לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שכא

להתיר לכל גבר דיתצביין והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ' שוכ"ט על ראש הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה שמואל אויסטערלי"ץ נ"י אבד"ק מישקאלץ יצ"ו. ע"ד אשר מעכ"ת הרבני בדבר הלכה חמורה להתיר' דעגונה, אשר בעת מלחמה המחנה במדינת רוסיא העיד א' מבע"מ צוגספיהרער וויאלא שמו אלחנן בן אהרן נ"י כי מצא הלייטינאנט יאזעף שווייטצער אויס מישקאלץ זאהן דעס שווייטצער אדאן בעת קשרו המלחמה אמרו אליו שני צוגספיהרער בלשון הגר "דוא וויאלא דארט ליגט דיין לייטינאנטי והלך לשם וראה אותו שוכב על צדו בלא כובע וצדדו הימיני היה ירה ע"י בכסתר' וחסר מן הצדעי' כמו ד' צענט"מ וגם נראה שהי' נשפך ממנו קצת מוחא פניו לא הי' נחבל עיניו הי' פתוחות וגם ירוקו' נפוחות אך פניו לא התנכר ואח"כ העצים עיניו ויען שהוא מהסאניטעט מכירו ומיודעו הכיר בו שהוא מת וגם בלא הגדת הצוגספיהרער הי' מכיר בפניו עכת"ד, ומעכ"ת הביא דברי מרן חת"ס אה"ע סי' נ"א כי הצדעי' אינו בכלל פדחת עד שנאמר דפרצוף פניו אינ' קיים כמ"ש במ' יבמות דפדחת היינו פ"פ והביא ראי' ממ' שבת ד' פ' מ"ש לעשות אנדיפי ולבסוף מסיק דמנח אאופת' שאינ' מקום שער כמו אנדיפי צדעי דקאמר מע קרא. ולענ"ד ראיי' מפורשת ממ' נדה ד' כ"ט דשם מחלוקת ר"י ואבא חנן לענין מה דחשוב ילוד בהוציא ראשו ר"י ס"ל משיצאו הצדעי' וא"ח בשם ר"י כשיצא הפדחת ומעתה אם הצדעי' בכלל פדחת' מה פליגי ותמיה' לענ"ד שלא הביא מרן ראיי' מהנ"ל דממ' שבת אין כ"כ ראיי' דילמא צדעי' אינ' בכלל אופת' שאינ' לשון חכמים ובתפארת ישראל על המשניות איתא שהוא לשון יוני אבל פדחת הוא לשון חכמים כמ"ש בערוך והא במ' יבמות קאמר פ"פ פדחת ובלשון אבא חנן משום ר"י ג"כ לשון פדחת א"כ פשיטא שהצדעי' לא שייכי לפ"פ [וע"ל סי' כ"ט] וגם הנסיון מעיד דראינו כמה ב"א בחש ראשם מניחין רטיי' על הצדעי' ומ"מ לא יתנכרו פניהם ועל הפדחת הא מייתי עובדא במ' יבמות דף ק"כ באבא בר מרת' דבדק קיר' אאופת' ולא בשקרוה ועיין בשב שמעתת' ז' פ' ט"ו וט"ז שהביא הסוגיא דמ' נדה דשם ראיי' לשיטת ר"ת עיי"ש דהוכיח במישור דבתואר הגוף ג"כ שייך טב"ע. ומ"ש הרב הגנ"י משום דהזכיר העד קברתיו כהלכה בעד א' במלחמה אלא שהעירו ע"ד ת' הר"ן דל"צ קברתיו דגם טלטול ונגיע' בגיפ' סמוכיחי' שודאי מת הוה כמו קברתיו וה"נ שעצם עיניו הא נגע בגופ' ודאי כן הוא שעצימת עיניים יותר הבחנה מנגיע' פשיטא דודאי בעצימת עיניים דרך החי לרפרף בסימני חיות כמובן, ועוד הא כתב בב"ש ס"ק צ"ד בהעיד על חבלה במקום שנפשו יוצא' לא שייך בדדמי כמו מחו לי' ברומח' וגיר' דמהני סמטר' מ"ש במקום יציאת נפש אפי' בסכין מלובנ' לא מהני והא יריי' במקום הצדעי' הוא שם במקום יציאת נפש וכש"כ ביצא קצת מן המוח וישנו גם סניף שיש כאן ב' מסל"ת וידוע דעת המרדכי דבמל"ת לא שייך בדדמי הביא' הרמ"א סי' י"ז סעי' כ' אם כי חלקו עליו מ"מ ראיתי בדברי ס' עצי ארזים שהוכיח דגם דעת הרא"ש דבמכ"ת לא שייך בדדמי וכב"ק דאל"כ מה השיב על דברי הראב"ד עיי"ש ועוד הא חד לישנא לקמן דר"נ גופא אנסב' בב"ח משום דגבר' רבה אי יצא מצד אח' הוה לי' קלא ותיפוק לי' דהוה עד א' בל"ק מנ"ל דגם בזה מהני האומדנ' ועוד דהוה ב' לריעותא משאל"ס ועדא' בל"ק אי לאו דנימא דשם הוה משאל"ת ולב"ק ודו"ק ועיין בק"ע סי' רצ"ג דבעד מפי גוי שהי' מסל"ת ס"ל להרלב"ח דיש לתלות הזיזו וטלטולו ממקום למקום וא"כ חולק עליו להתיר במסל"ת עכ"ז סניף מיהו הוה. ומ"ש כת"ה דיש לומר חזקה אלימת' דכאן נמצא וכאן נאבד כלומר הוא שנמצא והנה' י"ל ממ"ש בסעי' י"ט דאם א' הלך בדרך זה בשם פלוני וכמו עובדא דר"ג במ' יבמות ד' קט"ו דצריך לחפש בכל העיר אם לא יצא בשם זה מעיר הזאת בנ"ז צריך לדרוש בעיר מישקאלץ אם לא יצא משם עוד לייטינאנט ובזה ודאי לא צריך שם אביו דאדרבה אפי' בשם עצמ' ידוע שלא יצא מן העיר במחנה הנ"ל ועוד יש לצרף מה שאמר העד שהכיר ארנקי שלו (טאשע) ומשמע דהכיר בטב"ע אם כי דמחמירי' דניחוש לשאלה מ"מ חזינן דגדול האחרונים הגר"א בהגה' הש"ע ס"ל דהעיקר דל"ח לשאלה כדמוכח מסוגי' דיבמות ע"כ ביש עוד אומדנות נסמך על טב"ע דכלים ול"ח לשאלה בנ"ז ודאי דישנם כמה אומדנו' המוכיחים ומעתה אם עוד מורה מובהק יסכים אתנו הנני כמשיב' למכשור' להתיר. ידידוש"ת, ה"ק מרדכי ליב וונקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"א שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם וכו' בנש"ק כש"ת מה"ו שמעון עהרענפעלד נ"י אבדק"ק מיהאלא- וויץ יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי מחשר בו ענותנותו הרבני להצטרף בהתיר' דהך אתת' אשת ר' אלעזר ברוך ע"ה וראיתי דבריו נכונים במ"ש דברי ב"ש ס"ק צ"ד דאם הוא מגויד וגוסס משיאי' את אשתו דגוסס ע"י אדם ודאי אינו חי ואפי' מעוט חיי' ליכא כמ"ש במס' סנהדרין דף ע"ח בנ"ז שהעיד העד כי החץ [שוסקוגעל] נכנס בראשו וכמ"ש בתורף העדות דהיינו במצח (שטערן) ויצא דרך מול ערפו פשיטא שניקב קרום של מוח ובדברי העד. באו מת וטו"ט) והדר"ג הניף ידו להשתמש בסבר' ב"ש דהוי גוסס מגויד רק משם מכתב העדות מליסקא נאמר שהי' עוד