לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רפח

באסור והיתר והנה קדמו בקושי' זו בס' עצי ארזים הנ"ל ועיין בש"ך סי' צ"ח מה שהאריך בזה בעיקר קושי' דהא מסל"ת אינו נאמן רק בעדות אשה, ולענ"ד הדבר פשוט דשאני מסל"ת לענין עדות אשה להנשא דאפי' בשאלת איה חברנו לא חשיב תו מסל"ת דלענין אסור א"א להנשא הגוים ג"כ שייכי' באסור' בין בדיני' תוה"ק כמו דדרשינן במס' סנהדרין ודבק באשתו ולא באשת חברו ובין בדיניהן כידוע דבזמן הקדום הי' עונשי' מרוב' בחטאה ומעלה מעל באשה וכש"כ בנשאת בפרהסי' וגם בזה"ז ישכ' משפטיה' בעונשי' בית אסורי' כידוע בעברו ונשא בחייו וגם מה"ט מנהג ערכאותיה' בין בשעת מלחמה בין בשעת שלום אודיעי' לבית השופטי' ממיתת הבעל כדי שתדע האשה דשרי לה להיות ניסת שהוא כפטורי' לה כידוע וכל זה פשיטא שידוע ומפורסם פני כל הגוים בין בישראל וכן ביניהם ע"כ שפיר חיישינן דנתכוון לעדות זה כדי שתנשא כרצונה אך באסור והיתר בתערובות מה להם איזה ידיעה או מודע שיאמרו לעדות או"ה ע"כ אפי' בשאלה אם אין מודיעי' לו שאו"ה תלוי' בטעימתו הוה מסל"ת אפי' בשאלה דחשוב דצריך לטעימ' לענין התבשיל אם טוב או לאו כידוע והחילוק גלוי לענ"ד. והנה עתה נבוא בענין הכרתם דהי' ניכר להם בת"ע בתואר גופ' וכל בגדיו שעלי' עם המכעלי' כמ"ש אביו נ"י וידוע שיטת ר"ת לפימ"ש מר חת"ס בכמה תשובות דס"ל דאפי' נחסר הראש לגמרי מעידי' בהכרת גופ' כנ"ל אלא שרבים מהראשונים חולקים עליו ומ"מ המחבר בש"ע הביא' וכתבו הח"מ וב"ש דעכ"פ יש לצרף שיטתו לשאר אומדנות והכרות והנה הבגדי' דאתינן לחשש שאלה ידוע שיטת הנמ"י דס"ל כיון דהרי"ף והרמב"ם ס"ל סימני' דרבנן ולפ"ז ל"צ לתירוצי' אמתניתן דקתני אעפ"י שיש סימני' בגופ' ובכלי' דחיישינן לשאלה אלא כפשוט' דמשום סימני' דרבנן וחשש שאלה לא הזכי' כלל וממילא לא חיישינן לשאלה דאל"כ למה לא הזכירו דאם נימא דסימני' דרבנן אינו רק מספיק' ומחמירי' והה"ד דמחמירי' בשאלה והכל לחומר' דדילמא סימנים דאורייתא עכ"ח כלי' משום חשש שאלה דאיכ ודאי הי' מזכירי' חדוש כזה ומתוך כך פליגי אב"י במ"ד דלית' לדברי הנמ"י מפני שיט' הרי"ף והרמב"ם ואדרבא מדשתקי' כולי האי ודאי דלית להו חשש שאלה וכן התוס' מ' יבמות דף כ' מסקנתן דלמסקנת הסוגי' דקאמר בכלים בחורי וסומקי למסקנ' זו לית לן חשש שאלה ובת' גאוני בתראי העיד בת' תוסיו"ט דרבינו הגדול עמוד ההוראה מהר"ל ז"ל ס"ל דלא חיישינן לשאלה וכן מסקנתו כדעת המקילי' וכן האריך בת' פנ"י שם והוכיח בראייות ופלפול ארוך דשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפסקי' דל"ח לשאלה ועיי' בת' פמ"א ח"ב סי' ל"ב דג"כ לדעתו כסברתן ובש"ע עם הגהות הגר"א ג"כ דיש לסמוך בט"ע על הבגדים עם שאר אומדנות דל"ח לשאלה ופירש כן דברי הספר שבתשו' ופסק' מהרא"י דמ"ש דל"ח לשאלה למסקנ' ולהכ' אם ישנ' עוד אומדנות סמכינן אט"ע דבגדים ומ"ש עלי' במהרא"י דא"כ מה פריך בגמ' מגט קשור בארנקי דהא איכא אומדנא דשם שלו בגט ושמה וגם מהדר אחרי' וידעינן שהביא' השליח וודאי חשוב אומדנ' ולפי הנ"ל ל"ק מידי דהספר ל"ק רק בנסקכ' דסוגי' דמוקמינן כליו בחורי וסומקי דלא שייך עוד קשי ופירוק' דגט ל"ק מידי דהוי מקמי הכ' ועיי' בחת"ס ח"ב סי' ס"א מ"ש בדברי מהרא"י הנ"ל ובבית מאיר כתב מאן דמתיר בשעת הדחק ולא חייש לשאלה לא הפסיד ובחת"ס כתב להעיד דבעלי הוראה נוהגי' להתיר ול"ח לשאלה. והנה בנ"ז דהכיר' כל בגדיו ידוע שיטת המהרי"ט סי' ל"ה דלכ"ע ל"ח לשאלה כמו כלי' דלא מושלי אינשי דאין אדם משאיל כל בגדיו וישאר ערום וראיתי בחת"ס סי' קמ"א הנ"ל נראה מדברי' דמהרי"ט יחיד בשיטה זו ותמוה בעיני ה"ה בת' פנ"י סי' כ"א הנ"ל פשיטא לי' דבכל בגדיו ל"ח לשאלה ומשמע אפי' בלא אומדנות אחרים ובחת"ס כתב דמהרי"ט ג"כ לא התיר רק בצירוף שאר התירי' ובת' פנ"י מוכח דהתיר גם בלא צירוף וגם בת' שאגת ארי' וקול שחל סי' ה' הביא דברי זקנו הב"ח שג"כ ס"ל דבכל בגדי' ל"ח לשאלה ורק בזמן רב כמו שנה חיישינן והוא ז"ל חולק דמה לי זמן רב או זמן מועוט והנה מ"ש זמן רב שנה כתבו דלאו דוקא שנה הוי זמן רב אלא כל אריכת זמן ולענ"ד דעכ"פ חצי שנה לא מקרי זמן רב דאל"כ נימא להדי' חצי שנה כמ"ש בגמ' מ' שבת דף ל"ד ע"ב אר"י א"ש ג' חלקי מיל מה ג' חלקי מיל אלימא פלגי לימא מיל וחצי וא"כ בנ"ז שהי' מכ"ד אייר עד ת"ב דאינו אפי' ג' חדשים ולא הגיע אפי' לרביעי' שנה ודאי איכ' בכלל זמן רב ול"ח לשאלה גם לדעת הב"ח כנ"ל ועוד דהא אביו הכיר גם המנעלים ובת' שבו"י סי' קי"ג דמנעלי' בכלל כלים דלא מושלי אינשי וראייתו מח"מ סי' ע"ב סעיף י"ט עיי"ש ואני בעניי עשיתי סמוכי' לדברי' ממ"ד במ' שבת דף קכ"ט לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלי' לרגלי' אלמ' דמנעלי' קודמי' לקורות בית והא קורות בית ודאי לא מושלי אינשי וכמ"ש מדברי רש"י ז"ל במ"ש במ' גיטין פ' כל הגט מצאו בין כליו דהיינו כלים מתשמישי ביתו דאין בהם חשש שאלה ואם כי נאמר שם רק בת"ח כמ"ש ברש"י פסחים דף קי"ב מ"מ בזה"ז רוב' ככולו אינו בלא מנעלי' כידוע עכ"ד. והנה בת' חוט השני סי' צ"ח הקשה מ"ט לא ניחוש דגזלני' באו עליו ונטלו ממנו כל בגדיו ומה להם שישאר ערום ומחמת כסופ' אזיל לעלמ' כמ"ש במ' יבמות קט"ו גבי אתלו בי' נורא ואמר וחזו גבראי ושדי פסת ידי' דחיישינן בנמצא חריך שם דאין זה בעלה ומשום דשדי פסת ידי' דנעשה בע"מ מפני כסופ' אזיל לעלמ' ה"נ נימא כן אם כי רבא שם לא חייש לזה הא רחב"א חייש אנן נמי ניחוש וא"כ גם בכלים דלא מושלי אינשי לא יועילו ומה דאמרינן ביבמו' ד' קכ"א בכלים דלא מושלי אנשי ל" ח שם אזיל הסוגי' אליבא דרבא דאי ל"ח להנ"ל והנה לפמ"ש בב"ח בשם הרמ"ה דשם דהנמצא חרוך אית ב' ידיים דמה"ט אמרינן האי חששו דאיכא הוכח' א"כ