לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רצח

משום דנאמן במילתא דעל"ג וממילא לא שייך בדדמי ובת' הר"ן סי' י' קאמר דיש מפרשים דל"ב קברתי' בעד א' והם קרובי' לדעת אם כן נראה דרוב מפרשים ס"ל כהראב"ד והרמב"ן וה"ה בחידושי הרשב"א והריטב"א אלא שלא מלאו לבן להקל נגד דעת הרי"ף והרמב"ם ועכ"פ מספיקא לא נפקי ואיכא ג' ספיקות דדילמא בעד ל"צ לומר קברתי' כלל ובג' ספיק' גם הנוב"י להקל וראיתי בדברי הדר"ג שמביא דברי שו"מ מהדורא תליתאי סי' כ' שחדש סבר' עפ"י דברי פנ"י מ' גטין דף כ"ז דטעמי' דחזקת חי משום דאזלינן בתר רובא ורוב בני אדם בריאים כמ"ש במ' קדושין ד' ע"ט וא"כ אדם שהוא חולה ונפצע נפל כמו שדוד לא אמרינן בי' חזקת חי וממילא בנ"ז ג"כ אין כאן חזקת חי וממילא מועיל שפיר ס"ס, אין הספר שו"ת שו"מ בידי לעיין בו כי סברתו נשגב' ממני הלא משנה שלמה שנינו שם במקומו דף כ"ז שם המביא גט והניח' זקן או חולה נותן לה בחזקת חיים ובגמ' מפ' טעמי' דרוב חולים לחיים א"כ מפורש נגד הסברא הנ"ל ובאמת דברי פנ"י שם קאי אזקן בהפלגת זקינתו ובתרווייהו אשמעינן אע"ג דאיכא ריעותא זה מפני הפלגת זקנית' וזה מפני חליו מ"מ אוקמינן בחזקת חי ועד"ז שפיר מתקיימי' סברת פנ"י דתרווייה' משום רוב' ומהני גם נגד חזקה דרוב' וחזקה רובא עדיף ומ"ש דרוב' בראי' היינו כלפי שנאמר דלא נטו למות כמ"ד שם בגמ' קדושין דמעמידי' אות' דלא הי' שכ"מ דנתן משום דחושש לצוות צוואת' עייש"ה אבל סתם חול' ודאי לא אתר' רוב' כמ"ש בגמ' להדיא והיאך אפשר לחדש סברא נגד פשטות הגמ' ויותר נלענ"ד להשתמש בסבר' ש"ג שם בסוגיא דס"ל דלא אמרינן רוב חולים לחיים דוקא בחולי שהוא בידי שמים כמו צנים ופחים אבל הוכ' ע"י אדם בחדרי בטנו או מוח' שנעשה טריפה או ספק טריפה לא אמרינן בי' חזקת חי וא"כ בנ"ז שמעידי' עלי' שע"י גרא- נאטשפליטער: בבטנו נפל שדוד וזה גופא הא ודאי עד א' נאמן דאפי' אשה עצמ' איתא בקרבן נתנאל דהא דאמרינן בגמ' דאומר' בדדמי משום דפעמים דמחי לי' ברומח' וסברי דודאי מת אם לא אמר' זה מ' דמנחוכי' במוח' או לבו או כש"כ נחתך ראשו דלא שייך סברא הנ"ל לא הוה חששא לבד משיטת הרמב"ם דחשש באשה עצמ' דמשקר' ולשאר פוסקי' שפיר מהימנא והא בעד א' גם הרמב"ם מודה דל"ח דמשקר דהא ס"ל דנאמן באומר קברתיו וא"כ ה"נ בזה נאמן עד א' עכ"פ דנפצע בבטנו וליכא חזקת חי לדעת הש"ג ומהני ס"ס הנ"ל, אלא בדברי עד השני שמעיד מפי הפלאזירטענטרעגער הא לא נזכר כלל אופן הפציע' רק שנפל מת במלחמה ובעד א' האיש בו ופסול לעדות דאורייתא כמ"ש הדר"ג. והנה בת' מהרי"א ח"ב סי' ט"ו אשר שם עובדא בעדות בע"מ שהי' חשש' בהם כמ"כ שעוברי' באסורי דאורייתא כמ"ש בת' אמרי אש בח"ב אם כי תחליתן באונס סופן ברצון וסבר' דהותר' לגביהו והיינו בזמן הנ"ל שהי' עפ"י רוב' מעונ' דבר כידוע ובת' מהרי"א הנ"ל דעת' שאינו פסולים מה"ת ע"ד מ"כ שהביא בב"י בח"מ סי' ל"ד דכל שלא העידו בפניהם בב"ד אינו רק פסולים מדרבנן והא פסולי דרבנן כשרין לעדות אשה כמ"ש במ' ר"ה במתניתין ד' כ"ב ובמ' יבמות ד' כ"ה וכנראה כי הגאון בעל א"א סמך על הגאון כאשר יפסיק כן יקום, ובכנה"ג הביא דבעדות אשה אם העד לא נודע לנו מי הוא חיישינן שהוא מן הפסולי' מה"ת עיין בתשו' מהרמשי"ק הביא דברי' מ"מ לענ"ד אין זה סתירה לדברי הגאון ת' מהרי"א מאשר ידוע כי בזמן ההוא בפרט בין הספרדים הי' שכיחים דינ' דיינא בין בע"ד והי' מחזירי' אחרי עדים למען להיות פסולי' עדות של כנגד' ז"פ עדות של זה וזה של זה כמ"ש במ' סנהדרין ד' כ"ה וד' כ"ח עיי"ש משא"כ בזה"ז לא שכיח כלל לפסול איש לעדות בפני' בב"ד כידוע במדינתינו וכיו"ב כתב בת' מהרי"א ביו"ד סי' כ' לענין מגען ביין כידוע ובת' אבני צדק כתב שסומך ע"ד לענין אסורי דרבנן ולא בדאורייתא כי בס' שבילי דוד חולק עליו מ"מ לענין עדות אשה דאיכא טעמי' מהך דמ"כ שבב"י אפשר דכ"ע מודי' לדברי וליתר התיר' יש לשאול לעד ב' אם שמע אופן נפילתו אם הי' ע"י גראנאט שפליטער בחדרי בטנו וחדוש בעיני כי הדר"ג לא הזכיר ההודע' מידי ערכאות היינו ע"י מכתב הודעה של הקאמאנדא, וידוע מ"ש מרן זקנו חת"ס סי' מ"ג ובמ"ד כי יש די סמיכה ע"ד הערכאות בעדות אשה כמו לשטרות העולים בערכ' בפ"ב מ' גטין ואם כי מרן הגאון מהרמ"ב ז"ל חולק בזה כמובא בתשובתו מטעם דברי ת' הרא"ש דמצריך בעדות האנוסי' שיהי' תחילתן וסופן בכשרות והקש' עלי' ביש"ש מ' בב"ק מה טעם לא די לנו אם סופ' בכשרות כיון דגם גוי מסלפ"ת נאמן עכ"ח אי"צ רק לידע אמיתת הדברים ותחילת' בכשרות ל"צ רק היאך דבאו ב' עדים דהוה מגה"כ ומ"מ לא מלאו לבו לחלוק ע"ד ת' הרא"ש א"כ עכ"ח צ"ל סברת הרא"ש דאין לנו רק מ"ש חכמים בעדות גוים וע"ע והיינו מלפ"ת ולא בשאר דברי עדות אם כי נראי' הדברים שאומר אמת עכ"ז נשאר פסול מגה"כ אל תשת רש' עד וא"כ הה"ד בעדות ערכאות, ומ"מ חזיה שזכינו בתשובותי' בת' פרשת מרדכי דנכתב ונדפס במכתב צייטונג כנמוסן בזה אין שום ס' באמיתת הדברי' ועדיף מעד א' ומלפ"ת דיש אפשר לומר דמשקר משא"כ היאך דמודע לרבים בלא יחוד אנשים מיודעי' וגם מטרח טרח ודאי האמת כדברי' וראיית' ממ' יבמות ד' קכ"א גבי עובדא דבי חסא שהכריז הגוי מאן איכא בי חסא טבע בי חס' וחשבו למלפ"ת ואמאי הא ודאי מתכוון להודע ולהעיד ועכ"ח צ"ל כיון שאינ' אומר לאנשים ידועי' לו ומכריז סתמא לאנשי דעלמא עדיף אי נמי משום דטרח כולא האי וזה הטעם ג"כ במודע ע"י הדפוס' בצייטונג והטעם משום דטרח כול' האי איתא ג"כ בהריטב"א לתרץ פסק הרמב"ם דבעי בכל גוי מסלפ"ת דיאמר קברתי' וכאן לא הוזכר שאמר קברתי' היינו טעמי' משום דמטרח טרח כולי האי וכבר ביארתי בס"ד דאם בא הודעה מהאקונאנדא למאטריקענאמט שאין