לבושי מרדכי על חושן משפט קמב

ולענ"ד כי בנדון זה גם דעת המבי"ט כמ"ש הנ"ל. ומעתה חוזר הדין כמ"ש כת"ר שיתחלק לג' חלקים כמשפט הירושה: והנה מעכ"ת ביקש ממני כמ"כ לגלות דעתי בענין זה בדרך פשרה וזהו הקשה בד"מ בפרט שלב"פ ויש לדיין מה שעיני' רואות, ומ"מ ראיתי כי לאשה זו יש לה ג"כ תביע' מבוררת על היורשי' והוא מזונות בתה עד ה' שנים כי לא הית' חייבת לזון בתה מנכסי' שלה כמבואר באה"ע סי' ע"ח דרק האב חייב לזון בני' עד שש שנים עיי"ש ובסי' צ"ה קיימ"ל דאפי' שכר מניקה יכולה לתבוע מן היורשי'. ועתה נאמר דאם לא הית' מקבלת רווחים משפאר קאסע על ד' אלפים הנ"ל הי' אפשר לתבוע בעד מזונות ה' שנים הנ"ל אלף זהו"כ לבד מנדוני' וכתוב' ותוספ' כתוב' שהם כמו ז' מאות זהו"כ כמ"ש מעכ"ת דנדוני' שלה' הי' ה' מאות. אלא שבל"ס קבלה הרווחים משפאר קאס' על ד' אלפים הנ"ל ולא אדע ערכם ולבא על החשבון לפני' נראה בטוב והישר שיתרצו היורשים לעשות לפני' משוה"ד לתן לה עם הכתוב' ותוס' כתוב' בכללי אלף זהו"כ לבד מה' מאות הנדוני' שלה והנותר יחלקו היורשים. והנה מתביעות מזונות שלה במוגר ארמלות' מן היורשין לא אדבר בו כי אם דקיימ"ל בס' צ"ג דיש לה מזונות כ"ז שלא תבע' כתובת' הכ' כבר תבעי וגבת' ותפס' לעצמ' והא קיימ"ל בסי' צ"ג הנ"ל דאפי' במכר' כתובת' אין לה מזונות כש"כ כאן שגבת' לעצמ'. וגם כי כנראה ממכתב כת"ר הוא בבית אביה ובזה לא שייכ' מזונות כלל כמבואר בסי' צ"ד ועוד היינו צריכי' לחשוב מעשה ידיה ששייך ליתומי' ומי יודע לכן אין לבוא בחשבון כלל ובפרט כי בישועות יעקב העיד כי בזה"ז מסלקי' האלמנ' בכתובת' מפני יוקר המזונות. ע"כ לענ"ד אין כאן תביע' לטובת' רק על מזונות הבת וזה נתן לה עפ"י מ"ש לעיל. וד' ישפות שלומו בין הקרובים ונאמנים בשלומי אמוני ישראל ושלום לדייני ישראל ולא ישמע צווחה ואנחה בגבול ישראל ומחי' חיים ישפות טוב' בשפעת רב שלומים ונראה עם כל אחב"י בראש שמחת עולמים. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן ל"א ב"ה יום א' פ' יתרו עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הגדול מו"ה שמואל צבי נ"י בק"ק דראגמירעשט יצ"ו בעובדא הכי הוה כי ראובן ושמעון שחטו כל א' בהמה ושל ר' נטרפה ושל ש' הית' צולעת ונראה שהיתה נשברה רגליה בעצם הקולית ויען כי הית' לעת לילה אמר השו"ב שא"א לבדוק למען הור' אם כשר או טריפה וכאור בוקר שלח שליח א' להוביל בהמתם למקולין שלהם וראובן מכר מיד הבשר לנכרי בחזקת ט' כי ידע שבהמת' נטרפה ולא השגיח אם זו בהמת' ולאח"כ כשהוביל איש הנ"ל הבהמ' לש' ראה כי נחלפו ור' מכר וקצב בהמה שלו שהי' בכלל ס' הנ"ל ותבע מראובן ההיזק של בהמה כשרה שהי' לעת עש"ק יהי' למכרה כא' ור' טען הוא לא השגיח על הבהמה למי הוא כי סמך על השליח שהי' ג"כ לעת הלילה הנ"ל בבית המטבחיים ושמע ודאי כי השו"ב אמר שעושה סימן בנקור על הבהמה וא"כ שליח הוא דעוות ועליו לשלם. והנה מעכ"ת האריך מאוד בשיטת הסוברים דשליח חייב אפי' בגרמ' ולראובן בעל הבהמה פוטר אפי' אם מעצמ' לקח הבהמה שנתהוה הטעות א' דהא הוה ספיקא אם היתה כשירה ואין מוציאין ממון מספיק' כ"ש הכא שהית' ריעות' מחיים ואיתרע לה רובא כמ"ש הרמ"א בסי' ל' וסי' נ' וכמ"ש התבו"ש ובפ"מ ואפי' אם ש' מחזיק של ר' בידו ג"כ אין לחייבו כמ"ש בב"ק דף קי"ז בשואל בהמה שהניח אחריו והי' יורשים סבורים שהוא שלו וטבחו ואכלו אינן משלמין רק בזול פחות משלוש עיי"ש ברש"י ובשטמק"ב מ' כתובות פ"ג מטעמי' והנה בהריטב"א מקש' מ"ש מהא דאר"ח הגוזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אח' ואכלו רצה מזה גובה, ותי' דהכא כיון דלא ידעו כלל שהית' שאולי דסברו שהוא של אביהם ונכנסו ברשות פטורים א"כ כ"ז בלא ידעו כלל מעיקרא אבל בידעו אפי' טועני' שאינ' יודעים בחשבון של אביהם קאמר בגמ' שם דחייבי' וא"כ הכא בדידיה נתהוה הטעות ע"י והא הי' בבהמה סימן וגם ידע שיש בהמה לחבר' מה ברשות שייך בזה ודאי אינ' דומה ליתומים שלא ידעו מעיקרא שהיתה שאולה לאביהם ומה הוה להם לידע סתם בר' לא ידע משא"כ בדידי' ודאי אינו דומה לאונס וכמ"ש בתוס' דף כ"ז במזיק באונס כמו אבידה ויותר מזה חייב בנזקין כמ"ש דף כ"ו אדם מועד לעולם בין ער בין ישן ומה שסמך על השליח היינו אם הי' כעשה הכל ע"י שליח משא"כ הכא מסתמא אדם מכיר בהמת' והוה ליה לעיוני והא בסי' רצ"א דקיי"ל באדם שאין רגיל לעשות ולשמור בעצמו ויש לו שמש בביתו שנעשה הכל ע"י בזה אמרינן כמ"ש דאדם על דעת אשתו וב"ב מפקיד והיינו במשרת איש על ביתו ומושל בכל אשר לו משא"כ הכא דלא נעשה תחת יד השליח וגם כי שליח הנ"ל כנרא' אינ' בר הכי ורק הוא סמך עליו ומה לו לשמעון הוא לא סמך ובכהג"ו אפי' שומר חנם חייב דהוה כפושע וגם כי הוא בעצמ' לא אמר לו כלום מהסימן רק ששופט כי שמע. ועיין בפ' המפקיד דף מ"ג יותר מזה נדבר לקמן מזה בס"ד. ותדע דלא נקט בשומר עצמו בטעות כזה היינו משום שמעיקרא ידע רק שכח ועיין במג"א סי' ק"ח לענין שכחה שהי' זכור' מעיקרא וכן בה' יו"ט לענין ערובין וכן בה' שבועות בשם אגוד' דאם נשבע לפרוע זמן ההוא ועד זמן ההוא לא הי' אונס וביום המוגבל נעשה אונס אין זה אונס דהו"ל לאזהור וסמיכתו על השליח לא עדיף משלח הפקדון ביד שליח דחשב הנפקד באחריות כמ"ש במ' גיטין ופסק בש"ע חו"מ סי' רצ"ג ולא יכול לומר סמכתי על השליח אפי' אם השליח מהימן למפקיד ולא מצי לטען דאונסי' השליח וכיון דמזיק דין ש"ח עכ"פ יש לו הה"ד דאין זה טענה בסמיכ' ע"י שליח ונדון זה ק"ו וכש"כ הוא. ועיין בב"מ דף ל"ו בשניים שהפקידו זאח"ז זה מנה וזה מאתיים וכל א' תובע מאתיים דחייב אפי' ש"ח דהו"ל לעייונא כש"כ הכא ודאי הו"ל לעיונא א"כ לענ"ד דאין זה אונס לפטור במזיקי' וכהנ"ל דהו"ל עכ"פ כש"ח דכעין גניבה פטור וכאבידה חייב כמו ש"ש: ועוד נלפענ"ד דהכא לא שייך דין יתומים שאכלו בהמה שאולה דזה דווקא באכול' אבל כא בהכירה כמ"ש הב"ש באהע"ז סי' נ' גבי סבלונות שנתבטל הארוסי' דבמאכלי' ומשקאות וכן דברים שעשוין לבלות מחזירין בזול כמו בבהמה שאולה ובדברים שלא בלי פסק הב"ש דאם מכרה משלמת כמו גזילה כמו שהית' שוה בשעת מכיר' ושם הטעה בדברים