לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רעח

רגלים לדבר נאמנת לומר טא"ל וע' בב"ש ס"ק כ"ג שהחמיר יותר עפי"ד התוס' שם. עוד בנ"ז רגלים לדבר בפשיטות שישנו עדים שנתייחדו כ"פ בחדר לפנים מחדר והכבל הזה ידוע טיבו והוה כהני עובדא דסוף נדרים, ועוד הא הוכיח בב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"ג הנ"ל דבידוע שנתייחדה עם האיש הנ"ל ואמרה שנטמאה על ידו לכ"ע אסורה וכ' שהם מדברי מרדכי והג"א פ"ב דמס' כתובות והוא דשם הי' עובדא שאשה נתייחדה והלכה עם ב' אנשים וא' מהם תקפו והב' טמא' אותה והיא טוענת שנאנסה וס"ל לחד דעה דאסורה אם כי יש לה מגו דלא נבעלתי דמשום דנתייחדה אבדה מגו שלה דהא עכ"פ עבדה איסורא ואם כי שאין כאן עדים על הייחוד דילמא ישנו עדים בצד אסתן ועכ"ז התירו דלאו כל נשי דינ' גמירי דאסורה להתייחד וגם אין עדים לפנינו וז"ש הב"ש דמדבריהם היינו מדברי המרדכי והביא' ג"כ בהג"א דעכ"פ בידוע שנתייחדה עם איש זה ואמרה שנטמא' לכ"ע אסורה אפי' בטוענת נאנסה וכש"כ אם אמרה סתמא טא"ל, ותמוה בעיני בדברי נוב"י מהד"ת סי' ח"י וסי' כ"א שם פלפול עצום אם הייחוד הוה שלא בעדים דשוב יש לה מגו ולא הביא דברי ב"ש הנ"ל מ"ש בידוע שנתייחדה ואמרה שנטמא' מאותו איש דלכ"ע אסורה אלמא דהב"ש העיר בזה כנ"ל. וא"כ לפימ"ש כת"ה דישנו כמה אנשים בקלא דל"פ דכמ"פ נתייחדה עם נבל הנ"ל בחדר תוך חדר והיא עצמה אומרת בדברים המכוערים כנ"ל א"כ בפשיטות דנאסרה לדעת הפוסקים הנ"ל בלי חולק וע' בתשו' מרן חת"ס ח"ב סי' צ"ו וע' סי' ק' אשר שם כעין נ"ז מ"מ שם הי' הנ"ל בדרך שכונת' ולא בהחבא וגם כ"פ בא בעלה לביתה ומצאה בביתה ולא מיחה ולא קינ' לה באשר בעוה"ר בדור הזה רגילות הרגל כך לא שייך רגלים לדבר, וגם הא ההיתר שבסוף מס' נדרים דארכוסי הוה מירכס משא"כ בנ"ז דמעידין שהי' בהחבא חדר בתוך חדר וגם הבעל הי' במרחקים ובזה שבא ומתייחד כ"פ בייחוד גמור גם מרן יודה להחמיר ולאסור, ועוד שהבעל כאן מאמין לדבריה דבזה גם החת"ס בתחילת דבריו אומר בפשיטות דמחיוב לגרשה ע"ש. וע"ד אם החיוב עליו לחקור ולדרוש אותה למען בירור דבריה אם הי' מעשה בעילה לענ"ד פשיטא שהחיוב עליו כן והיינו שיבוא לב"ד והב"ד ידרוש ויחקור העדים שיעידו על הייחוד ומה היא אומרת בבירור וכ"כ בתשו' עבוה"ג סי' כ"ז דאם יש רינן בעיר על הב"ד לחקור ולברר עפ"י עדים בדברי כיעור ומה לי עדים או היא עצמה בע"ד ועד, ועיי' בתשו' מרן חת"ס ח"ב סי' קע"ד הסכים ג"כ דעכ"פ על הב"ד לגדור גדר ולברר הדברים ולבער הרע מקרב ישראל, ע"כ לענ"ד כן יעשה כת"ה לצרף ב"ד של ג' ולחקור ולברר היטב בין פי העדים בין מה שתאמר פיה מה כוונתה במ"ש דברים מכוערים וכיו"ב, ובל"ס יציע הדברים לפני גדולי דורינו שי' וכאשר יסכימו כן יעשה ויקום כי על דברי לבד אין לסמוך בלעדם, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ג' שלמא רבה לגברא רבה ידידי כבוד הרב הגאון וכו' בנש"ק מו"ה חיים צוקער נ"י ראבד"ק בערעגסאז יצ"ו. אחדש"ה הנני בא להשיב על מה שענותנותו הרבני בענין שידוכין אשר הכלה ברצונה לבטל השידוכין והביא כל שיטות רו"א בתשובותיהם וכל ספרי דבי רבנן פתוחים לפניו, רק מה שראיתי בכלבו בסוף הספר שהביא דברי הגה"מ לענין ב' נשים שצריך מאה רבנים להתיר בטעם מבורר ומג' ארצות ובס' הקהילות בשידוכין ל"צ מג' ארצות משמע אבל מאה רבנים צריכין להתירו וחידוש בעיני כי בב"ש סי' נ"א מביא רק מדברי הגה"מ ולא הביא דברי הכלבו, וגם מ"ש שצריכי' להתיר מהרבה אנשים ומדברי הכל בו משמע דצריך ק' וידוע כי במרדכי הביא בשם רבינו יחיאל ב' דעות דעה א' דצריך ק' רבנים ולדעה ב' ל"צ רק ל' אנשים מג' ארצות וכל זה לא הביא בב"ש, ועיי' בספרי לבו"מ מהד"ק (חיו"ד סי' קע"א) בענין זה, והכה בכלבו סתמא קאמר אפי' בלא נכתב דומי' דתקנת ב' נשים וכמ"ש בנוב"י שהביא ג"כ כהד"ג. ואגב העירותי כי מ"ש בנוב"י מהד"ק סי' ב' וכן בתשו' חת"ס דהשלשת גט בהתירא דב' נשים די"ל דר"ג לא התירה ע"י ק"ר רק באופן הנ"ל ובכלבו הזכיר רק הכנת צרור כסף או משכון לכתובתה ומהכנת ג"פ לא הזכיר כלל והא לד' נוב"י שייך זה יותר להתיר' דב' נשים דהיינו כמ"ש שיהי' מוכן באם תרפא משטותה לא יהי' באיסור ב' נשים למען לגרשה מיד. וע' בש"מ שהרבה ג"כ בכמה תשובות לפקפק ע"ד ג"פ הנ"ל שלא תצמח מזה מכשול והביא דברי פמ"א דזה טעות לזכות לה גט דאין דנין לה זכות בזה דהא מפרשות מבונות ורק אם נאסרה לבעלה ותלתה עצמה לטומע עצמה בין הגוים זכות הוא לה וגם בזה הא אי' בת' ד"ח דאין לעשות כן מכמה טעמים עיי"ש, ומ"ש הד"ג דחצי נדן קנס אם כי לא נכתב בתנאים כמן דנכתב דמי ומביא בזה ג"כ שו"ת מגאוני ארץ ועיי' באה"ע סי' ס"ה ובסי' ק' בב"ש שכ' דדבר שנתפשט בכל העולם כמן דכתוב דמי, וכמדומה כי נתפשט כאשר הייתי רגיל להיות בעת קישור השידוכין כותבין כן ואפי' לא נתפשט בשאר ארצות הא פסק הרמב"ם בהל' אשות פט"ז דאם ידוע מתקנה וכתב סתם אמרינן ג"כ כמן דכתב דמי כמ"ש בב"ש סי' ק' הנ"ל בשי' הרמב"ם, וכיון דבמחוזות מדינות גליל התחתון נתפשט תקנה הנ"ל ודאי כאו"א יודע ובזה הנאך הוה בגלילות ומקומות הנ"ל וע"ד תשלומי בושת שהזכיר בתוס' פ' אה"נ וכן ברא"ש הביא דברי אחרונים דביוש בלא מעשה פטור, והנה במס' מכות דף ד' הביא תוס' דברי ירושלמי דדיבור של העדים חשוב מעשה דהא מתעבד ע"י, וה"נ דהא כל תכלית החרטה ולבטל השידוכין להיות נושא אחרת וזה עיקר כל הנ"ל בין בבושת בין תכלית דברים כמובן ואצ"ל, והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.