לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שכב

חמימות בגופו וגם נראה לו שהי' דבר מתנועע בפנימות גופ' לענ"ד דאין שום ריעות' מזה כבר העידו דגם בבהמות הנשחטי' בשני סימני' נרגש חמימות בגופ' אפי' לאחר שעה וכן בכרכשתם ושומן שמביאי' השו"ב מבית מטבחיים כ"פ נראה בהם תנועה. לאח"ז כש"כ בזה שהפציע' הי' במוח אשר רוב דמים נשאר עוד בגופ' פשיט' דנשאר פרכוס כנ"ל ג"כ דהא גדולה מזה מצינו בגמ' מ' יבמות ד' ק"כ אריא"ש שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידי' עלי' ופריך מהך דגטין דכותבי גט עפ"י אלמ' דחי ותי' דסופ' למות, והדברי' ק"ו אם ע"י שחיטה דיצא' רוב דמים ועכ"ז יש בידו לברוח ואין לנו תנועה גדולה מזו. ומ"מ מעידי' עליו משום דסופ' למות והיינ' סופ' כמו שעה ושתיי' ולא כמו למעל' מארכוב' ושאר טריפ' עד לאח' י"ב חדש דסתמ' קאמר מעידי' עליו ומשמע מיד כפשוט' וכן מבואר סי' י"ז סעי' כ' דודאי מיד או בקרוב ימות עכ"פ אין שום ריעות' לא בחמימות ולא בתנועה, אלא דיש להעיר אם החץ ברתיח' ע"י לבת הפולפער אשר מכח היריי' דאז באנו לספק גדול כמ"ש בגמ' דף ק"כ דע"י כוויי' דסכין מלובנת יש לומר דחי, וידוע מה שהחמיר בזה בחמ"ח עפ"י דברי הירושלמי ושכן פסק הרמב"ם עיין בהגר"א וכש"כ אם באמת מלובנת וכמ"ש רבא בסכין מלובנת וד"ה, אלא שראיתי בת' פמ"א ח"א סי' מ"ח שחדש דבר נכון וברור דהך דרשב"א דיכול לכוות ולחיות היינו בשריפת אברי חצונים כמו חתיכ' ארכוב' וכיו"ב אבל באברים הפנימי' שנקיבת' בכ"ש מה מהני כוויי' ס"ס נקבו הדקין ובני מעיי' ונקיבת' טריפ' סתמ' והיינ' רשב"א דפליג רק בחתיכ' רגליים ולא בשאר טריפות. ולפענ"ד מני' ובי' מוכח כדבריו דהא בר"פ א"ט מוקי לי' אידך תנא דבר"י דמנה י"ח טריפות ותו לא וקשי' עלי' ממתניתן דפ' בהמ' המקש' נחתכ' רגלי' דאיכ' יותר מי"ח ומתרץ דס"ל כרשב"א דיכול' לכוות ולחיות וא"כ עכ"ח דשאר טריפות דמנה ג"כ במתני' אינ' בכלל זה דל"מ כווי' דאל"כ היאך מצינו י"ח טריפות וגם מהך דר"ז דף ח' בלבן סכין ושחט בו דכשר דחדודו קודם לבוכ' ופריך בגמ' דהא איכא צדדי' ומתרץ צדדי' מירווח רווח ושם בתוס' דמכאן ראיי' דאם בשעת שחיט' נקב הושט דטריפ' דהא אי לאו מירווח רווח הי' טריפ' ואם נאמר דלכל טריפות אמרינן דיכולי' לכוות ולחיות היאך שייך טריפות הנ"ל דהא ע"י כוויי' נרפא מכת הטריפות אלא ודאי כסברת פמ"א הנ"ל וא"כ כ"ז במוח דניקב קרומ' ודאי בכלל ניקב אברי' הפנימי' לא מהני כוויי' והנה בחור משכיל אמר לי כי החץ של יריי' אינ' מלובנת' כ"כ ומאן מפיס לשער ומ"מ בי"כ ובי"כ בנ"ז בפשיטות אין חששא מלהתיר'. ועוד נלענ"ד עפ"י מ"ש בשו"ת בית יעקב סי' ט' במ"ש בעובד' דידי' בא' שנטבע במים שאל"ס ואמר נכרי א' שהי' אומר בזמן שהי' שט אחריו להציל' ראה בו שנוט' למות ובזה דן לומר שאם כוונת' שהי' גוסס ורוב גוססי' למית' אם כי אין מעידי' על הגוססי' וגם מים שאל"ס לכתחיל' לא תנשא דהחמיר' אע"ג דרוב' למית' מדרבנן לא תנשא מ"מ כיון דאיכ' תרי רוב' משאל"ס וגם רוב גוססי' למית' מהני כמ"ד במ' קדושי' דביוחסי' לא מהני רוב' תרי רוב' מהני אפי' לכתחיל' ואפי' אם כוונת הנכרי הוי שהוא חולה ג"כ איכ' תרי רוב' אם כי אמרינן בפ' כל הגט רוב חולי לחיים מ"מ אית' בתוס' במ' בב"מ ד' ט"ל גבי שבוי' כיון דאיכ' יסורי' ליכ' רוב' לחיים מחמת צער' דשבי' ובנדון שהי' חול' עד שנוט' למות וגם צערו דשטיפת הנהר איכ' למימר דחולה כזה רוב' למית' והוי לי' שוב תרי רובא וה"נ הא אמרו הסאניטעט דבפציעת המוח ע"י יריי' לא מהני "פערבאנד" והא אית' בת' מ' חת"ס זקנו הק' דעל הכלל נאמני' הרופאי' ורק על גוף מיוחד אי"נ דלא כל גופ' מקבל סמים. והכ' הא עדות אך ורק על כלל יצא עדות' דלא מקבלי' סמים של פערבאנד בכלל כל קאפפשוס' ודאי עכ"פ רוב' כן הוא והוי תרי רוב' רוב גוססי' ורוב דלא מתרפאי' ע"י פערבאנ"ד ובתרי רוב' משיאי' כמ"ש בת' ב"י הנ"ל. ומ"ש דלא העיד על הקבור' והנה בט"ז סי' י"ז ס"ק מ"ד מזכיר בראה שנכנס החץ למקום חיות הנפש ללב או למוח דהוי כמו אמר קברתיו וכמ"ש הרמ"א סעי' י"ז דקברתיו לאו דוק' דרק אם משמעות דבריו דודאי מת סגי א"כ לפי"ז בנ"ז שהחץ נכנס' למצחו ויצא ממול ערפו הוי מת לדבריו ול"ב קברתיו ופשיט' דיש לסמוך ע"ד דהא בעד א' קיל קברתיו דאם נשאת כ"ת ע"כ הנני כמשיב' למכשור' דרך להתיר' דהך אתת' וכמ"ש ג"כ הגאון האדיר מראדימישל' נ"י ובדברי הדר"ג ולענין פלפול' בדברי מהר"א וורדין כבר בארתי בס"ד, ואגב הנני מעיר במ"ש מ' חת"ס ע"ד ת' המבי"ט סי' שכ"ו לסמוך אם נאבד זכרו לאח' עבור שנה וכתב עד"ז חליל' לסמוך אפי' לסניף והנה המבי"ט הביא דבר זה בשם ת' הרא"ש מפי הגאון מהר"ק וגם אם נשמע קול הבר' שמת דהיינו דלא ידע ממי שמע אבל בלא"ה אינו סומך עד"ז לבד. והנני לסיים בכל חתמי ברכות כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ב לכבוד הרבני המופלג כש"ת מו"ה יודא לאווינגער נ"י. ע"ד שאלתו הלא בידו לעיין בש"ע אה"ע סי' כ"ב שם מבוארים הלכות אלו על בורי' ודאי הלכה פסוקה כי איש לא יתייחד אפי' עם הרבה נשים רק אם אשתו עמו שהיא משמרת' ובנ"ז אי אפשר בזה וגם להיות עמו איש כשר א"א לפי פקידתן שאין רשאי שום אדם לבא בחדר הנ"ל והנה גם שם הלכה פסוקה דאם יש שם ילדה קטנה שיודעת מטעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה לא הוה משום ייחוד אפי' עם אשה שאסורה עלי' משום ערוה ומעתה מעכ"ת בפנים לידע אם יש בין הנערות קטנה כזו, רק ראיתי בפ"ת בשם זכול"א כי הב"ח דעתו דקטנה עד ט' שנים וי"א אינה