטנה לא אדע סברא בזה לאיזה חיוב דאל"כ למה אין כופין אות' בלא הרשאה וכנ"ל והא דבנ"ז לא נכתבו רק ר"פ כבר פסקו הט"ז סי כ' ס"ק י"ב ובב"ש דאפי' בלא תנאי ע"מ שיכתבו תנאים כנהוג במקומו' הוה כאלו התנו ובת"כ יכולים לחזור אפי' בעשו קנין ועי' בתשו' רע"א מה"ת סי' ע"ה שכתב באריכות לקיים דברי הטו"ז וב"ש נגד החולקים עליהם ושאין להוציא ממון נגד דעת הט"ז וב"ש ועיי' בת' מהרש"ם ח"א סי קט"ו שנשאל כיו"ב ודעתו דבכגון זה גם ח' קדמונים ליכא. וידוע לפי"ס הב"ח יו"ד סי' רל"ו קאי אקנין סודר ולדברי ש"מ קאי אתיכ ובזה"ז אין ממש בת"כ כשבוע' דאין רק בדרך חיבה שאומרי' מז"ט זל"ז והביא ג"כ דברי ת' שערי צדק סי' כ"ד שהאריך בתשובה לענין דברי הרשב"א סי' תשע"א הנ"ל ופטרו רק משום אונס לאחר השתדלות והתאמצות לדבר אל לב הכלה להרצות משום תק"כ של אביה דשם הי' תק"כ בפ"מ אבל סתם ת"כ שנוהגי' בשתיקה אינו משום ת"כ שנזכר ביו"ד סי' רל"ט והנה בת' שע"צ לא נזכר כלל משום ח' הקדמונים ובת' מהרש"ם הנ"ל עשה סמוכי' זל"ז כיון שיכולי' לחזור מת"כ גם הח' שקאי אתשומת יד איכ' ולפי"ז חולקי' עם דברי ת' תשורת שי שהבאתי לעיל כמובן ולכאור' מדברי הכל בו סי' קי"ו משמע דתרי מילי נינהו שכתב ח' מתקנות הקהילות אשדיכי' צריך ג"כ מאה להתיר רק ל"צ מג' ארצות ולענין ח' אתשומת יד צריך שלשים וג"כ צריך טעם מבורר להתיר כן דברי' שם מ"מ מדברי הב"ח סי' ל"ו משמע דחדא הוה ובהג"מ פ' החולץ שהביא הד"מ לא נזכר כלל תשומת יד רק סתמא ח' מתקנת קהילות ומדברי תשו' רע"א ושערי צדק שלא דברו כלל מתקנת הקהילות הנ"ל או די"ל דבהכלה או החתן לא נאמרו דברי' הללו כמ"ש השע"צ לענין תק"כ דלא שייך כלל חיוב על הכלה במ"ש אביה או דס"ל דבחייב ר"פ עד כתיבת תנאי גמורי' לא נאמרו כלל תקנות הקהילות כלומר בזה"ז דנהגו כן והוה כאלו התנו כלומר דיכולי' לחזור עד זמן ההוא ממילא עד זמן ההוא מחלו זל"ז והא במחלו זל"ז פשוט להו להג"מ דמהני וכמ"ש בט"ז סי' רל"ו וכמ"ש בנ"ש דאל"כ מה התנ' שייך בזה כיון דרובץ עליהם איסור תקנת הקהילות אלא עכ"ח דתנאי זה גופי' הוה ממילא מחיל' זה נלענ"ד טעמי' של ת' רע"א וא"כ כש"כ בנ"ז כופי' מ"ש כת"ה שכן התנו עד שיגדל ויתרצה החתן. ולענין מ"ש החתן כי מיאן בה מפני כמה טעמים הנה בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' מבואר דאם הבת טוענת מאיס עלי דשונא' אותו ואמר' אמתלא טובה מתירי' שבועתה שלא מדעתו וא"כ בנ"ז ג"כ צריך לברר דברי' מה הם הטעמי' ואם יש אמת לו טובה בדברי'. ומה שאירע כי הכלה נטרפה דעתה והיתה בבית החולים ועתה נתרפא' בזה צל"ע רב דבת' מהרי"ק שורש ק"א דיכול לחזור משידוכי' בפשיטות והובא בש"ע בסי' נ' אלא שצל"ע אם מהני הרפוא' דהא בסי' ט"ל מבואר דאפי' בקידש' סתם ונמצא עלי' מומי' הרי זה ספק לענין קדושי' וכן מבואר בקדש' ע"ת דאפי' הלכ' אצל רופא דלא מהני דמאיס' בעיני' כשזכר מומי' שהי' לה וזהו החילוק בין אשה לאיש והא כל מומי' הפוסלי' בכהני' פוסל בנשים והא במ' בכורו' ד' מ"ה חשוב שוט' ועכ"פ במומי כהני' ופסק' הרמב"ם פ"ח מה' ביאת המקדש והא בח"מ סי' קי"ז לענין נכפ' בילדות' אפי' נתרפא' קודם קדושין אין לה כתוב' דיש לחוש שתחזור יעיי' בב"ש סי' ט"ל ס"ק י"ב דבכל המומי' שאין לה כתוב' יכול לחזור בשדוכי' אפי' לא התנ' בשעת השדוכי' והנה בסי' קי"ט הובא דעת הרשב"א לענין גט כשעתי' חלי' ועתי' שוטות דבב' פעמים לא חיישינן שתחזור לשטות' ומהרש"ל בתשוב' מן המחמירי' כידוע ובב"ש סי' קי"ז ס"ק י"ב הקשו לדעת ח"מ דא"כ למה לא מחלק בגמ' מס' כתובות דף ע"ד בין לרופא דברפוא' חיישינן שתחזור לחלי' ותי' דגמ' איירי בידוע שנתרפא' ולא תחזור לחלי'