לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רפא

אין מועיל וה"ה דברי הרמב"ם פ' י"ג מה' גרושי' שפסק הך דהתוספתא שהביא הרי"ף ס"מ יבמות ובפ"ב מ' כתובות בסוגי' דעדים שאמרו וכתב וכשידוע שהוא כתב ישראל וידוע מ"ש בזה במ"מ ובב"י תמה בזה למה לא יועיל אם מסל"ת בכתב כמו בע"פ והוא חדוש הלכה כמ"ש בחמ"ח וראיתי בס' בית מאיר שאין זה חדוש רק אם כאמר כדעת הריב"ש דמסל"ת ל"צ קשור דברים משא"כ לדעת האומרים שצריך ק"ד כנראה מדברי הרמב"ם ות' הר"ן סי' ג' אין זה חדוש דהא לשון התוספתא והירושלמי מצאו כתוב פלוני מת ותו לא א"כ אין כאן ק"ד וזה שכתב הרמב"ם וידוע דרך פירוש על התוספתא ולא בדרך תנאי והנה לפי"ז מה לנו עוד חדוש אפילו נאמר דל"צ ק"ד מ"מ הא מבואר בהרי"ף מ' כתובות פ"ב הנ"ל וכן בר"ן שם דאמרו בעדים שכתבו הדברים למען זכרון דברים ולהעיד אחר כמה שנים וכמ"ש שם בגמ' לר"י ורבא כותב אדם עדותו וכו' וא"כ כבר מפורש דאיירי בכוונ' לעדות ממש וא"כ ס"ס צריך לפרש התוספתא כמ"ש דבידוע' שהוא כתב ישראל דבכוונה לעדות הא קיימ"ל כר"י וכחכמים שנ' במס' יבמות דף קכ"א דבגוי שמכוון לעדות אינו מועיל אפילו אינו מכוון להתיר א"כ שוב אינו מוכח מהרמב"ם דבכותב דרך מסל"ת דאינו מועיל ולפי"ז אם נאמר כן בנ"ז שאבי האשה מעיד שכתב לו. שלא עפ"י שאלה וכ"כ כבתו הרי מבואר בב"ש ס"ק כ"א ושם מחלוק' אם ישראל מפי גוי צ"ל שהי' מסל"ת דגוי מפי גוי נראה דעת רמ"א לעיקר דל"ב לומר דהי' מסל"ת ובט"ז היקל גם בישראל מפי גוי ומ"ש כת"ה דכיון הכתב אין לפנינו, חיישינן דלמא אינו מסל"ת וכתב בכוונ' כדי להתיר ואינו יודע למה ניחוש לזה שאין דרכו בכך בין הגוי' והא כתב בב"ש ס"ק מ' דשאר חששות וכש"כ רחוקות אין לחוש וכיון שאבי האשה העיד שהי' לפ"ת למה לא יהא נאמן וכש"כ לפי"ד עזרת נשים שהביא מעכ"ת הי' מקום להתירו ולא נחוש לשאר חששות ואפשר ג"כ לברר ולהציע המכתבים כמ"ש הרמב"ם בין היכ' דאפשר לברר ובין לא אפשר ועד שני קיל מעד ראשון כידוע ומ"מ מפני שאנו מדמין עשה מעשה עכ"פ לענ"ד סניף הוא שיש בו ממש שארית התירי' כמ"ש לקמן בס"ד. ב) על מכתב של גאל בעלא פקפק מעכ"ת שכפי נשמע עלי' מחלל שבת בפרהסיא והא מבואר בסעיף ג' דפסול עדות דאורייתא אינו רק כגוי במסלפ"ת והנ"ל מעיד ב"פ א' בלא שאלה מ"מ הא הוי עפ"י כתב וכיון שנדון כגוי לא מהני כמ"ש לעיל לפי פסק הרמב"ם וכתב ב' הי' עפ"י שאלה וגם כיון להתיר כמ"ש בהעתק מכתבו והנה בת' אמרי אש ח"ב סי' כ"ב שם פקפק על עדות סתם בעלי מלחמות שהם עושים עבירות נכשלים במאכלות אסורים ומחללי' שבתות אם כי תחילתן באונס סופו ברצון עיי"ש והמכתב הנ"ל ערוך להגאון מהרי"א בעה"מ שו"ת יהודה יעלה ובשו"ת הנ"ל נראה להדי' שסומך על הכרעת מהרי"א ובח"ב סי' ט"ז מביא כל שו"ת הנאמרים בענין זה והביא שם דברי מהרי"ו שהביא בב"י סי ל"ד בח"מ דעתו כי כל זמן שלא התר' לבעל' עברות דאוריית' אינו פסול רק מדרבנן ואם כי הב"י חולק עלי' מ"מ הא מביא דברי מ"כ דעכ"פ צריכים להעיד עלי' בב"ד וכל שלא העידו בפניו או שלב"פ אינו פוסל רק מדרבנן והא פסולי עדות דרבנן נאמנים בעדות אשה וכן מסקנתו לסמוך אחרי שקבלו עדותן וראיתי בתשו' מהרמשי"ק דברי כנה"ג סי' י"ז אות ל"ד בהג"ה הטור שהביא בשם בנימין זאב דסתם אנשים שאין אנו יודעים בהם תולים שהם פסולים דאורייתא ואפשר לומר דמ"מ אין מזה סתיר' לתשו' מהרי"א דכוונתו שאנו תולי' דכבר נפסלי' ע"י עדות בבי"ד דבזמן ההוא ידוע' הי' מצויי' בדינ' ועפ"י עדות אנו תולי' דא' מבע"ד הביא עדות שהעיד' בב"ד שפסולים כמ"ש במסכת סנהדרין דף כ"ז כיו"ב משא"כ בזה"ז לא שכיח כלל ולא נשמע מעולם מכיו"ב וא"כ בנ"ז ג"כ יש לנו סמוכי' ע"ד מהרי"א. וראיתי מעכ"ת הביא דברי נמ"י פ' ז"ב שהביא פ"ת והובא בקצ"ח סימן מ"ו וסימן כ"ב דבעדות אשה לא נפסל רק עד ר' דחמס ובנתיבות השיג עליו בטעמי' שהובא באחרונים, עיין תשובת עטרת חכמים כיו"ב ומעכ"ת ק"ל ע"ד נמ"י ממ"ש יבמות דף כ"ה דמקשי במ"ש במתניתן הרגתי' לא ישא אשתו הא לאחרים מותרת והא אמר ר"נ גזלן דאורייתא פסול עדות אשה ומה קושי' דרוצח אינו ר' דחמס ותמוה בעיני מה עלה ע"ד הא במס' סנהדרין דף כ"ז מבואר דרוצח קשה מכול' דהוי רע לשמים ורע לבריות ועד זומם בנפשות פסול לכ"ע שם בפלוגתא דר"מ ור"י דר"מ ס"ל דבין לנפשות בין לממונ' פסול לכל עדות ולר"י דוק' מנפשות החמור' קל אבל בממונ' כשר ושם בס"ד דאביי כר"מ ורבא כר"י ועיי"ש במסקנא דרבא כר"י דבעי עד ר' דחמס ואביי כר"מ והכלל דמגזלן ילפינן תרי מילי א' אוכל נבילות לתיעבן אם כי אינו בחמס מ"מ חשוד משום ממונ' ותו ילפינן דכל שהוא רע לשמים ורע לבריות הוי עד ר' דחמס וע"ג רוצח קשה מכול' א"כ אדרבא פריך שפיר ביבמות בדרך כש"כ וק"ו והנה עיינתי בנמו"י ול"ז להבין במ"ש כי רק רשע דחמס פסול לעדות אשה מה שייכת זה לכאן בנמו"י נאמר רק לאביי דס"ל דגם אוכל נבלות להכעיס דפסול דעכ"פ רשע הוא עד"ז קאמר בנמו"י דאין טעמים דאביי משום דעביד עבר' רק משום גזירה דרחמנא אל תשת רשע עד וכיון שכן דוק' היכא דבעי עדות אבל באסורי' דל"ב עדות ואפילו אשה מהמנ' כשר להעיד ולא נזכר שוב דבר בעדות אשה והא י"ל דבעדות אשה בזה אוקמ' אדאורייתא כמ"ש לענין ערכאו' בחת"ס סימן מ"ג הנ"ל בשם מהרמ"ב ז"ל דלא הקילו בעדות אשה רק מ"ש חכמים מסלפ"ת ושאר דברים התלוי' בעדות אם כי אומדנ' דמוכח שאומרים אמת מ"מ הניחו על ד"ת כמ"ש בתשו' הרא"ש שנטה לאסור עדות אונסים אם כי סופן בכשרות ואומרי' אמת לאחר שחוזרי' בתשובה כמ"כ בזה לענין עדות אשה שהאמינו עד א' עבד ואשה מ"מ עדות פסול דאורייתא