לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רצה

בק"ע אשר משמעות דבריו שבוודאי מת כמ"ש בגמ' ד' קכ"א מאן איכ' בי' חיואי כיון שטרח כולי האי ליכ' בדדמי ואפי' לדעת הרמב"ם שמצריך בגוי מסל"ת שיאמר קברתיו בדרך הכרזה אי"צ ועיי' בת' פרשת מרדכי ח' אה"ע סי' כ"ו כיו"ב והנני כונשיב' למכשורי בהתר' דהך אתת' ומה שחשש הדר"ג עפ"י דברי ת' רע"א סי' קכ"ג בנשאת שלא ברשות ב"ד דלא שייך לומר דייק' ומנסב' כיון שגם עתה תצא מבעלה הראשון שפיר קאמר בשדוכי' לבד לא שייך סבר' הנ"ל ועוד דבסי' ל' גם רע"א חזר מסבר' זו והסכים עמו הגאון בעל חוות דעת ומ' חת"ס שם והנה אם יסכים עוד אתנו גדול ההורא' גם אני כמשיב' למכשיר' להתיר' ואסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן י"ח לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מהו' אברהם משה שטיין נ"י דומ"ץ ק"ק קל"ב יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי אשר עם מך ערכי נועץ בחמורו' התיר' דעגונ' ועובד' הוי במי שנלקח לצבא ויצא לשדה קרב, ובעתו וזמנו עשו בד"צ כתקון ג"פ והשבעוהו שלא יבטל הג"פ ולא יקדשנו בבואו לביתו וכמ"ש בסדר הגט וכמ"ש הגאונים וכמ"ש בשו"ת צמח השדה מהגאון מבאניהאד זצ"ל סי' קע"ג ושנה דברי' בסי' קפ"ט בהצטדק נגד השגות של ידידינו הרב הגאון המפורסם אבדק"ק סעמיהאלי נ"י והוא תקון ג"פ שמינוי הסופר ועדים ושליח ואיש הנ"ל חזר לביתו ונתייחד עם אשתו ולא מינוי שוב סופר ושליח ועדים כאשר אמרו לו ושוב חזר לצבא וכעת אבד זכרו ואשתו צועקת להתיר' ע"י ג"פ עפ"י מינוי הראשון, והנה כת"ה לא הזכיר כלל אם הבד"צ סדרו לה גט אפ"י מנוי הראשון ועתה באם אבד זכרו מה יועיל לתן לה ג"כ לעת כזאת דילמ' כבר איננו בעולם ח"ו ואין גט לאח"מ ואם כבר עשו כצוי הבעל מקדמ' דנא מהו הלשון שיכתבו לה גט עפ"י מנוי הראשון מה תועלת בזה ואפשר כי כת"ה לא ביאר דבריו משום דמובן מעצמ' שעשו כן וע"ד שחזר לבית' לא בטל משום יחוד שלו כמו שכתב לפי סברתו וא"כ עכ"ח שהמעש' של בד"צ אחר שחזר כמלחמה ומעתה השאלה אם נחוש במ"ש הרמב"ם בפ"י מה' גרושין דבזה חמור יותר מנתייחד עם גרושת' דהכ' אינ' גט כלל והרמב"ן והר"ן פ' הזורק חולקי' על הרמב"ם וס"ל דהוי רק ספק כמו בייחוד עם גרושתו וכן פסק בשו"ע סי' קמ"ט ומעכ"ת יצא לחלק דהרמב"ם וש"ע איירו בנתגרש' ע"י קטט די"ל שפיר שעתה נתפייס לדור עמה משא"כ בנ"ז דהגירושי' לטובת' שלא תשאר עגונה למה יבטל הגט והנה הרב הגאון בעל צמח השדה ז"ל משתמש בסבר' זו וזה עיקר יסוד' ולסמוך על ת' שב יעקב לסמוך על דבר שהשבעהו שלא לבטל והנה קשה הדבר לסמוך על סבר' שאין לה יסוד לא בתלמוד דידן ולא בפוסקי' רו"א ועוד שכ"מ ודאי המגרש לטובת' שלא תזקק לייבום ומ"מ חיישינן בנתייחד עמה אפי' בעת שהוא חולי וגוסס כמ"ש הב"ש סי' קמ"ח ס"ק ו' וס"ק ז' ועיי' ב"ש סי' קמ"ה ס"ק ג' באמצא דבריו דלשי' הרי"ף בנתייחד בפני עדים חיישינן שמא קדשה מחדש ובטול לא שייך דהוי תנאי בעכ"ח ועכ"פ חזינן דסברת לטובת' אינ' מכריע דאל"כ למה ניחוש דקדשה הא עכ"פ בטל טובת' שעי"כ תזקק לייבום וע"כ דעת וסבר' שגבה ממני. ולענין שנסמך על דעת ת' שבי יעקב שע"י שהשביע' בב"ד נימ' דלא יעבור על שבועת' והנה הוא לפי מה שהוא ביר"ש דהא ידוע מ"ש בת' אמרי אש ובת' מהרי"א סי' ט"ו וכן בת' כת"ס סי' ל"ב מה שחתרו למצא התיר' בעדות של בע"מ דעוברי' על כמה עברות בחלול שבתות ואכילת טו"נ אם כי תחילתן באונס עכ"ז כיון דדש בה עושי' ועוברי' גם בדברי' שאינ' מוכרחי' סוברי' שהותר' הרצועה ובת' כת"ס מצטרף לסניף עכ"פ בצירוף עדות מסל"ת של עדות פסולי' והא ודאי עדות עגונ' קיל יותר שהקיל' בה חכמים בכמה דברי' כידוע ועכ"ז קשה עליה לסמוך כש"כ היאך נאמין ונסמוך על שבועת' בעת יחוד איש בנערות' טוח עיני אדם מראות באחרית דבר ועיי' ביו"ד סי' ב' וסי' קי"ט בש"ך סי' כ"ב בכמה דברי' שעי"כ חשודי' וחשודי' גם בשבוע' ועיי' בח"מ סי' צ"ב דמי שחשוד על עביר' שעי"כ פסול לעדות כמ"ש בח"מ סי' ל"ד חשוד ג"כ על השבוע' כש"כ שבוע' בטוי להבא כמ"ש ברשב"א דזה קיל להם יותר משבוע' שקר ח"ו שעובר בשעת שמוציא שבועה מפיו והובא בח"מ ה' טוען ונטע כידוע ע"כ אין ראי' מדברי ת' שב יעקב דמסתמ' איירי באדם בדוק שהוא יהודי כשר ואפי' בבע"מ הא כתב בכת"ס לא כדורות ראשונים דורות אחרונים עיי"ש בסי' ל"ב הנ"ל שוב ראיתי מ"ש כת"ה עפ"י מ"ש בבאה"ט סי' קמ"ח ס"ק ב' בשם כנה"ג מת' מהרא"מ במי שאמר ביוצא בשייר' דאם לא יבא בתוך ג"ש סדרו לה גט ויצא לדרכיו וחזר לאחר איז' ימים כי מקראות הדרך מנעוהו לעבור עלי דרך ושוב הלך לדרכ' דכגון זה לא חיישינן לגט ישן ולא שמא פייס ובטל והי' תמיה' בעינו היאך נעשה מעשה כנגד שיטת הרמב"ם ולהרמב"ן והר"ן עכ"פ הוי ספיק' ועיינתי בכנה"ג ששנה דדברי הרא"מ בסי' קמ"ט בסה"ס במ"ד בשם מהרא"מ דבשעת הדחק יש לסמוך על החולקי' והקש' הכנה"ג בעצמ' דהא להחולקי' ג"כ הוי עכ"פ ספק מגורשת וכמ"ש בס"ד וכבר צווחו קמאי שלא לסמוך על פסקי קצורי' פוסקי' ולענ"ד מ"ש בת' הרא"מ שבא וחזר לביתו מפני איז' מניעות עלי דרך אין כוונתו לביתו שנתייחד עמה אלא כלומר לבית' עירו בלא ייחוד וכי תימ' מאי קמ"ל זה אינ' דהא בהאי גוונ' ג"כ חיישינן שמא פייס כדאמר בפ' מ"ש באמר אם לא באתי עד ל' יום או י"ב חדש אך ורק באומר נאמנת עלי שלא פייס' וכ"פ הרמב"ם בפ"י מה' ג' ובש"ע סי' קמ"א ועובד' דמהרא"מ אייר' בלבא נאמנת בזה קאמר כיון דלא חזר רק ע"י מונעי' הי' החזר' בהכרח אין כאן