לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שו

עוד ראיתי להעיר ע"ד מ"ש העדים שהי' לו "ראטה בערטל בלאנדעסקאפף הארי אם כי סמני' גרועים היינו להיות מוכיחי' שזהו שאנו מבקשים אבל אם להפך שאנו יודעי' שהי' כך וכך בסימני' ולהעידו העדים שהוא באופן אחר ודאי בטח שאין זה האיש כמ"ש הנוב"י מהד"ק סי' ל"ו עיי"ש ע"כ פשיטא דצריכי' לידע שכך היו שערותיו ובזה יש ג"כ להבחין את העד בסא- מאשאיוואר שישאלו אותו בסתמא היאך הי' שערות ראשו וכיו"ב וד"ל ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן כ"ז שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המובהק צדיק תמים כקש"ת מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אבדק"ק סעמיהאל יצ"ו. אחדש"ה הנני בזה להציע לפניו בענין היתר עגונה והיינו חתנו של הרבני המופל' מהו' שמואל צבי וויינבערגער נ"י מפוטנאק יצ"ו והוא כי חתנו הנ"ל שמו ר' יוסף ליב כנוי דעססער וישנ' לפנינו ב' גב"ע הראשון יש בו קצור מאוד וב' לריעות' שנזכר רק כנוי ודעס- סער אפי' שמו בעצם לא נזכר שנית בהעדות לא אמרו רק ששמעו משככי' [קאמאראדען] ולא בפרטי' ממי שמעו שמת במלחמה. והנה בענין כנוי לא נזכר רק במהרא"ם הובא בק"ע ק"ב ק"ה דשם אשכנזי מהני במקום שם אביו אבל כנוי לבד לא מצינו וגם בריב"ש שמזכיר שם פרח ג"כ עם שמו עצם ורק בת' מהרי"א דעתו דכנוי לבד ג"כ מהני ולעיל כמ"ד לענין גטין בכתב רק שם חכיכ' שהכל קוראי' אותו כ"כ בסי' ט"ו וט"ז עיי"ש, ולענ"ד מגטין אינ' ראי' דיש לצרף שם אשתו שמפורש שהיא בעלה והא איתא בפוסקים והובא בבאה"ט בשם ת' ס"י בעלה של אשה זו מת ממילא היא אלמנה פנוי' ומה לנו מהו שמו אבל לענין היתר עגונה בלא הנ"ל קשה מאוד להתיר מי יודע כמה כנוי' כיו"ב בעולם ואפשר לומר יען שבדבר עד א' נאמר "דען דעססער" הוה כמו דעססער הידוע לחברים כמ"ש בת' מהרשד"ם היהודי בה"א הידוע ידוע ככל שיהודי זה נודע מי הוא ומת שמדברים ממנו. והנה בבוא לפני ר' שמואל צבי פ"א אמרתי לו הריעותות הנ"ל ושב למישקאלץ והביא גב"ע שנית אשר בו נזכר שמו עכ"פ ושוב חסר הכנוי שיהי' במקום שם אביו אלא די"ל כיון דהדייני' גבו העדות לתקן עדות ראשון שהי' דעססער וזה האיש שמו יוסף ליב מצרפי' אהדדי ועוד שהזכיר ילד שלו והוה כמו אביו של זה וגם נאמר דע"י יוסף ליב משמע הידוע וכמ"ש הרשד"ם וגם כי מוזכר "דאס קינד" מאשתו ראשונה הוה כמו בעל פלוני וידוע במ"ש בבאה"ט והוא בת' שב יעקב ולהלכה הא כתב ב"ש בשם הרשד"ם דשמו ושם אביו סגי וכיון דאיכא כנוי ושמו עצם יחדיו נצמדו, והנה בגב"ע זו נאמר כי שמע ונקאמאראדען היידישער פעלדוועבעל שנאמר לו מיידשער קאמאראדען והא בק"ע אות רל"ג בשם המבי"ט דזה אינ' בכלל קול הברה דדוקא אם אמר ששמע ולא אמר ממי שמע הוה קול הברה אלא שראיתי בת' מ' חת"ס סי' ע' שהביא לשון המבי"ט והרלב"ח דאם שמע מרבים גרע לפי דהוה רק כקול הברה ודוקא מאדם פרטי מהני מפני שני טעמים כי דרך קול המון לומר מת אפי' אם רק נתעלף וכ"פ ששופכי' מים ואומרים לכהנים לילך חוצה וזה דרך הרבים ואפשר דאח"כ הלך ועמד על רגליו וגם אם נאבד ולא נודע מקומו אומרי' דודאי מת ועיי"ש אשר דבריו צ"ע כחלק בין הזכיר המקום אשר שם נעשה ובין כ"ז דנאמר לשון "געפאללען" כמו דרך מיתה במלחמה כידוע לא שייך זה דזה מיתה ממש וגם לא שייך שנאבד שהרי אמרו "הייטע ליגט יוסף טאדט" אם כי אתמול הי' אתי ולא שייך גם חששא כנ"ל ובלא"ה הביא שם דבת' ב"י אינ' מחלק בכך שכן משמע מלשון הרמב"ם וכמ"ש בק"ע באות קמ"ח ועיי' באות קל"ט לבד מזה עיינתי בלשון המבי"ט שכתב ששמע נשים אומר' משמע אפי' מרבי' ובל"ז הא כתב המבי"ט בסי' שכ"ו בשם ת' הרא"ש שכתב בת' רבינו משולם בשם הגאוני' דנאבד זכרו סגי' בקול הברה ג"כ מצריך להמתין שנה י"ב חדש שנשכח מלב ובנ"ז הא עברו עשר שנים ואפי' לדעת הר"א מווארדיין סגי בארבע שנים עכ"פ במים של"ס מכש"כ לצרף לקול הברה דלדעת הב"י מועיל לשי' הרמב"ם ודברי מ' חת"ס ידועים דבזה"ז דיש בי דואר בכל העולם ישכ' סניף גדול באריכות הזמן ולא נשמע ממנו כמ"ש בסי' מ"ט. והנה עוד מונח לפנינו עדות הערכאות שם נאמר כל הסימני' באה"ט יאזעף דעססער ואומנתו א' מסחרו "האזאלוי" והמבי"ט הובא בק"ע בא' ששמו אברהם ופניו אדום ומוכר טופש הוה ג' סימני וראוי' להתיר אשתו ובכ"ז עדיף דשם כנוי ושם עצם ודרך מסחרו כיון שידוע שלא הלך מכאן כשמו וגם סימנים שמכר נוופא"ש וכאן ג"כ שהי' האזאלוי אם כי שם הי' עוד סימן פניו ידוע כי זה אינו סימן כמ"ש הרמב"ם דלא מהני אומדנ' מצורתו מ"מ מצרפי' סי' מסחרו, וא"כ לפי"ז צריכי' חופש אם לא הלך מפאטנאק לאקאש ודאי די בזה וידוע כי בת' כני"ח סי' מ"ג מ"ד ובת' חסד לאברהם ות' מהרמשי"ק ות' כת"ס וכן נמצא בת' שו"מ ובישי"ע ע"י אומדנות בפרט סומכי' על עדות ערכאות כמו בשטר' העולי' בערכאות של גוים ואם כי יש חולקי' רבו המתירי' ומה שהקשה עד"ז תי' בת' מהרמשי"ק ע"נ וגם בת' דברי חיים שמפקפק ג"כ על היתר עדות ערכאות נראה שחזר להקל בהשמטות סי' כ"א עיי"ש ועוד שבכ"ז הי' ממש מסל"ת שלא נשאלו כלל עליו כמ"ש מדברי חותנו שאמר שלא רצה להוליך ממנו הילד אולי אינ' אמת ויבא לביתו ובמל"ת גם החולקי' יודו כמ"ש בת' פרשת מרדכי עיי"ש בסי' כ"ה כ"ו כ"ז וכבר אמרתי לענ"ד מ"ש בפ"ד סי' כ"ז דשאני שטרות העולי' דזה נמוסי' שלהם משא"כ בנדון מית' הבעלה להתיר מה להם עסק בזה והא בזה"ז ידוע כי כך הפקידה דבכגון זה החוב מהקמאנדא להודיע לאשתו ומשפחתו. ושוב שייך לנימוסי' שלהם ועיין בת' א"א ובת' מ' חת"ס סי' ע"ה, ולענין דצ"ל קברתיו במלחמה כמ"ש במס' יבמות פ'