לבושי מרדכי על חושן משפט קמה

הבוכהאלטער שיש עמו דברי תנאי כמוזכר במכתבו ומעכ"ת קיבל תנאי ועי"כ שכר מעכ"ת דירה במקומו וחזר לביתו למען הביא ב"ב יחי' ולאחר אשר שב מביתו בהגיע עלי דרך קבל פ"ארמילאר לחתום בחת"י ושם דברי התנאי שא' אפשר להתקיים ולעקור דירתו דתנאי זה שוברו של הקבלה כידוע וע"כ לא נתן חת"י על מכתב הנ"ל ומ"מ חזר לבית מדרשו ומלאכת שמים בידו כבתחילה. ועד"ז הביא מעכ"ת דברי רמ"א בסי' של"ג בשם נמ"י והרמב"ן דעכ"פ ישנו תרעומות בשכירות פועלים כי בידו לחזור ודברי פלפולו הן דברים ברורים. אלא דלענ"ד לא הוה צריך לכל זה כי לא לבד מפני התרעומת אלא דשכירות ראשון קיים בתנאי הראשון והוא עפ"י דברי הסמ"ע ס"ק י"ד דהמחבר נמשך אחר דברי הרמב"ם שהשמיט דינא דהתחלה משום דהוה בכלל הלכו דאין בעה"ב יכיל לחזור דהוה כהתחלה ואיתא בתוס' והרא"ש הביא הש"ך דאורחא דמילתא קתני הלכו דבלא הלכו מסתמא יש להם להשתכר לאחרים, וע"י הליכ' אין להם למי להשכיר אבל לעולם אפי' אם בלא"ה לא הוה להם למי להשכיר אין הבעה"ב יכול לחזור דהליכ' גופ' הוה כהתחלת מלאכה וא"כ עכ"ח הסברא משום דהכנה זו הצריכ' למלאכה הוה כמלאכה עצמה וא"כ כיון שעפ"י תנאי הראשון הלך מעכ"ת לשכור דירה וחזר לביתו למען הביא ב"ב ונוסף לזה כי עד הגיע לק"ק פאקש לא בא לידו הפ"ארמילאר. א"כ לפענ"ד אין לך הכנה גדולה מזו והוה כמו התחלה ואין יכול לחזור בו ועוד לפי"מ שהזכיר מעכ"ת כי לפני ז' או ח' חדשים אמר לו פא"פ "דיזער פאסטען איזט דעפענעטיוו" ופשיטא כי דברים אלו השיב למעכ"ת על עניני של השטר שבקש מעכ"ת וכיון דבתוך הזמן ואח"כ למד בבית מדרשו ז' או ח' חדשים אין התחלה גדולה מזו ופשיט' כי בתנאי האחרון שיכול לחזור בלא עדות ובלא ראיי' אין בכלל "דעפענעטיף". דזה צריך שטר נאמנות ואיננו. ותנאי הראשון שקבל מעכ"ת מדעתו באשר ידוע לכל שאין זה מגרע קבלתו לחלוטין דפשיט' דהרב צריך לפסוק כמ"ש בש"ע כי אסור להחמיר לאחרים כמ"ש השלה"ק במס' שבועות וכל הספרים מלאים דחומרא שאינה לפי דין הפוסקים והלכה רווחת אינ' רשאי להחמיר לאחרים וזה א"צ לפנים. לפי"ז הדבר ברור שאינו יכול לחזור מדבריו הראשונים: ועוד אם מעכ"ת באיזה מן הפרקים לומד או דורש גם עם שארית האנשים או פוסק לקרובים או למשרתיו אשר נשכרים אצלו נראה דהוה כמו קבלה בעד רבים ול"צ קנין כמ"ש בסי' קס"ג ואפי' בלא התחיל במלאכה אין יכול לחזור כמ"ש בהג"ה רע"א בח"ב סי' של"ג בשם ד"מ ומהריק"ש וג' הוה רבים. לבד מזה נראה דבזמן הזה לפי דינא דמלכות' קני' שכירות אפי' בדברים לבד ובסי' ס"ח פסקינן אפי' אי ליכא דינא דמלכותא למאן דלית ליה דינא דמלכותא או היכ' דליכא הורמנא מ"מ אם יש בזה מנהג בין הסוחרים ובע"ד שלא לחזור אינו יכול לחזור לכ"ע דהוה עכ"פ כמו קנין אסתומטא דקנה מדרבנן לכל הדעות. ולסברת חת"ס יו"ד סי' שי"ד הוה קנין מדאורייתא. מכל הנ"ל וצרוף דברי מעכ"ת לענ"ד דברי הנגיד נ"י קיימים כמ"ש בראשונה ומובטחני ברב צדקתו כי יקיים מאמרו ושארית ישראל וגו': ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ל"ה ב"ה יום ה' פ' שמות תרס"ד לפ"ק מאד יצ"ו רב ברכות לראש כבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה פנחס סג"ל ביללינוצער נ"י אב"ד ק"ק סערערטש יצ"ו הנני ע"ד אשר העיר בעוצם רוח' ע"ד פרטי' הנוגע לכללים דיני ב"נ אשר באמת צריכים עיונה רבה והוא ע"ד מ"ש במ' קידושין י"ז ירושת גר מאביו מדרבנן דמה"ת כק' שנולד ונתרחק כמ"ש הרמב"ם הדת מבדיל ביניהם ורק מדרבנן שלא יחזור לסור' ותמיה' בעיני כבוד הדרתו מי מצי לתקוני כהג"וו על ב"נ מי מחייב עליה' תקנת' דרבנן הא ל"כ כהם לא תסור וכמ"כ הפקר ב"ד מנ"ל ולמ"ד גזל גוי מה"ת הרי הגוי יורש מה"ת כדיליף בגמ' ונגזל עי"כ. והנה ברמב"ם פ"ו מה' נ' הזכיר ג"כ סברא זו באמרו אעפ"י שיורש מדרבנן מ"מ מהני תנאי כלומר שאביו גוי יכול לעקור ירושה ממנו דאינ' מחויב בתקנת חכמים כלומר דל"ה מתנה עמשב"ת ותקנת חכמים דעשו חזוק כמ"ש בריש הכותב ועכ"ח ס"ל דתקנת עצמה עכ"פ י"ל מקום דנוטל ירושה ולענ"ד דבזה ליכא משום גזל דל"ה רק כהפקעת הלוואת' כמ"ש ע"ד מ"ע סי' רפ"ג ועיין בט"ז שם והראיי' דבמס' בב"ק קי"ג בברייתא דישראל וגוי שבאו לדון אם יכול לזכות ישראל בד"ת דנהו בד"ת ואם בדינייהו לזכות ידון בדינייהו לזכותו ידין בדיניה' ואם לאו באי' עליו בעקיפין דברי ר"י ור"ע פליג אבאים עליו בעקיפים ומסיק בגמ' בטעמי' דגזל גוי אסור ומ"מ לענין לדונו כאשר ישית עליו מפי שופטים בין בד"ת ובין בדיניהם למען זכות לישראל לא פליג וכן הרמב"ם אם כי דס"ל גזל גוי מה"ת מ"מ נקט האי דינא בפ"י מה' מלכים אלא שמחלק בין עכו"ם לגר תושב אלמא דמה שבא ע"י דינא ודיינ' אינ' בכלל גזל וכללא נאמר דלא מיקרי גזל גמור רק ויגזול בחנית בעכ"ח. משא"כ בנדון שאומרים לו כי הדין כך לא מיבעי' אי ציית דינא הלא מדעת' הוה ואפי' להוציא ממנו כיון שבא לדין בדיני ישראל כבר קבל עליה ורק הדר ביה ובאמת ברמב"ם לא קאמר רק שאומרים לו כך דיני ישראל או כך דינא משמע דלא איירי בעכ"ח וא"כ ה"נ בירושת גר אם כי מדרבנן וכי הברייתא הנ"ל שדנין אות' בדין ישראל לזכות לא איירי רק בדבר שהוא מה"ת פשיטא דבכל הדינים הנהוגים בישראל קאמר ועוד הא גופ' דיני תורה לא נאמרו לו אלא כי הדר"ג תמה על כל הנ"ל מנ"ל הא והנה בתוס' גיטין בסוגיא דמעמד שלשתן בשם ר"ת דאם הנכרי הנותן קני במעמד שלשתן דאם הפקיעו ממונ' של ישראל כש"כ מגוי וא"כ נראה דפשיטא ליה מק"ו אם כחב"ד להפקיר בשל ישראל כש"כ בשל גוי וביבמות ד' צ' יליף הפקר ב"ד מדין נחלות וא"כ גם בירושת הגר כיו"ב וטעמי' נ"ל כיון שחייבוהו ב"נ להעמיד ולהושיב להם דיינים דזה בכלל ז' מצות כמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' מ' דע"כ נדונו בני שכם שלא עשו דין ומשפט על הגזל שנעשה אלא דבזה פליגי הרמב"ם ורמב"ן פ' וישלח דס"ל דגם על הדינים בפרטיית חייבים לתקן להם והרמב' ס"ל דרק על הדיינים מצווי' והדייני' עצמ' גלה דעתו בפ"י מה' מ' שכתב חייבים ב"ד של ישראל לעשות שופטים לגרים ותושבים לדון עפ"י משפטים ואם יראו לעשות דיינים מישראל עושים ואם לאו עושים מביניהם ואח"כ