לבושי מרדכי על חושן משפט קלז

ורק כהדיוט יש להם בעילם ואינ' מותר רק באבק רבית בקרוב' לשכר ובזה יודה כיון דהעניים והמקבלי' וכן הגזברי' לא זכי בקרן מעולם וגם לא יבא לידם לעולם מהקרן בזה ודאי לא נקרי בעלי מעות דהקרן אינ' שלהם וא"כ חזינן דבז"ה לא בא שום דבר ליד המקבל. א"כ בנדון זה שכך צוה המצוה שלעולם יקבל רק הפירות ולא הקרן א"כ עקר הירושה מכל כל זה ודאי אין בידו לעשות דודאי הוה מתנה עמ"ש בתורה כאומר בהדי' פלוני בני לא ירשני וגם מפני מלקדה"מ בזה לא שייך כמ"ש במהרי"ט סי' ו' והר"מ מפ' דלעוקר נחלה דאורייתא לא אמרינן מלקדה"מ ואם כי הקצוה"ח פליג עלי' בזה דלא הוה עקיר' דאינ' למצוה לענ"ד כוונת המהרי"ט והר"מ כיון דמלקד"מ לא מהני לענין מכר או לענין שיעבוד נכסים וכמ"ש בנתה"מ סי' ר"צ על דברי הסמ"ע וכי מגרע גרוע שיעבוד היורשין עצמן להוציא מן המוחזקי'. ואפשר במ"ש בעבד היינו דווקא לשכרו וממילא אינ' ברשות' אבל לטול מהם מה שלהם בע"כ לא אמרינן בפרט ירושת כל דבר דודאי מגרע גרוע כמ"ש לענין כתוב' בני דכרי דחשו חכמים שלא לעקור ירושה מכל ועוד דכאן לא השליש בידו כמ"ש גם כת"ה. ועוד כמ"ש מהרי"ט דלענין מלקדה"מ אמדינן דעתו אפי' להוסיף נגד דעתו בפירוש כמו באל תתני רק שקל דאמרינן דלזריז' קאמר כש"כ דישנו אומדנ' גדולה שלא כוונתו רק משום דהי' בדרך לא טובים ועתה כי הטיב דרכו וראוי' לתן לידו ודאי הוה מחילה להחיות ולפרנסו כדרך כ"א. ואם כי המהרי"ט בת' סי' מ"ו הנ"ל תלי הדבר במ"ד במ' בב"ב דף קל"ג אי קיימ"ל כר"ל דקנין פירות לא כקנין הגוף בכל ענין או דוקא גבי אבא לברא דאחולי' ומקני מ"מ הא הלכה רווח' דק"פ לאו כקנין הגוף בכל דוכת'. ועוד הא אפי' בספיקא לא מפקינן מהיורשי' וזהו ספיקא וכמ"ש בגמ' בב"ב דף קכ"ט הנ"ל וכ"פ הרמב"ם. ומעתה אם דעת כת"ה וא' מגדולי המורי' מסכימי' גם אני כמצטרף לטובת היורש הנ"ל: ידידוש"ת: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן כ"ד ע"ה י' ו' עש"ק לס' שלח תרע"ג לפ"ק מאד יצ"ו לגדול א' הנה באתי עד"מ במ"ש כי ראובן לקח כמה חביות יין משמעון ונעשה תנאי' ביניהם. על זמני פרעו' עד קבלת היין. וגם נתן ערבו' ב"מ כתרים וע"ד צוק העתים בדבר כסף מוצא. לא הי' בידו לקיים תנאי' הנ"ל ע"כ הקדים לבקש פני המוכר עד"ז ולא רצה להתפייס רק במעות. ע"כ נשאר ביניהם שהקונה בידו למכור היין למי שירצה ע"י שלוחו הוא הסרסור והקונה הלך לדרכו ובי"כ ובי"כ מכר הסרסור את היין לסוחר א' אבל המוכר שמעון לא נתרצה למכור' זו לאיש הנ"ל. והנה שניהם שלחו ערבו ב"מ כתרים ליד הקונה שמעון אבל הוא שלח בחזרה ב"מ כתרים ליד הסוחר רק קבל הב' מ' מראובן וגם בעבור ששלם לו ההוצאות. והנה בא הדבר לידי ערכאות וכדומה שראובן פטר' אות' רק דברי הסוחר עם שמעון עוד בפליליהם. ועתה אפשר שיתרצו לגמור הדבר בד"ת והנה הסוחר תובע הדיפערעבצען כי היין ביוקר עלה השער כידוע וטענת הסוחר כי קנינו מן הסורסור הי' מוקדם בזמן ושמעון השיב כי לאו זמן גרמ' כי הטעלעגראפישע אכווייזוכגען באו שניהם כא' והנומר של ראובן הי' מוקדם ועוד טענתו כי כ"פ חזר ושנה לסרסור כי כל קונה צריך לידיעתו ומי שיבחר הוא הקונה ועוד שאר טענת אי"צ להזכירם: והנה לענ"ד יש לחקור על עיקר הקנין אם המכתב שעשה הסוחר עם הסרסיר הוה קנין מה"ת הא אין מטלטלין נקנין בשטר כמבואר בכ"מ ורק בדיניהם ומנהג הסוחרים כן הוא ודברי מ"ב במג"א סי' תמ"ח ידועי' ומרן חת"ס ביו"ד בענין מכירת הבהמה לפטר' מבכור' ולד' נראה דעתו עיקר כדברי מ"ב וגם חולק על דבר נתיבי דס"ל דאינה רק קנין דרבנן. עכ"ז נראה להדיא כי אצל הסוחרים וכן בדניה' אינה מצד קנין רק מטעם חיוב דהא אפי' אין לו שום דבר מהדברים וחפציו שמוכר עכ"ז מחויב להעמיד מ"ש עמו ובסי' ר"ט בח"מ קיימ"ל רק לענין מי שפרע הוה קנין בדבר שאינה תח"י וכבר האריך בזה בת' מהר"משיק סי' רכ"ה באו"ח ע"ד השלוס שנעשי' בב"ארזע ודעתו שאינה בכלל קנין רק מתורת חיוב ולענין חיוב ודאי לא יועיל מנהג הסוחרים או דד"מ וכמ"ש בח"מ סי' ס' דל"מ רק בעדים חתומי' או כת"י וקנין סודר ולענין זה נראה דעת חת"ס בח' ח"מ סי' ס"ו וכן בתשובותיו שנדפסו אצל הרימג"ש דלא שייך בזה דד"מ ועיין בשו"מ סי' ח"י שפסק כדעת מהרש"ל. וראיתי בש"ע החדשים סי' ר"א שנדפס שם מהגאון מהרש"ק לענין שטרות שעושים על מטלטלי' נראה דבעי תרתי מכתב שלוס וגם עירבון מ"ש אדרויף משמע דזה בלא זה ליכא קנין וכמדומא לי דהכי נהוג עלמא בדברים מיוחדים הנמכרים: ועוד נראי' הדברים כי בנת אשר מכר השליח כבר נתייקר היין וגם נשמע קול אומר כי סוחר אחר רוצה לתן ריוח וכפי שער היוקר אם כן עבר ע"ד משלחו כמ"ש בח"מ סי' קפ"ב דבזה אפי' בכ"ש שליחותו בטל אפי' בדברים דלא שייך בהם אונאה דאומר לתקוני שדרתיך וכו' כמ"ש במ' קדושין ד' מ"ג כידוע: והנה בלא"ה התביע' של הדיפערענצען אינה כי המוכר ראשון הוא ראובן נפטר אצל הערכאות וכבר מכר היין ביוקר והפסד של הדיפערנצען אינה רק בגרמ' ואם כי בדינא דגרמ' היאך דברי היזק' חייב לשלם. מ"מ איתא במאירי דוקא אם כיון להזיקו אבל בלא נתכוון פטור וכן הביא' השו"מ בסי' י"ח הנ"ל לפסק הלכה והכא ודאי לא כיון להזיק דבזמן הי' שואל עפ"י מכתב למי ראוי' המקח של היין הנ"ל רק שהוא הי' סומך מפני קדימת הנומער וגם מפני להשלים לו הוצאות הדרך א"כ רק לטובת עצמה נתכוון כנלענ"ד: ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: סימן כ"ה שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול חו"ב יו"ש כש"ת מו"ה ישכר שלמה נ"י דומ"ץ ק"ק בוסערמין יצ"ו ראיתי מ"ש בדברי המרדכי שהביא בשם א"ז במ"ש בישראל שיש לו פרה מבכרת כי מותר ליקח מעות מן הנכרי למען לפטרו מבכורה