לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שכג

מוסרת עצמה לביאה ומעכ"ת כתב שהם מן י' עד י"ד שנים א"כ נפל פיתא בבירא' ובעזר מקדש ראיתי אם ישנו עכ"פ יוצאי' ונכנסי' לכ"ע מותר ופ"פ לחצר בחכ"א הניח בצ"ע ובהגהות רע"א הביא בשם לחם רב להקל במלמד שאין אשתו בעיר ייחוד עם פנוי' אינה מה"ת והוא מגזרת דהע"ה ממעשה אמנון ותמר ועכ"פ אם בידו להיות עמו תנוק או תינוקת עד ט' שנים זכור לטוב וכו' אוה"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן מ"ג שוכ"ט על ראש כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה יונתן שטייף נ"י רבד"ק אונגוואר יצ"ו (וכעת דומ"צ בק"ק פעסט יצ"ו), הנה ע"ד גט פטורין של חרש שדברו בו חכמים בכ"מ והוא הי' בבית "טויבשטוממענ- אינשטיטוט' ולמד להיות מדבר דברים כדרכ' מבין הדבורי' ודברי' ע"י רמיזות וכן במעשה הכתב וע"כ מה נדון בי' כי בזמן שקדש בחו"ק דבר ואמר התיבות האמק"ל וגם אביו הי' עמו בזמן ההוא מה נאמר לענין העומד לפניו ומעכ"ת הביא דברי ת' דברי חיים ח"ב סי' ע"ב שם פלפול ארוך ומסקנתו כי קדושיו קדושין מה"ת וכמ"כ יכול לגרש ולפי עיונו בדברי התשוב' נראה כי סמך על דברי תשו' מהרי"ט ולא מצאתי רק בחה"ע סי' ט"ז הובא כ"פ באחרונים עיי' בתשו' אור הישר מאשר ידוע כי בימות הנוב"י ושאג"א זמן גאוני ארץ הי' עובדא בגט בק"ק ליקאווא אשר הי' רעש גדול שחששו שהמגרש הי' בכלל שוטה ורוב הגאונים ז"ל התיר' ובספר הנ"ל נקבצו כל התשובות יחדיו והנה דברי מהרי"ט הנ"ל על א' שהי' בו טפשות באיזה דבר כמו חרש פתי יאטם אזנו וגם הי' ערל שפתים החליף ה' בח' א' בעי"ן ודעת מהרי"ט כי לא הגיע לכלל דעה משובשת או פתאי' ביותר שהזכיר הרמב"ם בה' עדות פ"ט שם כידוע. ועוד מחלק דדוקא לענין עדות פסלי' הרמב"ם מפני שמעידי' ומגידי' על העבר ובקל יחליפ' בהן ולאו אבל אם לפנינו לקיים איזה דבר כגון גטין וקדושין וחליצה כיון שאינו מחליף הן ולאו ומבין דברים כמו דאמרי' במס' גטין ד"ו ע"א כשאר פקח' יחשב ע"כ ל"ז להבין היאך נלמד מזה לענין חרש אשר מעיקרא כשוטה ממש יחשב כמ"ש במס' יבמות דף קי"ב ומשום שלמד לדבר נימא דנעשה פקח והוא עומד על חרשות פי אינ' שומע כלום וגם פשיטא כי דבוריו הוא רק בכבדות ודוחק רב כידוע ע"כ לענ"ד כי בת' דברי חיים דקאמר באופן שהוא כמ"ש במהרי"ט כלומר אם דבורי' ושכלו או אפשר נתכוון על שמוע אזני' ג"כ קו"ג מה"ת, ע"כ לפי"ד כת"ה בחרש זה אינ' דומה לעובדא הנ"ל ואין לסמוך ולומר קי"ג מה"ת וראיתי בת' מהרמשי"ק חאה"ע סי' ע"ט שנשאל ג"כ בזה הנדון והאריך שם לבאר ה' חרשות ודעתו דחרשי' הנ"ל עומד' על מקומו כמוקדם כי למוד הדבור אינ' רק כמעשה קוף בעלמא כדרך שמלמדים איזה עופות לדבר איזה דברים (ומה שקורין פאפאגייא) ע"י הבנת ורמיזות ומעשה כתב מונח אצלו כמו בקופס' אך רצונו ובחירת' להבין תכלית וחלקי הדברי' לא יבינו וסיים דעכ"פ מספיקא לא נפקא ופסול להיות שו"ב או ש"ץ וכיו"ב ולענין גו"ק גלה דעתו מהו שנדון בי' ומעיקרא הי' דעתי דעכ"פ איכא ממנ"פ כקדושין כך גירושין דאם כשאר חרשי' כמקדם א"כ היינו כמ"ש במס' יבמות דף קי"ב כשם שנכנס ברמיזה כך מגרשה ברמיזה ואם נאמר שנעשה פיקח ואינ' רק כאינו שומע וזה כפיקחי' לכל דבריהם ודברי הרמב"ם פכ"ט מה' מכירה ידועי' כמ"ש בזה בת' דברי חיים ות' מהרמשי"ק הנ"ל עד שראיתי בתשו' פרשת מרדכי סי' מ"א ובתשו' חת"ס ח"ב סי' ג' בענין אשה אשר דעת' קלישת' דלא יוציא מחשש גריר' אשר דעת הגז"ל דלא איירי בשוטה דאוריית' דזה שוטי' דרבנן דיכולה לשמור גטה ואינ' יכולה לשמור עצמה דלא יוציא משום חששא דהפקר עצמ' לזנות כמ"ש במס' יבמות דף קי"ג ובתשו' פ"מ הנ"ל דעת השואל דנימא ממנ"פ דאם יכולה לשמור עצמה הרי היא כפיקח והקדושין וכמ"כ הגירושין קיימי' ואם אינו יכול' לשמור ענמ' ה"ה שוטה ואין כאן קדושין ואין עלי' מצות שמירה והשיב עד"ז דלקדושין חיישינן כה"ג כמ"ש רבינו ירוחם בשם הרמ"ה הביא' הרמ"א בסי' מ"ד דבמשובשת דעתה אין קדושין גמורי' ודייק בחמ"ח גמורי' עכ"פ מדרבנן חיישינן ורק בשוטה גמור כמ"ש בפ"ק מס' חגיגה לא תקנו קדושין ושוב כתב ואין לומר דלא החמיר' רק עד שגירשו זה אינ' דילמא טעמי' לאו משום ספיקא רק משום דגזרינן שוטי' אטו פיקח, והנה כבר הארכתי בס"ד בספרי לב"מ חאה"ע מ"ש לענ"ד בדבריהם וגם כעת ק"ל ממ"ש דגזרינן שוטי' אטו פקחי' והא בגמ' גיטין דף ע"א ע"ב מסקינן דלא גזרינן חרש אטו פקחים מ"ש שוטיי' מחרש ועוד למה לא סגי בגטא וכי כל קדושי דרבנן לא מהני גיטא והא קמן דחרש קדושין דרבנן ומהני גטא כשם שנכנס' ואפשר די"ל דבשוטה יש לגזור טפי אטו פיקח דלא מינכר לכל כ"כ וכש"כ דגזרינן בגט' גופא שיאמרו להיפך דשוטה כזה יכול לגרש וכבר עמדו תשוב אחרונים בס' אור ישר ובת' בית אפרים וכן בת' מהרי"א סי' צ"ג בחאה"ע ודחו דברי מהרי"ט דמ"ש דהרמב"ם לא פסלו רק לענין עדות מי שמשובש בדעתו ושוב מיישבו דמהרי"ט קאי על מ"ש הרמב"ם בפתאי' ביותר עיי"ש וגם בתבו"ש סי' א' פוסל לשחיטה מי שדעתו משובשת וכ"כ שהזכיר הרמב"ם בה"ע משמע דלא ס"ל כסברת מהרי"ט וכן דייק' בתשו' ב"א ותשו' מהרי"א הנ"ל וכ"כ בתשו' זכרון יוסף וא"כ עכ"ח מ"ש בת' ד"ח לסמוך ע"ד מהרי"ט כוונתו אם לא הגיע לשיעור דעת משובשת שהזכיר הרמב"ם. והנה נראה לחלק בין חרש לשוטה במ"ש בתשו' פ"מ דבשוטה גזרינן טפי דאין הכל יודעי' דבקיאים במעשים בפרט במ"ש הרמב"ם דאין בו משובש רק מדבר מן הדברים אעפ"י ששואל ומשיב כהוגן בשאר ענינים משא"כ בחרש דהכל יודע מה טיבו להב' לא גזרינן ח"כ אפשר