לבושי מרדכי על חושן משפט קלח

ואפי' לשיטת ר"ת דבנכרי משיכה קונה. כיון דבעובר לא שייך משיכה דמשיכת האם ל"מ לעובר דהא ס"ל לר"ת דעובר לאו ירך אמו וכמאן דמנח בדיקולא דמיא וק"ל מה שייך לענין זה עובר לאו ירך אמו וכמאן דמנח בדיקולא הא כתב הרא"ש דמהני משיכת הקופה לכלי' שבתוכה ורק דמשיכת הבהמה ל"מ לכלים אמרינן בב"מ ודברי הג"א בפ' הזהב ניח' לי' טפי דלא תליא בעובר לאו ירך אמו ושוב כתב כי גם סברת המרדכי כן. והנה למה לן לפלפל בדברי הפוסקים שהביאו בשם פוסק קדמון ועיינתי בדברי הא"ז פ' הזהב ושם הכל באר היטב דאם עובר ירך אמו הוה כחד גוף ומהני משיכת הבהמה לעובר כמי לא' מאבריה' אבל אם לאו ירך אמו וכמאן דמנח בדקולא היה ככלים שעליה דלא מהני משיכת בהמה לכלים הנ"ל הרי פי' המרדכי כמ"ש מעכ"ת: וגם מ"ש מעכ"ת בדברי הג"א דלא מהני רק בכפותו ומטעם חצר וגם זה ה"ה דברי הא"ז ומה דק"ל דהא לא קנה הבהמה להיות חצרו. הנה בב"ב פ' המוכר הספינה מבואר דסגיא בשוכר מקומ' ובש"ך סי' קצ"ח מבואר דגם שאלת המקום מהני מטעם חצר כמ"ש במ' גיטין פ' הזורק ובכ"מ והכא כיון שקונה העובר במעי אמו פשיטא דישנו בכלל קנין זה במעותיו לקנין מקום בבהמה או בדרך שאלה דהא ודאי אינה מוצא העובר ממעי בהמה עד זמן הלידה א"כ פשיטא דהוה חצרו בזה וז"פ. ומ"ש מעכ"ת ממ"ד במ' יבמות ד' ע"ה דנכרית מעוברת שנתגייר' בנה אי"צ טבילה דטבילת האם מהני לי' גם אם עובר לאו ירך אמו ולא הוה חציצה דהיינו רבותא דתנוק ודעתו דהוה ק"ו לנד"ז. ולענ"ד מאין לדמות הענינים זל"ז בסברות רק מה שמצינו בהדיא בגמ' דשם נאמר כיון דרבית' דתנוק דצריך לחיותא והוה כמו שאר אברים והיינו לתנוק עצמו אבל משו"ה לא הוה התנוק אבר להאם וכמו רוב' שאינ' מקפיד או בצריך לגופא דלא הוה חציצה והוה כמו אם אדם הי' צריך לעור ע"ג עור למען שמירת' והא דאמרינן דאין משיכת הבהמה מהני לכלים שעליה הוא כמ"ש בסמ"ע סי' ר"ב דאין משיכתן שוה דמשיכת הבהמה הוה בהלוך משא"כ בכלים וה"נ העובר לא אבר הולך הוא ורק אם עובר ירך אמו הוה חד גופא וממילא הלוך רגלי בהמה מהני לעובר ובלי"א ל"ל כנ"ל: ראיתי מ"ש כת"ה ע"ד הדג"מ סי' רס"ח במה דקיימ"ל נכרי' מעוברת אין בנה צריך טבילה. ופיר' הדג"מ דאם ב"ד יודעים שהיא מעוברת ודאי לצ"ט אבל אם אין ב"ד יודעים תליא באשל רברבא והקשה כת"ה דא"כ במ' יבמות בגר וגיורת דצריכים להמתין ג' חדשים ופריך בגמ' מה להבחין איכא ולהנ"ל ק"ל הא שם ודאי לא ידעו הב"ד אם מעוברת דאל"כ כבר הוה הבחנה וא"כ הא נ"מ לענין אם בנה צריך טבילה דאם נתעברה לאח"כ ישראל גמור הוא ובלא"ה לצ"ט ושוב הביא כי באבני מלואים סי' י"ג הקשה כיו"ב הא כ"מ לענין הגדילו אם יכול למחות דאם נתעברה לאחר גיורתה ישראל גמור הוא וא"י למחות משא"כ בנתעברה בגיותה, ותי' דשם רבא מרי' דהאי מימרא והא רבא ס"ל דעובר ירך אמו ובל"ז אינה יכול למחות א"כ קושית כת"ה ג"כ מתורצת ודעתו כי אם עובר ירך אמו ל"ל דעת ב"ד, והנה בס' אות ברית סי' רס"ח הכי מפרש דברי דגו"מ כלומר דתלי' באשלי רברבא דאם עובר י"א ל"צ דעת ב"ד אבל דעת התוס' מ' סנהדרין ר"פ סו"מ נראה דעתן דל"צ דעת ב"ד בנכרי' מעוברת דכל טעמא משום גר קטן מטבילין אות' ע"ד ב"ד וכיון דליכא דידעי דמעוברת אין כאן דעת בי"ד ובזה ל"צ עייש"ה עכ"ד ועכ"פ דברי הדגו"מ ודברי א"מ עולין בקנה אחד אבל דעת התוס' נראה כנגדן כמובן. ושוב ראיתי כי מעכ"ת שפך סוללה ע"ד א"מ עפ"י מ"ש התוס' מ' חולין ד' כ"ח ובב"ק וכן בסנהדרין ד' פ' דלענין טריפות שתלוי בחיות קיימ"ל עובר לי"א דיש לו חיות בפני עצמו וס"ל למעכ"ת לענין גרות ק"ו הוא דנשמה תלוי בי' והביא סברות ספרי חן לענין זה. ותמיה' בעיני כי עיניו הם כיונים על אפיקי סוגית הש"ס הלא דברי א"מ ה"ה דברי הגמ' במ' יבמות ד' ע"ח הנ"ל דהא מהלכה זו פריך בגמ' למ"ד עובר לי"א וע"כ צ"ל דקושי' הכי הוה דבשלמא אם עובר י"א שפיר אי"צ טבילה אם כי הוה חציצה בס"ד דגמ' שם ואמאי מהני אם נאמר דלענין גרות לכ"ע לי"א כדברי מעכ"ת ועיי"ש בתוס' דק"ל הא רבא לשיטתי' ס"ל עובר י"א ות' דרצה לתרץ לכ"ע אלמא דגם בגרות תליא בעובר י"א דאז אפי' הוה חציצה מ"מ מהני טבילת אמו ועכ"ח משום דהוה חד גופא וחד גרות עולה לשניהם וגם מה דתלי שם לענין מצרי ראשון ושני אם עובר י"א או לי"א עכ"ח מוכח הכי דאל"כ אמאי נימא אם אמו מצרי שני גם בנה מצרי שני אע"ג דאבי' מצרי ג' נימא דלענין זה דג"כ תלי' בקדושת הגרות נימא עובר לי"א ולענ"ד דברי הדגו"מ וא"מ הם כפשוטא מדברי הש"ס הנ"ל: מ"ש תמ' ע"ז גבי אתנן דנימא דמילתא דל"ש ולא צריך משיכה אפשר בזה אזלינן בתר רוב' דעלמא ורוב נכרים פריצי' וכו' מ"ש ע"ד פלפל בספרי לענין כפיי' ללמוד תורה דהא מתן שכרו בצדו ואין כופין. לענ"ד היינו במצות למוד לבד אבל לשמור ולעשות הוה כשאר מצוות ידידו דוש"ת: הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן כ"ו ב"ה י' ה' פ' בלק תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד ידידי ה"ה הרב הג' חו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם נתן נ"י ראיבדק"ק זגיערז יצ"ו ברוסי' ראיתי ג' קושי' עצומים אשר הקשה מעכ"ת א') במ"ש ממ' בב"ב ד' קכ"ז דפריך בגמרא יכיר ל"ל הא אי בעי יהיב ליי במתנה וק"ל הא משכחת בשוטה דאין לו קנין. כבר הקשה בשעה"מ מה' נחלות פ"ג בסופה ותי' דיכול עכ"פ להתחייב לו וכן הקשו בשם מהר"ש הלוי דמשכחת לה בקטן ע"י שליח לדעת הר"ן אינה רק קנין דרבנן עיי"ש: ב') מ"ש מד' קל"ג כמ"כ דקאמר מה נ"מ משום ירושה אי משום מתנה הא איכא נ"מ כהגוונ' בזה לא הבנתי דבריו הא שם הלשון "נוטלין משום מתנה" משמע עכ"פ דנוטלין ואי בשוטה ליכא נטילה כלל, ועוד מסקנא שם דדברי ר"ה נאמרה על עובד' שם. וא"כ מה יאמר נ"מ הא בידוע להם המקבל שאינה שוטה ובר קנין הוא. ג') הקשה קושיא עצומה לדעת הפוסקים דאי"מ מתרי דרבנן על חד מדרבנן וכן להיפך וכמ"ש במל"מ פ"ה מה' תרומות הלא גמ' אריכה היא מ' נדה ד' מ"ז דאתי דמוע דרבנן ומפיק חלה