לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שטז

בשם הרמב"ן ס' מ' יבמות ובשם ת' מ"ב סי' ק"ד דבימות הגשמי' מעידי' אפי' לאח' כמה ימים דלא נשתנה מפני הקור וידוע כי בזיבה ריען הקור גדול מאוד ודעת העד דקבר השותפות לא הי' רק קצת קבור' כלומר דעי"כ הגיע הקור גם בפנים של קברו ועד"ז צריך ג"כ בירור לדרוש ממנו אם גשם הארץ ההיא הי' כן שגם גוש הארץ הי' כגליד וכפור כדרך קור הגדול כמ"ש "געפרארען" וע"כ בצירוף כל הנאמר דהיינו עדות בני העיר וסי' הפלגת קומת' ושהי' קאמענדאנט של השבוי' ועדות הבחו' שיאמר כי גוש הארץ הי' בו שליטת קור אם כן בודאי יש לסמוך ע"ד הרמב"ן ות' מ"ב ובב"ש קיים דבריהם וע"כ אם יסכימו אתנו ב' מורי הוראה מובהקי' הנני כמשיב' למכשורי להתיר אשת ר' יאיר שאלי לכל גבר דיצביין ולענין חליצה ג"כ עד א' נאמן עיי' ב"ש סי' י"ז ס"ק י"ד כש"כ עד א' דעלמ' וכ"פ בסי' קנ"ח ועיי' בסי' קס"ט, כת"ה לא ביאר באיז' זמן הי' העובד' אם בעת המלחמה הנוראה שהי' לפני כמה שנים יש בזה עוד סניף להתיר' במ"ש בסעי' ל"ד דאם אבד זכרו במים שאל"ס להתיר לכתחילה בצירוף דברי הר"א מוורדיין במרדכי אשר בת' מרן חת"ס עושה מזה סניף גדול לשאר סניפי היתרי' כידוע והנני לסיים בברכה ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ל"ה שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם צ"ת וכו' כקש"ת מהו' שאול ר"ב נ"י אבדק"ק ראצפערד יצ"ו. אחדש"ה הנני ע"ד אשר ענותנותו הרבני להציע לפני לעיין בעניני' דאתת' עגונ' מ' אדל בת השו"ב שהית' אשתו של ר' הינך (הערמאן פריעד) ע"ה אשר נשלח למלחמ' לארץ רוסי' ותמיד קבלה מכתב מכתבי' ופסק' לאח"ז ודרשו אצל העמטער והשיבו כי לא נודע איו כי נאבד ולאח' המלחמ' כאשר באו השבוי' לבית' הגיע לה ידיעה מכמה אנשים אשר אמרו שראו כי נפצע במלחמ' ע"י שוסס ונפל לארץ ומפני קושי' המלחמ' נפל לשבי' ולא ראו מנה נעשה עמו רק זאת אמרו ששמעו מכמה אנשי' יהודי' וגוי' שמת אבל יותר לא ידעו לומר וקבלה כמה מכתבי' מהאנשים שהי' מכירי' אותו ואמרו כן' וכן אמר איש א' מהימן בתורת עדות וכן לפני הדר"ג הגב"ע מהרב מוה' שלום נח ראב"ד דשם שהעיד בפניו איש מהימן משם שאמר כן ויותר אינ' יכול לומר רק איש א' בשמו ר' יוסף חיים עקקער שהוא יודע עדות ברור וכי שמע מערל מסל"ת ממש כי מת הנ"ל והיום הוביל' אות' לקבור' והנה הד"ג מהדר ומהפך בדברי עדות של זה אם כי חשוד דאוריית' עפ"י מ"ש בח"מ סי' ל"ד נו"כ בפלפול עצום להכשיר עדותו ואיני יודע מפני מה אינ' נראה לו להספיק בעדות האשה עצמה ששמע' מיהודי' וגוים וגם קבל' מכתבי' כנ"ל והא בסי' י"ז סעי' ח' דעד שאמר לאשה בעלך מת בינו לבינה א"צ שוב לעדות אלא באה לב"ד ואמר' מת בעלי ושם ברמ"א וב"ש דא"צ הב"ד לשלוח אחרי' והוא מגמ' ערוכ' מס' שבועות דף ל"ב עיי' בביאור הגר"א ואם משום דלא הזכיר הקבור' וניחוש שאמר בדדמי חדא דבב"ש ס"ק קנ"ג בשם כמה בעלי שו"ת דא' בשם שנים הוי כמו שהי' השנים בפנינו ול"ח בדדמי ועכ"ח מיש ב' שאמרו ששמעו שמת אפי' ק' כחד דמי היינ' העדות שבפנינו אבל בשם רבי' הא מביא דברי ב"ש סמוך ונראה לעיל מניה והיאך יסתור דברים שכתב מניה ובי' ע"כ לענ"ד יש לסמוך על עדות זה ועוד סניף מ"ש בתה"ד דעדות ששמע מגוים וספק אם הי' מסל"ת תולי' לומר שהי' מסל"ת ובמסל"ת הא איכ' דעת המרדכי דמסל"ת בגוי אצ"ל קברתי' ועוד הא איכ' דעת מהריב"ל דעד מפי עד וא' מהם עכו"ם מסל"ת ל"צ לומר קברתי' דאנן קיימ"ל כת' הר"ן דקברתי' לאו דוק' דגם הזזה וטלטול' ממקומו די ע"כ י"ל דעד ראשון הזכיר' דדוק' קברתי' דהוי דבר רשום הי' מזכיר אבל הזזה וטלטול לא חש להזכיר' ובדאיכ' א' מסל"ת ג"כ בעדים דיש תרתי לטיבות' יש לסמוך בזה עיי' בק"ע אות מ"ח ואות רצ"ג. אך בנ"ז יש לדון במה שאמרו השבים מהשבי ששמעו מכמה אנשים יהודי' וגוים שמת והא בת' חת"ס סי' ע' שחשש לדברי המבי"ט ח"ב סי' ע"ח דפעמים אדם מתעכף וחולש' גבר' עלי' וקרוב למית' שיחת אנשים ונשים שמת ואח"כ קם וחי' וכן אם נעלם זמן רב דומ' משום דמת וס"ל למרן חת"ס לחלק בין שמע העד מרבים אז יש לחוש לחשש' ראשוני' אבל שמע מיחיד לא שייך חשש הנ"ל בזה מפרש דברי הרמב"ם פי"ג מה' גירושין במ"ש אפי' שמע מאשה ועבדי', אך עיינתי בת' מבי"ט אשר השיב על עובד' דידי' ושם נאמר ג"כ ששמע מיהודים ונכרים משמע מרבים גם מ"ש במתניתן דף קכ"א אפי' שמע מנשים אומרו' משמע מהרבה נשים דאין לומר דעל נשים דעלמ' קאמר דלא שייך בזה תיבת אומרו' ודומי' תינוקות מקוננות דלאלתר מקבלי' עדותן עיי' בסעי' י"ג בחמ"ח וב"ש שם דמוכח שפיר בגמר' דאייר' בתינוקות רבי' ע"כ הי' נלענ"ד דלאו ברבי' ויחיד תלי' מילת' רק שיזכיר איז' שם לוי יהודים או נכרים וכמ"ש בק"ע אות רכ"ג ושאומרי' ברור שמת רק כוונת המבי"ט דקול הבר' לא מהני בלא שם לוי דזה ודאי לא שייך ברבי' וכבר בארתי בזה בתשוב' אחרת כיו"ב ומ"מ לא הי' ערב לבי לאמור דבר נגד דברי מ' חת"ס אך בנ"ז גם החת"ס יודה דהא פי' דבריו דלא שייך חששא הנ"ל רק כשהי' הקול במקומ' של מית' אבל ממקום אח' ל"ש חששא זו והכ' השבי' משבי' פשיטא דלא העידו שמת במקום זה דהא אינ' כאן ופשיט' דכוונתם שמת שם וגם כי נפצע ונפל לארץ ודאי לא הי' כו כח לחזור לביתו וגם קרוב לודאי שגם הוא נפל בשבי' וכמ"ש ר' יוסף חיים עקקער א"כ לענ"ד גם עדות זה די להתיר בפרט כמ"ש הדר"ג דיש סניף להתיר דכבר עבר' עשר שנים שאבד זכרו והי' שלו' ואהב' בינו ובין