לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא שא

בפירש"י ז"ל דתצא מזה ומזה משום דקנסינן לה דלא התיר' ע"י עד רק משום דיוק' דידה ולדברי' מה קנס שייך בזה דהכל תלוי בעד וזה אינ' קשיא כ"כ מ"מ שפיר קנסינן דעכ"פ יהי' חומר בסופו דעי"כ תדוק דודאי עכ"פ צריכי' גם כדיוק' אלא בפשיט' י"ל דרש"י דף כ"ה פיר' דדייק' עד שתדע שמת ודאי וכן בריש אשה רבה דדייק' דתדע דקושט' ולדברי הנוב"י הא הדיוק להיפך דדייקא ותמצא שהעד העיד בשיקרא ולפי' רש"י ז"ל הוה הדיוק הוספת ידיע' ע"ד העד ולא למען הפך מדברי העד ועוד דבגמ' דף כ"ח הנ"ל קאמרינן דלא עלי' סמכינ' דאמר מר אשה דייק' ומנסב' ולדברי הנוב"י הא הוה כעין סבר' מילתא דעביד' לגלוי וא"כ כל אנפין שוי' ודאי ע"ד העד סמכינן ומ"ש לחדש בסבר' דייק' ומנסב' כעין מ"ש רש"י ז"ל פ"ב מ' כתובות באומרת ברי לי דאלו קיים הי' בא וזה דיוק' שלה מתוך שמכרת אהבתו ולבבו מה זה סברא שהי' נותן דעודו בחיים חיותו והנה בירושלמי מ' יבמות פ' אשה שלו' דזה חשוב כמו בדדמי לומר אלו קיים הי' בא וכמה דברי עכובי' מזכיר בגמ' עיי' מ' יבמות דף קי"ד ע"ב וד' קט"ו ע"א ובב"ב דף ל"ח מ"מ שלא נשמע ממנו וכי משום דלא חשבו בדדמי שייך קנס ורק לענין ניקף לב פירש"י ז"ל כן כמ"ש המפרשים ועוד גם בזה הוה קשי' כעין מ"ש בנוב"י דכמו זה היום נסע מביתו בא עד א' ומתיר' אות' והיא נשאת אם כי בטח בזמן קצר כזה לאו דרכו להודיע מעמדו כידוע. וראיתי מ"ש בדברי ט"ז סי' שצ"ז מסוגי' הגמ' ריש מ' נדה כבר עמד בזה בס' סדרי טהרה בחדוד הלכה והאריך בזה בשערי תורה כלל כ"ה פרט ג' עיי"ש מ"ש בשם מהרי"ט לעניין הראיי' משום בחזקה העשוי' להשתנות והשיב דשאני התם דישנו חזק' טהרה לטהרת שעסקו בהם. ידידוש"ת, הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן כ"ד שוי"ר על ראש ידידי כבוד הרב הה"ג וכו' בנש"ק כש"ת מהו' יעקב שלום נ"י דומ"ץ בק"ק גראסווארדיין יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי ע"ד אתתא חי' גלדש"ט אשת ליב גש"ט ע"ה אשר עד עתה יושב' עגונה וכת"ה כבר הניף ידו עשות חיל לאורייתא והרא' כח' דהתירא והסכים אתו הגאון העצום מהר"ש שליט"א אבדק"ק ראדיונשלא והגבי"ע בקצרה ר' ליב גש"ט נקח לצבא על שדה קרב וכ"ז בא לאשתו מכתבי' יום יום שהי' כ"ז באהבה וריעות ובפ"א בא לה מכתב מאיש א' שמודיע לה שבעלה מת במלחמה כי כפל סמוך ונראה דילי' וכן האשה אמר' שהי' כתוב במכתב שאינו אצלה במיתתו כי ודאי מת ולא תראהו עוד וכן אשה אחת מעיד' כשהית' מנחמ' בב"א ודברו שם מהשבי' ממלחמ' ואמר' אפשר כי יש תקוה גם לר' ליב הנ"ל כי בעלה ישוב לה והשיב בחו' א' ונמי היא מדברת והשיב' מהאשה שדרה ברחוב ידוע והשיב שאין שום מבוא כי לא ישוב עוד כי מת ונקבר ואינו יודע' אם דעתו שהי' אצל הקבורה או רק מיתתו יודע ע"י ראי' אבל מקבורה רק יודע ע"י שמיעה וכי"ב, ועוד יש ערל מסל"ת באמר שהלך למלחמ' כבידה ושוב לא נראה לפניו כנאבד ובתה שהלכה לערל הנ"ל ובאתה בחזרה בבכיי' לאמור כי עתה הם יתומים גמורי' ע"כ גב"ע בת"ד, והנה כת"ה תחילת דבריו ע"ד הערל אשר מסל"ת ואח"כ מ"ש לבתו של אש' חי' והביא דברי ב"ש סי' י"ז ס"ק מ"א ע"ד המחבר סי' ט"ו מ"ש דאם תחילת דברי הגוי הי' מסל"ת ואח"כ די ספוק' לפרש אפי' ע"י שאלה חשוב מסל"ת וה"ה דברי הרי"ף סוף פ"ב דמס' יבמות מהאי דפונדקי' דמתרץ הגמ' על הקושי' שהי' בשאלה איה חברנו ותי' הגמ' דמתחיל' בכי' אלמ' דבתר תחילת' אזלינן אפי' ברמז הנ"ל והביא עד"ז בב"ש מחלוקת דברי ת' הרשד"ם דדוקא באותו מעמד ולא לאח"ז ובת' מ"ב סי ק"ה בשם מהרא"מ ובנימין זאב דאפי' לאח"ז איתה בשאלה, ואני בעניי לא מצאתי בהרשד"ם שיאמר זה דרך פסק רק שעובדא דידי' בגב"ע הכי הוי אבל לא נאמר בדבריו שצריך להיות באופן הנ"ל וכן לעומת זה בת' מ"ב סי' ק"ה בדברי מהרא"מ שהביא אין שום משמעות דלומר דאפי' לאח"ז מהני עפ"י שאלה ואדרבה כתב חזרו ושאלו ומלת חזרו יותר משמע מיד כמובן, אלא שהעובדא של ת' מ"ב הי' כן דכתב דיש תקון לחזור לשאל' הגוי האיך הי' וזה אחר זמנים טובא הוי וא"כ אין לנו הכרע' לא להקל ולא להחמיר בנ"ז אך ורק דברי ת' מ"ב מעצמ' ודי לנו לסמוך דעכ"פ הוי בלא מחלוקת לענ"ד אלא שראיתי כת"ה מדח' לגמרי תועלת של ערל הנ"ל דלא מהני השאלה רק לפרש דבריו אבל לא לחזור מדבריו ובאמת זה במחלוקת שנוי' בק"ע בתשו' ב"י מאות קנ"ח עד קס"ב עיי"ש. ומ"ש לענין חזרה מסל"ת ועדות עד דדעתו דלא שייך בזה לומר דקודם שנחקר' בב"ד יכול לחזור דבמסלפ"ת לא שייך חקירה ב"ד ופן דעתו בעדות עד א' וכיו"ב דל"צ לב"ד כשאר עדות ולבסוף באות קס"ב כתב האי דינא דאינ' נאמן לאחר מסל"ת ע"י שאלה רק לפרש דבריו מעין ענינ' של מסל"ת שאינ' רק גלוי מלתא אבל לחזור מדברי' חזינן דערמכונית נכנס בו לחזור ממסל"ת ואינו נאמן לחזור בו כת"ד בזה ולקמן בק"ע אות רצ"ח בת' ר' חיים אלי' הביא בשם הר"ן דאפי' בעדות אשה דל"צ ב"ד מ"מ אם העיד חוץ לב"ד יכול לחזור בו בב"ד וכן איתא באמת בת' הר"ן סי מ"ז והשואל הי' מסתפק בזה מסברת ת' ב"י הנ"ל דבעדות אשה דל"צ ב"ד שוב אינו יכול לחזור אפי' מ"ש