לבושי מרדכי על חושן משפט מהדורא תנינא שנו
Levushe Mordekhai Choshen Mishpat tanina 356 · לבושי מרדכי על חושן משפט מהדורא תנינא · free full Hebrew text
Open in the reader →בתשובות אחרונים בתשו' הר המור סי' כ"ז עשה י"ב כללים בזה ודעתי דהעיקר דצריך לשלם כמו השויה בשעת החיוב ואם יש בזה דד"מ וכמ"ש בח"מ בסי' ע"ד זה ספיקא דדינא ואין מוציאין מן המוחזק ובכ"ז הא ראובן מוחזק בבית זה ובתשו' מרן חת"ס סי' נ"ח סי' ס"ב ס"ג נראה דעתו דעיקר דדמ"ד אלא שבסי' ס"ד הביא דברי מרן תשו' הר המור סי' ס"ה נראה שהסכים לדעתו ובסי' כ"ח הביא דברי יש"ש שחדש דאם כבר הגיע זמן הפירעון והלוה דחה אותו אחר התביעה ההפסד על הלוה דעל ידו נפסד שאם הי' בא בתשלומין בעתו וזמנו הי' בידו לקנות ולמכור סחורה בשויה וע' בש"ך סי' ע"ד מ"ש עליו ומרן חת"ס מיישב דברי' א"כ פסק כוותי' וכ"ד תשו' מרן הר המור וכמדומה כי כן בבתי דיני' ואופן החשבון כך הוא למשל בשעת החיוב הי' שער הכתר כ' העללער ועכשיו ירד השער עד י"ב וחצי צריך לשלם בו כתר תחת כתר א' ופשיטא דצריכין להושיב בד"צ ע"כ כי בד"מ קשה להשיב ולדון עפ"י כתב וד"ל ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ח' שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה אברהם איינדארן נ"י דומ"ץ ק"ק שטיינעמאנגער יצ"ו. ע"ד ראובן שיש לו מסחר ספרים ובא אחיו שמעון לשותפות בעסק שמה שיקחו מהיום והלאה יחלוק' בריוח והפסד בשוה והניח שמעון ס"ך מעות להאי עסקא וקבל ראובן שכר עמלו וטרח' כד"ת ועשה ברצון שמעון לחלוק דבלא קביעות יכולי' לחלוק כמ"ש בח"מ סי' קע"ז ובאו בשני שאלות א' כי מה שיקנ' מכאן והלאה מן הספרי' עד זמן הפרעון אם צריך ליתן ריוח לשמעון לזה הביא הדר"ג בפשיטות כיון במסחר זה כבר חלקו ויהי' הכל באחריות של ראובן פשיטא דאין לשמעון חלק בו ובודאי שיש בו משום ריבית כי מה שנתחייב לשלם לאחיו אין זה רק מלוה והמלוה ברשות שלו קיימ' ולהוצא' נתנ' וזכה בו דמה"ט המקדש במלוה אינו מקודשת ורוב הפוסקי' ס"ל דגם במכר לא קני כמ"ד במ' קדושין דף מ"ז דלאו מידי יהיב וזה ודאי פשוט. ושנית השאלה, כי קודם שחלקו עוד קנה ספרים בהקפה ועוד לא הגיע' זמן הפירעון ובתוך כך מכר ספרי' ע"ד השותפות אם רשאי או מחיוב ליתן לשמעון חלק הריוח כיון שנשאר חייב לשלם הפירעון של הספרי' לבעל מוכר ספרי' אם כי שניהם חייבים בעכ"ח כמ"ש בסי' קע"ז ס"ו כ' מ"מ כיון שלא החוב וכל הקפת ספרי' לא זכה בריוח והנה לפי"ד הרמ"א בשם מהרי"ק שורש ק"ד דאם חלקו השותפות ונשאר' חיוב לגוי על המלוה שקנה ממנו ונאבד או נגנב זהו חייב במי שנשאר אם הסחור' והשני פטור אבל איז' דבר שגם לנכרי יש עוד איז' דבר מעות או דבר מה. שניה' חייבי' אם כן בכ"ז שלא שלם עדיין מעותיו אפשר חשיב דבר מה והא כמו לענין הפסד כן לענין ריוח אלא דשם הטעם דהוה שמיר' בבעלים וי"ל לענין בעלים חשוב דפטור מטעם הנ"ל אלא דמ"מ לענ"ד כיון דגם אחר שחלקו חייבי' לשלם החוב וגם מכר על שם השותפות מאיז' טעם לא יהי' לו חלק בריוח וכת"ה תולה הטעם כיון שעוד לא פרע על הקפת הספרי' א"כ הדרן לסבר' קמא כיון שהלוה קונה המלוה ושלו חשוב למה יפסוד הא הלואה שייך גם בפירות וכל מטלטלי' כמ"ש בפ' איזהו נשך ד' מ"ה חטי' בחטי' סאה בסאה וכיו"ב ועיי' בב"מ ד' פ' במתני' דהלוה על המשכון וכו' רי"א הלוה' מעות שומר חינם הלוה' פירות ש"ש וליתר שאת יניח ממעותיו דבר מעוט בתוך השותפות ועיי' בסעי' ה' ובסמ"ע ובאה"ט שם. והנה כת"ה לא פירש בדבריו אם נתן ראובן דבר מה מעות או ספרי' לתוך השותפות דאם נתן כסף או שוה כסף אז אינ' עסקא רק שותפות כמ"ש המחבר סי' קע"ו סעי' ג' כדברי הרי"ף וסמ"ג ופשיטא דאין כאן חששא ואצ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ט' שוכ"ט לאהובי הרבני המופלג בתו"י כש"ת מו"ה יעקב הכהן נ"י שו"ב בק"ק ציגאנד יצ"ו. ע"ד השאלה בעני ורש אשר התחתן ב' בע"ב וקבל השדכנות מאבי הכלה בסחורה מיד ואח"כ נתפרדו הצדדים אם מחיוב השדכן להחזיר מה שקיבל ואם מחיוב להחזיר הסחורה או דמי הסחורה ועוד אם לפי שויה בשעה שקיבל או כדהשתא כי לע"ע יכולים לקנות סחורה הנ"ל פעמיים בדמי הנ"ל והנה מחיוב להחזיר מבואר ברמ"א בחו"מ סס"י קפ"ה דתלוי במנהג המדינה דאם המנהג ליתן מיד אי"צ להחזיר ואם המנהג לתן בשעת נשואין צרין להחזיר ושם בסמ"ע הקשה בשם ע"ש דאמאי לא יקבל שכרו דהא החוזר צריך לשלם הקנס א"כ השדכן פעל לענין זה עכ"פ ותי' דאין זה פעולה דהא תשלומי' הקנס היא מפני הבושה והא ודאי ניחא לי' יותר בלא תשלומין להשמר מהבושה א"כ לא פעל כלום וע' בש"ך שהביא דברי מהרש"ל בב"ק וצל"ע דמשמע מדברי מהרש"ל כדברי הלבוש ואפשר דשיטתן לפי"ד הסמ"ע מתורץ בפשיטות אינו יכול לומר קים לי ויש לעיין בסי' כ"ה בהלכות קים לי מ"מ לענ"ד כמ"ש כ"ת דיש לחוש לריבית אם ישלם כמו שויה זמן הקבלה וע' ביו"ד סי' קס"ב בענין הלוה סאה בסאה ואח"כ מצאתי בתשו' בית אפרים יו"ד סי' מ"ג שמסיק בהדיא דאם הוזל' החטין אסור לפרוע כשעת הלואה בין בדמים בין בחטים שהרי מפסיד הלוה וגם נתרבה למלוה ועתה הפירעון וכלל הדבר שבזה אזלינן בתר השתא ע' בפ"ת סי' קס"ב שהביאו בקיצור, והנה מע"כ אינו מפרש אם נתן לו להוצאה של סחורה ולשלם מעות או להחזיר בעינא מ"מ הוי כריבית וע' בתשו' הר המור סי' ל"ז בכללי ג"כ הכי משמע כמ"ש לעיל וגם כי הספק אם צריך כלל לדברי הלבוש ומהרש"ל לדעת שערי אפרים א"כ כש"כ