לבושי מרדכי על חושן משפט קמג

שעשוין לבלות בדברים אלו מחיל הארוס ע"כ משלמת בזול כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קמ"ו וזה וודאי לא שייך בנדון זה דמה מחילה איכא בזה הדבר וגם מזה ראיי' דלא שייך שגגה היכא דאיכא משום גזל והכא שקצב הבשר ומכרו במקילין ודאי דומה לזה. ע"כ לענ"ד דמשום זה הטעם הי' מה"ד לחייב הקצב אם לא מטעם דהיה ספיק' ואין מוציאין מספיקא ואם שמעון מחזיק בידו משלו מזה נדבר בס"ד לקמן: ומעתה נבא לעיין בעניין חיובא דשליח. הנה מעכ"ת הביא מערכת השיבות ראשונים ואחרונים דשומר ושליח חייב אפי' בגרמא אלא שכ"ז אם עבר ע"ד שמירתו אם יהי' בחנם כש"ח ואם בשכר כש"ש ואז אפי' בגרמא חייב. ומעתה אם אמת כדברי' שלא שמע מפי שו"ב שעשה סימן בבהמה הנ"ל מה עליו לשמור שלא יחליף אם אינ' מכיר הבהמות אדרבה מוביל להקצב שהיא יכירנו. אלא שעד"ז הביא ח' המבי"ט סי' רל"ב בעובדא דילי' שהי' שמעון שלוח' של לוי להוביל סחורות ממדינת רחוקים דהי' צריך לפרוע מקדם לנכרי א' שהי' בידו כת"י מלוי והשליח לא נטל ממנו כת"י הנ"ל וגם פרע לו שלב"פ עדים ועי"כ הי' לוי מוכרח לפרוע פעם ב' וחייבי' המבי"ט לשליח הנ"ל אע"ג דהרי"ף ורמב"ם ורא"ש פוסקים בהאי עובדא דאבימי' מ' כתובות דף פ"ה שלא הי' חייב אבימי לשלם עד שלא נטל השטר מיד המלוה רק מפני שהזכיר לו הלוה נטילת השטר אבל בלא זכרון שטר הי' פטור דאמר בדעתי' דמהימן הוא לוי שאני התם שהי' ס"ח משא"כ שליח בשכר כעובדא דמבי"ט הנ"ל חייב אפי' בלא זכרין השטר דש"ש חייב בשמירה מעולה יותר בעיון ודיוק אחריות וא"כ ה"כ כיון דאיש המוביל הי' בשכר אע"ג דלא שמע מסימן השו"ב כיון דעכ"פ ידע מבהמה טריפה ובהמה דשאלה תי' לו להזהר מעצמו כת"ד ולענ"ד י"ל דהא הש"ך סי' נ"ח ס"ק ו' הניח דברי המבי"ט בצ"ע ועוד דהא המבי"ט הביא ראיי' מדברי הגה"מ פ"א מה' שלוחין לחלק בין חנווני על פנקסו דלא נתן לפועלים בעדים כמ"ש הרי"ף דאין דרך לפרוע לפועלים בעדים אבל הלוואה ופריעת בע"ח דרכן של ב"א בעדים וע"כ חשבו המבי"ט עכ"פ כחיוב גובה בש"ש אבל בנדון זה מנ"ל כי דרך המוביל להזהיר שלא יחליף בהמה בבהמה אם בא יבא ליד בעלים עצמן ודאי מהימני זה לזה ע"כ שלא יחליף בשל חבירו ועוד הא חזינן גם בזה"ז כי פריעת חוב אפי' באדם מהימן וכשר נוטלים השטר קידם הפרעון מפני שע"י טרדות וכיו"ב ישכח בסדר עסקים אבל סחורות שמובילים ע"י שלוחי' לא נשמע כמוהו ומסתמא כל נוטל סחורה שלו וכיון דהמבי"ט הביא דברי ראב"ן י"ל דרק בצרוף טעם הנ"ל חייבי' לשליח כמ"ש בעלי תשובות כי אם ימצא במחבר שו"ת שפסק מפני כמה טעמים אין לסמוך רק אם בנדון ג"כ יכונ' יחדיו. ועיין במחהש"ק סי' רנ"ג ועיין בב"מ דף ל"ו בב' שהפקידו זה מנה וזה מאתיים אם באו יחדיו לנפקד ולא הזכיר' לעשות סימן לאיזו מאתיים ושניה' תובעים מאתיים פטור דאמר אתון לא קפדותו והאמנתם זל"ז אנא לא מהימניה לכו ושם מחלוקת ראשונים בכרך א' פי' רשיז"ל ורוב ראשונים בכרך א' היינו שבאו יחדיו ולרמב"ם בכרך א' ממש ובכ"ז ודאי חשיב בכרך א' כמובן ומשמע שם דאפי' בש"ש דינ' הכי דפריך שם מכתתי לרועה טלאים וסתם רועה בשכר: ועוד נלפענ"ד עפימ"ש השטמ"ק בשם הריטב"א בב"מ דף מ"ג בעובדא דהפקיד' כשית' לעושי שכר ואמר לסרסי' להטיל כשות' בשכר מזה כשות' והוא הטיל מכשות' דפקדין פטור הסרסו' מפני שלא אמר כי הבעל הפקדון מזה לא תרמי ושם בשימ"ק דהש"ש בכהג"וו חייב דצריך להזהיר ביותר ופי' הריטב"א אע"ג דהסרסו' מסתמא בשכר עביד עבידת' מ"מ כיון שלא הועמד על שמירת כשות' הנ"ל אין בזה דין ש"ש כלומר דדברים נפרדים הם וזה החלוק ג"כ בין עובדא דמבי"ט לעובדא זו דשם ע"י פדיון הסחור' פרע לנכרי ונעשה ש"ש על הכל ועוד דע"ז ג"כ עבדיה שליח מעיקרא. אבל בנדון זה לא נעשה שליח רק להוביל הבהמות מנ"ל דשכרו הי' ג"כ לשמור שלא יחליף בנתינת ליד בעלים עצמן ואפשר ג"כ לטעון שליח זה כי לא סמך על תביעת עינו איזה הוא הטריפה ואיזה בספיקא והקצב שנודע לו הסימן יודע ומבין להכיר את שלו וראוי לסמוך עליו מבלי חשש' סוף הדבר לענ"ד לפטור את השליח ויותר נוטה לחייב את הקצב הנ"ל אם הי' שמעון החזיק בשלו אלא דמה דפשיט' ליה למעכ"ת דבגוון זה מהני תפיס' מספק ובאמת במחלוקת שנוי' דכן דעת הש"ך בס' תקפו כהן אבל האו"ת באות ס"א וס"ב הביא דברי הרשב"א דל"מ תפיס' אפי' אם יש בידו ע"י הלואה ולפי"ד הנתיבות שם החלוק אם הדבר שהוא בספיק' שאם הי' ברור לא הי' צריך שומא וגביי' בב"ד בזה צדק' דברי הש"ך אבל בדבר שאין עומד לגבות מיד רק בשומ' ע"י ב"ד ל"מ תפיס' וכדברי התומים ורק בגלה דעתו מקדם שמחזיק בידו אם יהי' צורך לתפוס עיי"ש. כ"ז באתי להעיר פני מעכ"ת בעניינו של דבר זה. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ב בהי"ת אול"י א' פ' ויגש תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הגדול יראת ה' אוצרו מה"ו מרדכי פארהאנד נ"י דומ"ץ ק"ק בעטהלען יצ"ו יק"מ כת"ה בא לידי ואתו הסליח' כי א"א לי להשיב על אתר מפני טרדות בפרט בזמנים אלו עלי לסדר ולהגיה מ"ש למדפיס גם נשאל לתלמידי והנה בענין טענת המשכיר ושוכר שהמשכיר טוען לזמן קצר השכיר והשוכר טוען לזמן ארוך אשר דעת כת"ה להוציא מן השוכר בלא שבוע' למשכיר לא אדע מנ"ל הא מדברי הש"ך סי' שי"ב ס"ק י"ז אין שום ראיי' אך ורק חולק על המ"מ דנרא' מדבריו דבמילתא דעבידא לגלוי לא אמרינן קרק' בחזקת בעלי' עומד' ולא מוציאי' מן השוכר אפי' בשבוע' בזה חולק דרק מן האוכליה' של פירות אי"מ כמ"ש בב"מ דף ק"י עיי"ש אבל להניח' בבית אין לכופו דלענין זה קרק' בחזקת בעלי' אבל לענין שבוע' מה טיב' של המחלוקת הלא דברי ש"ע מבוררי' בסעי' ט"ז הנ"ל דאם השוכר טוען סתם או זמן ארוך והיינו יותר ממ"ש המשכיר נשבע המשכיר היסת ומוציאין מן הבית ועד"ז לא מצינו חולק. וכי יחלוק הש"ך על הרמב"ם וכלל גדול במקום דאיכא דרר' ורק בטענת מחולקי' נשב' עכ"פ היסת וכי נימא דמלתא דעבידא לגלוי עוד עדיפ' למימר דאפי' שבוע' אי"צ והלא מסי' שי"ז מוכח כן להדי' גם מדברי ש"ך ס"ק ה' מ"ש אדברי רמ"א ד"ה מיהו י"א שהביא שם דברי המרדכי בטענות