לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שב

חוץ לב"ד אבל הר"ן השיב מתוספת' מפורשת דאפי' בכל עדות גם בעדות או"ה כן הוא וסיים שזה ראי' שאין עליו תשובה אלא מדיוקא הר"ן משמע דדוקא בב"ד יכול לחזור בו ובכ"ז הא כולא חוץ לב"ד הוי וגם בגוי מסל"ת נשאר סברת הב"י דלא שייך בי' חקירה כלל אלא דלפי"ז קשי' דודאי לענין עדות או"ה ג"כ לא שייך חו"מ וכן עד מפי עד וכיו"ב א"כ הכל תלי' בנתקבל בב"ד ובנ"ז ודאי לא הי' קבלת עדות הערל בב"ד וגם אהגדת ר' יעקב משמו ולא המכתב בינו לבין הגדת הבת א"כ אין לנו תועלת מעדות הנ"ל כמ"ש כת"ה והארכתי קצת מפני פטפוטי דאורייתא היא ועכ"ז אפשר דיש סניף לפימ"ש בשו"ת כתר כהונה ושו"ת ברית אברהם דלדעת כתר כהונה אין לו חזקת חי ביוצא למלחמה ונשתהו זמן רב ואין מתיר' ע"י גט וכמ"ש בסי' קמ"א סעי' ס"ט בעיר שהקיפוה' נכרים ממ"ד דנותני' עליו חומרת חיים וחומר' מתי' ובעל ת' ברית אברהם חולק בזה וס"ל דבע"מ בזה"ז יש ספיקות הרבה שמא ברח ושמא קבלהו האויב לשלום וכיו"ב ואפשר בנ"ז שהי' מלחמה כבד' וכנראה נעשו מנוצחי' ונאבד ולא נראה שוב לענינם וגם לא הספיק' לסדר וללקט הפצועי' נראה ודאי דגם בעל ב"א יודה דהוי ספיקא וא"כ עכ"פ אין כאן חזקת חי ושני חזקות דהריב"ש ודאי אינ' בנ"ז כמובן. ועתה כבא לעדות של ר' ישראל פיש בצירוף עדות של האשה חיה אשר בו הוספות דברים ברורים כמ"ש ברמ"א סי' י"ז סעי' י"ז וכת"ה העיר שלא הזכיר שמו ומתיישב עפ"י דברי ת' מהרמ"ל בק"ע שכ"ד דכל שניכר דברי הגוי שעל פלוני נתכוון א"צ להזכיר שמו. והנה ל"צ להנ"ל הלא בת' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כ' כשהכתב ערוך לאשה עצמ' ודאי ל"צ להזכיר שמות הנ"ל דודאי על בעלה מתכוון ומה שכ' בשם עד תלינן דזה ודאי פירש כל הצורך אבל עכ"פ מוכח כשמעיד על אשת הנפטר שבעלה מת תו ל"צ וכ"כ בת' שב יעקב סי' ח"י להדי' אם אומר בעל של אשה זו תו ל"צ להזכיר שמו או שם אביו ועיר דמה לנו בשמות הנ"ל כיון שאמר בעלה נפטר סתמא כפירושו והביא ראי' מלשון הרמב"ם פי"ב מה"ג ה' ט"ו שכתב סתמא אם העד מעיד שבעלה מת מותרת להנשא ולא הזכיר בדברי' שום השמות דעכ"פ מעיד שכתאלמנ' ומותרת: ובענין הכתב אם הוא מן גוי דלדעת הרמב"ם בפי"ג צריך לידע שהוא כתב ישראל וע"ד הקיום מביא דברי מרן חת"ס דבמקום עגון קיימ"ל כמ"ד דל"ב קיום כשיטת הרמב"ן ודעמי' ובאמת מ"ש מ' חת"ס למה לא ניחוש דילמא ממי שפסול מדאורייתא או מחמשה נשים כבר הערותי למה שנאמר בתוס' מ' כתובות דאפי' מי שמוחזק לגזלן דודאי חשוד אממוני' מ"מ אינ' חשיד לזייף דמתייר' לב"ד שזייף וא"כ י"ל הה"ד בחמש נשים ניהו דחשידי לקלקלי ומשקרי מ"מ אין רוצי' שיתגלה לב"ד שהם זייפי' דזה מילתא אחרית' דיהי' כל מכתבי' ושטרות שלהם בחזקת מזויפי' והא סתם היתר אשה הגב"ע והתיר' שלה עפ"י ב"ד של ג' וכי לא חיישי כמ"כ דיתגלה זיופן זה הנלענ"ד טעמ' שכ פוסקי דל"צ קיום ולענין אם נאמר שמכתב זה הי' כתב גוי אשר דעת הרמב"ם פ' י"ג מה"ג דלא מהני כמ"ש וידוע שהוא כתב ישראל וכ"פ בש"ע סעי' י"א ואם הי' בדרך מסל"ת מתדינין בזה מה טעמי' ומ"מ כתב' שהוא חדוש דינ' וב"מ מפקפק וישנ' שאמרו דילמא כיון לעדות או כיון להשטטות, ולענ"ד דבר פשוט דהא לכל הפיר' עכ"פ הרמב"ם כתב מפי עצמ' שאין בזה רמז בגמ' או דברי הגאונים והא ידוע דרכו בקדש בדבר שאינ' מפורש לשונו הטהור לומר יראה לי כידוע ולכה"פ הי' לומר בלשון תנאי אם ידוע שהוא כת"י אבל כתב וידוע משמע כדרך פירוש ופשיטת, ע"כ לענ"ד דהא הרמב"ם קאי אדברי הירושלמי שהביא ג"כ בהרי"ף ושם נאמר מתחילי' מ"ש בעגונ' עד א' עד מפי עד עבד ושפחה וע"ז נאמר מחלוקת ר' בון ור"י במצא כתוב בשטרא ר"ב ס"ל אינ' מותרת דמפיה' ולא מפ"כ ור"י ס"ל דלאחר שנאמן אפי' עד מפ"ע גם מפ"כ התיר' ופשוט דקאי על כל מ"ש לעיל עד ומפי עד וכו' והא ודאי עד ועד מפי עד ישראל מכוון לעדות ולהתיר וע"ז קאי פלוגת' ר"ב ור"י כלומר עדות אלו שמכוונים לעדות בזה שפיר קאמר הרמב"ם רק בדרך פירוש ופשיטות דאיירי בידוע שהוא כת"י כיון במכוון לעדות וכש"כ אם נאמר דקאי על התוספתא שהביא הר"ן פ"ב מס' כתובות שם כותב אדם עדות' על השטר ומעיד עפ"י כתב הנ"ל לאחר כמה ימים ושם ברי"ף ובר"ן שני פירושי' מהו זה השטר ולשון ב' איירי בנמסר לו עדותו וכותב זכרון לעדות לאח"ז ולזה הלשון הסכים הרי"ף והר"ן ועד"ז הביא הר"ן דברי תוספת' יפה כח השטר וכו' ויפה העדים עדים שאמרו מת פלוני משיאי' את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאי' את אשתו וסיים בתוספתא שם אם אמרו שמענו ושכחכו ופי' הר"ן כלומר וע"י שטר נזכרנו משיאי' את אשתו ועכ"פ איירי בודאי בכוונת העדות דהא על תכלית זה כותב ופשיטא דבמסר לעדות צריך כת"י ישראל מסל"ת לעולם גם להרמב"ם מהני דלא כתב מלת וידוע רק דרך פירוש על התוספת' ולפי"מ שסיים בתוספתא שמענו ושכחנו ונזכרנו ע"י כתב ונשיאי' אשתו א"כ פשיטא במכתבי' שלנו כך הוא דכל מה שראו ושמעו כותבי' במכתב ורק דאין העד לפנינו בזה קיימ"ל כר"י כיון שהאמינ' עד מפי עד גם עפ"י שטר ונשיאי' זה לענ"ד ברור בדברי הרמב"ם: וע"ד מ"ש כת"ה לפי שי' הרמב"ם דהיא עצמ' אינ' נאמנת אפי' באומרה קברתיו וא"כ לא יהא עדיף באמר' מפי אחרים וכבר עמדו בזה בת' מ' פרשת מרדכי סי' כ"ה והאריך בעמקות נפלא והנה ידוע סברת הרא"ם והר"ן שטעמו של הרמב"ם דאין דרך אשה לעסוק בקבורה במלחמ' וע' בישי"ע סי' י"ז שמתרץ בזה קושי' הראשונים במ"ש על הרמב"ם וכל זה בקברתי' ממש אבל לאמור ולכפול דברי' ברורי' כמ"ש עפ"י דברי רמ"א לא שייך סברא זו ועוד י"ל דניהו דהמחבר סעי' מ"ח הביא דברי הרמב"ם בראשונה והוא עיקר מ"מ מצינו