לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא רעז

שו"ת לבושי מרדכי אהע"ז תניינא סימן א' שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' וכי בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם סופר נ"י חכם דקורפו יצ"ו. ע"ד מעשה הנוראה כעורה אין בידי מעש להכריע אחרי אשר ראיתי דברי ק"ז מרן חת"ס אה"ע סי' י' במעשה בעיר דופין כיו"ב אלא שהי' שם עוד ספק א"א כי הי' מדובר שהותר' ע"י עדות במיתת בעלה עכ"ז האריך מאוד בפלפולא רבה ועיקר סברתו במ"ש בשטמ"ק בטעמי' דר"י דאינו נאמנת משום דפסולים דרכם לרדוף אחרי זנות וברוב גוים אין לתלות דבנות ישראל בורחת מהם כי חרפה להם יותר מביאת ישראל פסול וע"י כמה סניפים שהי' הנחשד גוי דר בחדר שבביתו ונידון בערכאות לזון בני' שהי' בעיניהם ברי כי הוא אב להם וכן עשה הגוי הנ"ל וגם הי' רגלה מצוי' בין הגוים שהיו שם רובא דרובא וכמעט אין שכיח רגל ישראל וסיים להוציא ברי מפי האשה שבניה מן הגוי דאז אין בני' ממזרים כמ"ש באה"ע סי' ד' אז הסכים להכשיר לבא בקהל ישראל ולא לכהונה כמובן. והא בנ"ז להיפוך שהודית שזינתה עם ישראלים ועם גוים ובכל צדדי הסניפי' בנ"ז נשאר עכ"פ ספק והא ספק ממזר כשתוקי כמ"ש בסי' ד' בכמה ספיקות והא עכ"פ מדרבנן אסור לבא בקהל ע"כ אין בידי לאמור דבר והא גם בתשו' תשב"ץ שהביא כת"ה סיים בדרישה וחקירה ועובדא דילי' אינו חמורה כ"כ כנ"ז כמובן ע"כ לא באתי רק להעמידו על האמת בכמה ספיקות, לבאר מהו דיימ' מעלמא איזה קול צריך הלא בתוס' סוטה דף כ"ז פי' וע"ש בהגהות מהר"י עמדין ז"ל שתמה מאוד ע"ד תוס' במ"ש דלא איירי בקלא דל"פ וכן בתוס' הקודמי' אם ביומא ופלגא הוי קדל"פ ממס' יבמות דף כ"ה והא שם לא איירי רק בענין בעל ובועל דאסורה עליהם מדאו' אבל הכא בקהל ישראל איירי וכי לאחרים אסורה סוטה והא מקרא מלא כתיב בגירושין ויצאה והיתה לאיש אחר אם כי נאמר כי מצא בה ערות דבר ולא אמרה תורה רק זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניסו אבל אינה אסורה לעלמא והכא רק עצה קמ"ל מי שאינו מוצא לו אשה רק דומה ובת דומה במה יבחר וזה פלא ע"ד דלומר שאפי' בדיעבד יוציא. וע"ד אם ממזר מותר לייחד לו אשה בלא חו"ק דאז אינו בבל יבא תמה אני ה"ה שי' הרמב"ם בפט"ז מהל' א"ב דלא יבא היינו בחו"ק אבל הא הראב"ד והרמב"ן וכל הפוסקים חולקין עליו וגם חכמי לוניל שאלו והקשו לו ממתני' דאלו נערות אם אמרי' לוקה ומשלם ולדעתו הא ליכא מלקות בלא חו"ק ובחו"ק הא ליכא קנס ונראה מדבריו בתשו' שחזר מסברא הנ"ל, ואם במיוחדת לו לבד ג"כ אמרי' רוב בעילות הלך אחריו הנה כן הוא שי' הרא"ש בתשובה שורש פ"ב וע' מהרי"א סי' קל"ז שהשיב באריכות כשי' הרא"ש הנ"ל. ומ"ש ע"ד הב"ש י"ל אבל מה שנסתייע מרשיז"כ סוטה דף כ"ז אל ישא בת דומה דילמא ממזר או גוי' דהיינו להקל למה הוי קולא אדרבה הא לא ישא קאמר והוי פגום לכהונה עכ"פ, ועוד הא שי' רש"י ז"ל בקידושין דף ס"ח דמ"ד עבד ונכרי שבא על בת ישראל הולד כשר היינו שאינו ממזר אבל הוא גוי גמור וצריך להתגייר והיינו כשרותו וע' בחי' הריטב"א מס' בכורות פ"ח פלפול עצום בד' רש"י הנ"ל ועיין בספרי לבושי מרדכי סי' ל"ח אות י' מ"ש ע"ד ב"ש סי' ד' ס"ק מ"ג דאי תלינן בגוי איכא ס"ס הא בלא"ה דקדק ה"ה דהוי ס"ס כמ"ש בס"ק כ"ד דע"כ צ"ל דהוי ס"ס וכמ"ש הראב"ד וצ"ל דס"ל דאפי' בס"ס מעלה עשו ביוחסין ועוד דלא דמי לדעיל דשם בלא"ה נעשה איזה איסור דהאב שאמר אינו בנו שנאמן תלינן גם בנכרי יותר מישראל כשר אבל באסופי מנ"ל לומר מספיקא דנעשה איסור כ"כ דלא שכיח דדלמא כשרה השליכת' וכבר אמרו בתוס' מס' כתובות דבדבר דלא שכיח אין עושין ס"ס. ידידו דוש"ת, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ב שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הה"ג בנש"ק כש"ת מוה' יוסף הכהן שווארטץ נ"י בק"ק באניהאד יצ"ו. (כעת מ"מ בק"ק גרוו"ד). ע"ד המאורע כי אשה א' בכה תבכה ודמעתה על לחי' באמרה לבעלה כי חטאתה כבדה מאוד מאשר נבל א' בא לביתה ועשו דברים מכוערים גם ישנו עדים שראו כ"פ שנתייחדו בחדר לפנים מחדר. והנה ודאי אם כוונתה דברים מכוערים על מעשה ממש היא אסורה מכמה טעמים אם כי בסוף מס' נדרים באומרת טא"ל אינה נאמנת דדילמא עיני' נתנה באחר מ"מ מסקנת הפוסקים דביש רגלים לדבר נאמנת כמ"ש מדברי התוס' והרא"ש פ"ב דיבמות דף כ"ד וכ"ה מהני עובדא בגמ' מס' נדרים ה"נ בהסתירה עם הנואף בבא בעלה הוי רגלים לדבר ואי לאו דיש הוכחה דהי' הנואף ארכוסי מרכס' ומשום דיש רגלים לדבר שלא נעשה מעשה הי' נאסרה משום סתירה עם הבועל, והכא ישנו כמה וכמה רגלים לדבר במה שמבקשת סליחה מבעלה ובכתה עם דמעות וגם נתעלפה וידוע מ"ש בתשו' חו"י סי' ע"ב באמרה טא"ל דרך וידוי נאמנת לומר טא"ל אם כי הנוב"י מהד"ק סי' ע"א ומהד"ת סי' י"ב וכ"א חולק עליו דס"ס י"ל לאערומ' דמערומ' ועיניה נתנה באחר. וגם בתשו' ח"ס ח"ב בסי' צ"ב קלסי' מ"מ דעתו דעכ"פ שרי להאמינה אם כי בסי' קע"ח מביא הרמ"א בשם מהרי"ק ח"א ס"ל דבזה"ז שיש חדר"ג לישא ב' נשים אדרבא מנדין אותו דהאמינה לבטל חדר"ג מ"מ באמרה דרך וידוי שרי להאמינה ובנ"ד אשר דמעתה על לחי' וגם נחלתה ונתעלפה כל זה אין בידה לעשות בערמה וא"כ שוב יש רגלים לדבר בדברים הנ"ל והא בסי' קט"ו פסק הרמ"א כדעת הפוסקים דיש