לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רצג

מפני שידע שהם מכיריו ומיודעיו ומתאוננים עליו א"כ ודאי הוי דומיא דמהרמ"ל ומהרשד"ם ומהרי"ט כנ"ל שוב ראיתי במכתבו שגם כת"ה הרגיש בזה, ועצ"ה חפוש ודאי יועיל בזה, ועיי' בת' ד"ח סי' מ"ג הנ"ל דנראה ג"כ כי שם כינוי זעגעלבוים אינו מצוי וגם לא נמצא בין השבויים שום שם זעגעלבוים כמ"ש העדים ישראלים. ועתה נבוא ע"ד שנראה הכחשה בין העדים שהב' משה אמר שהי' בשנת למספרם והב' נתן מעיד שהי' בשנת 916 ומעכ"ת האריך בזה, והנה לענין עדות אשה ידוע מ"ש בנוב"י והגר"א מ"ש ע"ד הרא"ש והטור שנעלם מהם דברי הירושלמי במקומו דמ"ד בגמ' ד' קי"ח ר"י ור"ש בא' אמר מת וא' אמר נהרג הואיל ושניתם מודים שאינו קיים דזה קאי על צרות שמכחישים זא"ז לא בעדים וזה דעת דר"א ואר"י דממנה שמעי' ורב ס"ל דאינו הכחשה ועד"ז נחלקו לענין חקירות שהביא ב"ש בשם תשו' פ"מ דשאני עדות אשה דסגי' בעד א' ע"כ גם בחקירות אם מכחישים זא"ז עדיין קיימת וע"ז הרעישו האחרונים. והנה בב"ח ותשו' צ"צ סי' נ"ט וכן בתשו' ב"א ותשו' ש"י קיימו שיטת פ"מ ובס' עצי ארזים מתרץ קושי' במ"ד סוף מ' יבמות דל"ב בע"א דו"ח דומיא דממון והא קיי"ל בחו"מ סי' ל' אם כי דכ"ב דו"ח מ"מ אם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה, ותי' דשם אזלינן קודם שהכשירו אפי' עד מפי עד ומסל"ת וכיו"ב אבל לבתר שהקילו אינו מטעם דומיא דד"מ וכן בתשו' ש"י הביא דברי הרמב"ם שאמר בטעמי' דמשום דהקילו, ובאמת אני נבוך האיך שייך לומר הכחשה בעדות אשה בחקירות אם מעידים עד מפי עד וכש"כ מפי גוי מסל"ת וכי שייך בזה חקירת הזמן אימתי הסל"ת עד"ז וודאי י"כ מלתא דלא רמיא עלי' כיון שאין עדות שלו שראה גוף הדבר שמת או שנהרג וכמ"ש בתשו' אם הוכחשו בדבר שאינו שייך לגוף העדות כגון אימתי הי' הקבורה עיי"ש בתשו' רע"א סי' פ"ב דכיון דבעובדא הנ"ל ל"צ לומר קברתיו דטלטלי ממקומו שוב לא איכפת לן בהכחשות דבר הנ"ל דהוי כמלתא דלא רמיא עלי' וא"כ מ"מ לא נאמר באמר על עדות אחרים, מה איכפת לי' אימתי העיד או הסכ"ת, וגם לא שייך סברת התוס' הכחשת הצרות כיון שא' אומרת שנהרג וא' אומרה מת ש"מ שאומרים בדדמי ולא דקדקו כלל, זה שייך בהעידו מפי עצמם, וגם מ"ש שם בתשו' רע"א דנימא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולו, כיון שא' אומר שקר והביא ראי' מדברי הר"ן בשליח שהביא גט שחרור שנאמר בו נכסי לך דעל זה אינו נאמן השליח בדבר שבממון ע"כ עדותו בטלה לגמרי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולו, ועיי' נובי"ק סי' מ"ה שהביא ראי' להיפך דהא הרמב"ם פסק דבעדות עד א' אין יורדין לנחלה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה ב"כ, ולענ"ד ניהו ששליחות בגט לשחרור כשר עד א' ה"ה השליח וגם פסול דרבנן כשר כמ"ש בסי' קמ"א עכ"פ עדות מקרי כמו עד א' באסורין וכיו"ב אבל עד מפי עד לא מצינו, ושליח עושה שליח אינו מפי שליח א' אלא אומר שליח בי"ד אני וכבר נגמר העדות בבי"ד שעשאו שליח וגם וכי פסול בעבירה דאורייתא לא מהני מסל"ת. ומסלפ"ת ידוע שאינו מטעם עדות אלא מטעם אמיתת הדבר כמ"ש הפוסקים רו"א ע"כ לא שייך בי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ דאין כאן משום עדות כלל. והנה יש מקום לסמוך בנ"ז ע"ד הפוסקים להתיר עכ"ז אי"צ לזה שהרי דעת הנובי"ק סי' מ"ב דלא מיקרי הכחשה רק באומר לא כי ולדעת הב"ח בחו"מ סי' ל' דגם בתביעה אחת צ"ל לא כי ובנ"ד אדרבה אומר כאלו אינו יודע שאמר איך גלויבע אים יאהרע 17-16 והלשון סובל כלומר כמדומה ובזה ודאי לא שייך הכחשה, ועיי' בתומים סי' ל"ג שהכריע באינו יודע גם בחקירות עדותן קיימת גם בד"מ והא מוכח מעצמו שאינו יודע שאמר 16 או 17 דהאיך שייך ברירות בשנה שלימה, והנה כת"ה בלא"ה מיישב דבריהם שאינם מוכחשים כיון שאמר שהי' בנאוועמבער בבואו לשפיטאל ואחר כמה שבועות יצא בריא. ואח"כ הובל שנית לשפיטאל א"כ וודאי מיושבים דבריהם דזה כמה שבועות שהי' חולה ובריא ושוב חלה ומיתתו הי' משם להלאה עד שהגיע לשכת 16 וכיו"ב מיישב בנובי"ק סי' מ"ב עיי"ש, ועיי' בספרי לבו"מ סי' כ"ד מ"ש בס"ד ביישוב דברי הרא"ש והטור דמס' נזיר שלהי פ"ג משמע להדיא דקיי"ל כרב (ואח"כ מצאתי ברידב"ז נדפס אצל הירושלמי דמיישב דברי הרא"ש כמש"כ דקיי"ל כרב) דלא הוי הכחשה דקאמר בגמרא במערבא אמרו מונה לא הוי הכחשה ומשמע דהכי קיי"ל א"כ תלמודא דידן מסכים עם רב ובנוב"י מהד"ת ג"כ חזר בו וסיים דמאן דסמך ע"ד הרא"ש והריב"ן יש מקום לסמוך וכש"כ בנ"ז די"ל דאין כאן הכחשה לא בדבור ולא בענין. והנה בנדון ערכאות ידוע שיטת האחרונים מרן חת"ס סי' מ"ג מ"ד צ"ד ומרן פרשת מרדכי סי' כ"ה כ"ו והחולקים תשו' ב"א ותשו' ד"ח בתשו' מהר"ם שי"ק מקיים דברי רבו מרן חת"ס ובאמת כבר ישב על מדוכה זו בתשו' כני"ח סי' נ"ג דיש ללמוד בזה אסורא ממונא דכל השטרות וכו' כמ"ש בתוס' מס' יבמות ד' קט"ו דילפינן אסורי ממונא להיכא דהוחזק' ללא הוחזק' דמעלינן דרגא ה"נ בממונא יש לחוש לשוחדא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם בדיני ערכאות בשטרות ובאיסורי הא לא שייך שוחדא, אלא שבמהר"ם שי"ק וחת"ס ופ"מ הכריעו דדוקא עפ"י כתב ולא מפיהם דמשקרא כמ"ש הרא"ש בהסוגיא, ומעכ"ת מהדר להכשירם בנד"ז עפ"י דברי מרן חת"ס בח"ב סי' קל"א, כיו"ב מצאתי בתשו' מהרש"ם בשם מהר"ח א"ז האיך דגוי אינו יודע בטוב דת יהוד' יש להקל אפי' ע"י שאלה, והנה בנ"ז י"ל גם המר"מ שיק יודה דהא תי' על קושית תשו' ב"א דהא הערכי לא ראה המעשה ורק ע"י המשמשים והמה אינם בכלל ערכי ותי' עפ"י דברי הש"ך יו"ד סי' צ"ח דבמלתא דעבידי לגלוי מיד נאמן אפי' שלא מסל"ת דמירתת, וא"כ ה"נ בנ"ז שאמרו שמושכב בין שאר געפאללענע והא ודאי מלתא דעבידי