לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שכד

בחרש שלפנינו שהם מלומדים במקצת דבור ודברים מ"מ כיון שעומד בחרשת אזנים וגם דבורו אינ' כשחר בני אדם הרי הוא בכלל מ"ש בגמ' גטין הנ"ל דל"ג אטו פיקח וגם הפ"מ יודה דלא שייך חומרת הרמ"ם כפי מ"ש בחמ"ח וב"ש ושוב כתב הפ"מ דאפשר דטעמי' דחיישינן משום דעתים חלים ועתים שוטה כמ"ש במס' יבמות דף קי"ג לר"א דמספקי' לי' בחרש אי קדושי' קדושין וחייב לשמואל בקרבן וקמבעי לי' בגמ' אי ס"ל לר"א דספק הוא אי דעתי' צילות' או לא ולעולם דעתי' קלישתא וחדא דעתי' הוה לי' או מספקי' לי' בעתים חלים ועתים שווי' ונ"מ להוציא אשתו בגט דאם דעתי' חדא אית לי' כשם שקדש כך מוציא ואי עתים חלים ועתים שוטה אינ' מוציא דדילמא בקידושי' חלים ובגרושין שוטי' ורבנן פליגי עליו משום דשטותי' משום חרישות' וחרישת' לא בשתנ' משא"כ בדעתו משובשת שפיר יש להסתפק בע"ח וע"ש ולבסוף מסיק דעכ"פ הסברא נותנ' דבדעת' משובשת עכ"פ קדושי דרבנן ושוב ראיתי בת' אור הישר בתשו' הגאון מדעסוי ז"ל שראה במשרים הוא מהרי"ו שהביא בשם רמ"ה דאיירי מי שהוא חרש כמו אינ' שומע ומדבר בזה מספקי לי' ושם מבעל נצוצי' אור ונגיה' ע"ד במ"ש הפרישה בח"מ סי' כ"ה מי שנתחרש דיש ספק דע"י שמעשה חרש להדי' דעתי' נשתבש' כמו נשתתק במ' גטין דף ע"א אבל במי שנולד בחרש אזניים אין ריעותא עי"כ דעד"ז אמרינן בגמ' גטין הנ"ל זה וזה כפקחי' לכל דבריהם ולפי"ז דאין מדברי רמ"ה שום ראי' למ"ש בתשו' ס"מ וחת"ס סי' ג' הנ"ל. והנה בנ"ז הי' מקום להתיר דלכל התירוצי' ופירושי' של ת' פ"מ בדברי רמ"ה לא שייכי' בזה דנגזר חרש אטו פיקח כבר מוכח בגמ' גטין הנ"ל דל"ג ומשום עתים חלים ועתים שוטי' הא גם בפ"מ קאמר דלא בחרש דחרישות גרמא דלא כשתכ' והא בת' ד"ח ס"ל דהכל מה"ת בין הקדושין בין הגרושין אלא בנ"ז אפשר דלא אמר כן כמ"ש דלא קאמר אלא באופן. של נדון מהרי"ט ובזה מעכ"ת מבפנים בפי עינו כמ"ש בה' עדות לענין עדות הפתאי' ולפי"ד מהרמשי"ק שהעיקר לסברתו דמוקמינן לי' אחזק' דמעיקרא' ובחרשות' עומד רק דסיים דמידי ספיקא לא נפק' והא במ' יבמות ד' קי"ג קאמר דאי לר"א מספקי' לי' בחרש אי דעתי' צילותא או קלישת' מ"מ אי חדא דעתי' אית לי' כשם שנכנס כן מוציא ואפשר דבת' מהרמשי"ק לא גלה דעתי' לענין קו"ג משום דפשיטא לי' כמ"ש אך מי אני להורות בדבר חדש ע"כ מאשר דבר כזה הגדולי' יוצאי' בראשונה יציע הדבר פני שני גדולי הדור וגם אני כמשיב' למכשור' ומשמים יצילנו משגיאות ושגגות ומכל מכשולות. ידידו דוש"ת, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ד שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' כש"ת מה"ו וואלף כ"ץ נ"י אבד"ק טשארנא יצ"ו. ע"ד הצוויל עהע שנתפרדה החבילה ביניהם ע"י ערכאות וברצונו לישא אחרת בלא שום תיקון יש לחוש משום תקנת ר"ג וראיתי דברי הגאבד"ק בעלעד נ"י להחמיר בזה, והנה מה שהביא ראי' מאשה שאין התיר' ברור כמ"כ אין מתאבלי' עלי' כמ"ש באה"ע סי' י"ז ס"ה וביי"ד סי' שע"ה והנה שם ג"כ נראה שרבים מן הראשונים חולקין בזה עיין בתשו' ש"י ח"א סי' ק"ב ובת' חת"ס יו"ד סי' שד"ם לבד מזה שם אין הטעם לחוש שיתרו הנשואין ע"י שמתאבלי' עלי' ולדון מקילת' לחמירת' אלא שכך הלכה שמעידי' לאשה ע"י שראו מקוננת והספידות כמ"ש במס' יבמות דף קכ"א וכן קיי"ל בסי' י"ז הנ"ל וע"ז סובבין דברי רמ"א שם ועיי' ת' עבוה"ג סי' ח"י וימצא כי כן הדברים בבירורים א"כ אין שום ראי' שיתרו לאשה שנעשה בצוויל עהע ע"י שבעלה נושא אשה אחרת וכמה דברי' שהקילו בתקנת ר"ג ולא חיישינן משום תקלה כמ"ש בב"ש סי' א' דכל ספיקא כזה להקל ועיי' בתשו' ש"י סי' ק"כ שהתיר באשה שנאסרה לבעלה לזרוק לה הגט בחצרה בע"כ שעי"כ ניתר הבעל לישא אשה ולהזהיר את האשה שלא תנשא עי"כ כמ"ש בגמ' מס' גטין פ' הזורק ואת לא תעביד עובד' עד דמטי גיט' לידך אלמא דל"ח לחומרתא מקמ' קילת' ועיי בתשו' בית אפרים סי' א' בעובדא שא' הוא מוחזק שהוא נשוא' אשה ואח"כ בא לכנוס אשה אחרת ואמר שהוא פנוי ואמר אמתלא על מה החזיק עצמו עד כאן שהוא נשוי ולאחר פלפול ארוך בהביאו דיברי ב"ש סי' קנ"ח בע"א אם נאמן לענין תקנת ר"ג ומחלוקת האחרוני' עלי' שהקילו בזה י"ל כי מעשים בכ"י במי שבא להינשא אם כי הי' מוחזק שהוא נשוי אשה באמרו שמת אשתו או נתגרשה הימנו שאין מדקדקין בדבר ועושי' מעשי' עפ"י דברי' והא קיי"ל בסי' קנ"ב דהבעל שאמר גירשתי את אשתי א"נ מבל הנ"ל ראי' נגד דברי הרב, ואם כלך לדרך זה כמ"ש הפוסקי' בטעמי' דחיישינן לתקלת א"א ע"י אבלות משום דספיק' להקל ע"כ יחשבו דודאי דבר ברור הוא משא"כ בנ"ז לא שייך האי טעמי' דאדרבה משום דספיק' דתקנ' ר"ג לקולא משו"ה פסקו לו להק' מ"מ מטעמי' אחרים נימוקו עמו כי צריך לברר הדברי' מה מעשה הזקן בעת המשת' החתונה וגם מה שהי' שניהם יחדי' כדרך איש ואשה כמה זמנים יש לחוש לדברי הרא"ה שמביא הב"ש בכ"מ ועיי' בתשו' חו"י סי' קפ"ח ובתשו' נוב"י מהד"ת סי' נ"ב וכבר ביארתי בס"ד בספרי לבו"מ הענינים אלו בפרט בחלק הנקרא י"מ ועיי"ש בדברי הגאון דק"ק וויינוצען שליט"א. ב') מ"ש הדר"ג לענין היתר עגונ' ע"י טעלע: גראם והביא דברי מרן חת"ס סי' מ"ג ומ"ד מ"ש בזה לענין נאמנות ערכאות וכ"ד השו"מ בתשו' אשר שם תירץ קו' הגאון מהר"ם בנעשה, אך ראיתי בת' ד"ח ח"ב סי' ס' שהחליט להחמיר דלא שייך כאן נאמנות ערכאות בין לשי' הרמב"ם בין לשי' הרא"ש גם היתר מסל"ת לא שייך כאן כי הכל נעשה ע"י שאלה לבד מזה לפי"מ ששמעתי כי אצל ערכאות עצמן כתיבת הטעלעגראם אינ' מו"מ שאין כאן חתימ'