לבושי מרדכי על חושן משפט קנא

כמ"ש גבי עשיית מעקה כי יפול הנופל ודרשינן אם כי כבר מיועד לכך מ"מ עלינו להציל ולעשות מה שבידינו ולא גרע מסולם רעוע וכלב רע וכמ"ד גבי מזיקי' אפי' בנחשי' אם רודפי' הורגי' אותה כמ"ש במ' שבת ד' קכ"א ברודפי' כל המזיקי' נהרגי' אפי' בשבת. אם כי ודאי י"ל דמשמי' רודפי' כמ"ש בר"פ שמונה שרצים כי אם לא הרגו משמים נזדמנ' ובפ' שלוח הקן דמתקיים בהם ובערת' וגו' והוה כשאר רפואות דדוחי' כל אסורי' לבד מג' דברים בסכ"נ וזה ודאי בחולי משמים רדפי' וזה ברודף דתלי' בדבר שבממון מאבוד בע"ח אבל אבוד נפש הלא אמרינן במ' יומא מה חזית והוא מג' דברים שאינ' נדחי' מפני פקוח נפש ע"ד שפיר יש לחלק בין משמים רדפי באינ' בר בחירה כמו הוצא ראשו ודלת מסוגרת בעדי' בעצירת רחמ' ע"י חולי וכיו"ב בטבע מג' הוה משמים רדפו' דזה בכל חקי הטבע שהוטבע לו בגרמ' השמים. וידוע כי הרמב"ם דרכ' לקרות משמים בכלל טבע העולם וכמ"ד במ' חולין חרות' בידי שמים ע"י קול רעם וברק וכיו"ב. זה לענ"ד הפירוש הפשוט בדברי הרמב"ם מתוך מה שלקטתי ממרגנית' טבא של הגאון בעל תורת חסד ולפי"ז אין אנו צריכים לומר ממ"ש הגאון דתלי' אי עובר י"א או לאו י"א או איכ' אסור בעוברי' או לאו דפשיטא לי' לגמרא אם גופא הוה ליכא שום אסור נגד מצות גמ"ד של הב"ד ושלא לענות הדי' אך ורק משום דהנפש לבעלים וכהנ"ל. ועיין בת' מהרי"ט סי' צ"ו: והנה בנ"ז אם טרוף דעת הוה בכלל סכ"נ איתא בת' פרי הארץ חיו"ד סי' ב' דברי לו דהוה בסכ"נ דיפיל עצמ' בשגיונו או יסכן אחרים ופסק שם ע"ד השאלה אם מותר לו לשתות מרק של תרנגולת נבלה אשר בדוק שזה רפאות' ופסק להתיר ושכן פסק' ועשו מעשה חכמי' קאנשטאנטים. ועיין בברכ"י יו"ד סי' קנ"ה שהביא בקצרה ושכן פ' בת' אדמת קודש. וכבר נשאלתי על כיו"ב מהגאבדק"ק פרויקירכען נ"י באשה מעוברת שרוקק' דם ואמר' הרופאי' מומחי' שרפואת' לשלשל הולד ע"י סמים הידועים להם. והשבתי שצריך לשאול הרופאי' אם אינ' בכלל סכנה ברפואה זו כי הביא הה"ג נ"י מדברי הרמב"ן והרא"ש פ"ב דיומא בסוגי' דעובר' שהריח' דכל מפלת סכנ' הוה לאשה. ואני השבתי עד"ז דאפשר לחלק בין מפלת ע"י רעבון או איזה מקר' בתנוע' כגון כגיפו וכיו"ב אבל ע"י סמים מה' הרופאים אפשר דאינ' בכלל סכנ'. ועוד עלה בדעתי דבר חדש דאין כוונת הרמב"ן דאיכא סכנה היוצא מכלל שאר יולד' דג"כ מחללי' עלי' השבת כמ"ש במ' שבת ס"פ מפנין שעושי' צרכיה בשבת ומחללי' עלי' השבת ועכ"ז אינ' רק לענין הצורכי' הראוי' לעשות ליולד' וכן מפלת דהא חזינן דרובי' חיי' בעושי' לה צרכיה ורק דהרמב"ן לשיטתי' בה' מילה בענין אשתפוך חמימי' דמלי' אם כי אח"כ צריכי' לחלל עלי' השבת אין לך אלא מה שבעתה ושעת' וה"נ בעוברת שהריח' צריכי' להאכיל'. לעת כזאת שלא יבא לידי סכנה דאם תפיל כש"כ שיהי' נצרכי' לחלל עלי' השבת ויו"כ בדברים הצריכי' לה א"כ כש"כ וק"ו הוא לומר בסבר' להקדים בעתה ושעתה כמובן. אלא שהשיב הרב נ"י דמפלת שאני מיולדת דעלמא דזה טבע של עולם וזה ממקראו' שאכ"ד ומ"מ נלע"ד הסברא לחלק בחלוק א' הנ"ל. ושוב ראיתי בת' אבני צדק ח"מ סי' י"ט שנשאל לפניו על עובדא באשה שהית' חולנית מעובר' ואמרה ג"כ ג' רופאים מומחי' שאין תקנה רק לאבד העובר ע"י סמים רק אם יצלחו באבוד הולד שיש ספק שעי"כ תמו' מיד והשיב שגם בזה יש היתר מדרך הלכה אבל לבסוף חזר בו שלא לדון די"נ ושוא"ת עדיף וחלילה לעשות מעשה ואל תאמינו ברופאי' ועזרת ה' בא ובא ואפשר שלא ערב להתיר משום סכנ' דידה גם לפי אמירת הרופאי' אבל אם ברור בעיניהם שבידם סמים שאין בו חשש סכנה ג"כ הי' מן המתירי' וכי אפשר לומר להיות בשוא"ת נגד המשנה שלימה ולדעת הרמב"ם איכ' חיוב' ומצוה. ומזה יש תשובה ג"כ להרב הגנ"י מפ"ק דחתוך הולד לא גרע ממפלת שזה גופי' הפלה היא: אלא שבנדון זה השאלה כמ"כ מה תעשה לאחרית הימים לישב עם בעלה ואם תתעבר וכי תמיד יאבד' העובר או אפשר דעת הדר"ג דשעושי' יהא במוך ושוב חזרנו לפלוגת' הנ"ל אם יש להתיר גם קודם תשמיש כי אח' תשמיש אין הרפואה בדוקה כ"כ כמ"ש האחרונים. והנה במהר"מ שיק ובנטע שורק וכן בתורת חסד העירו מה מקום י"ל דמשום סכ"נ נתיר הנ"ל יפרוש ממנה או תתגרש ובת"ח חסר אהתיר' ממ"ש בגמ' בגדול השלום בין איש לאשתו. וכבר השבתי דכל עצמה נלמוד משתיית סוטה ומנ"ל להיפך ואי משום מ"ע בת' כ"ש הנ"ל השיב דכגון זה אין כאן שיעבוד' וכמ"ש בחת"ס באה"ע סי' כ"א ובאמת ב' נשים נשאלו לפני בדבר זה עפ"י הרופא אשר יעץ להם לכבד ביה"ר לאחר התשמיש מיד ע"י שפופרת מ"ש [אירעגאטור] א"כ נראה בזה שהוא רפואה בדוקה דהא איתא בת' רע"א בטעמי' דאינ' בדוקה שאינ' שולט לפנים מן החדר על הזרע שנקלט ואפשר שע"י שפופרת הנ"ל במים פושרים גם שם בעומק' שולט השפריטצונג וכבוד הדר"ג נ"י ברב חילו ידריכהו בד"א משמים. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן מ' בהי"ת אול"י עש"ק פ' מטות תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש תלמידי חביב ותיק מלא עתיק ה"ה הבחו' החריץ ובקי ירא ושלם כ"ש מה"ו צבי שפיטצער נ"י לפה מאד יצ"ו. אחדש"ה הנני ע"ד יק"מ בדברי תורה הנחמדי' בפלפולא אוריית' במ"ש הש"ך בח"מ סי' ע"ח ס"ק כ"ז באומר אינ' יודע אם פרעתיך חייב ופ' הש"ך דאפי' היה ספק פרעון קודם שנתחייב כגון שהי' לו פקדון אצל המלוה ונתחייב בפשיע' וא"י כמה הי' שוה והקשו עלי' בטעמי' מאי ובתומים התפלא על תמיה זו הלא גמ' ערוכ' היא במ' ב"מ דף ו דאמר אביי בטעמי' דמשביעי' אות' בשנים אוחזין בטלית ולא אמרינן מגו דחשיד אממונ' חשוד אשבועת דאמרינן ספק מלוה ישנה עלי' וקשי' ממנפשך דא"כ יפטור באמת דהא הוה ספיק' קודם שאחז בטלית זה והוה כס' פרעון קודם החיוב אלא ש"מ דגה בכגון זה חייב וכדעת הש"ך, וקשי' לך מה ראיי' מדברי אביי והא אביי ס"ל באמת במ' בב"ב ד' קל"ה בא"י אם פרעתיך פטור דברי ושמא ברי עדיף וקושי' נאה היא, ועוד הארכת' בראיית לזה, והנה ראיתי בש"ע החדשים בס' חכמת שלמה להגאון מהרש"ק שהביא