לבושי מרדכי על חושן משפט קלה

לאחרים והשאר ליורשים וחזר בי מיורשי' דעת רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דלא הוה חזר' לאידך כי מה שנתן ליורשי' לא הוה אלא כירוש' דעלמא עכת"ד. והנה סבר מעלתו דמלת והשאר ליורשי' ה"ה דברי המצווה הנותן ואינ' כן אלא והשאר ליורשי' נמשך לעיל והיכ' שנתן כלומר ע"י צוואתו וכן מוכיחי' סוף דבריו. כי מה שנתן ליורשי' לא הוה אלא כירושה ומה זה שאמר נתן ומה כירושה אלא ודאי איירי בכל ענין שנתן ליורשי' כלומר ע"י מתנת שכ"מ דקיימ"ל כירב"ב בב"ב ד' ק"ל דעל מי שראוי' יכול להעביר הנחלה לשנות ברבוי ומעוט. וכ"פ הרמב"ם וכן קיימ"ל בח"מ סי' רפ"א דבן בין הבנים ובת בין הבנות הרשות בידו וילפינן מקרא דביום הנחילו את בניו דאם הוא שכ"מ וכמ"ש הסמ"ע ס"ק ב' א"כ הכל מטעם ירוש' ועוד דודאי אם לא הי' נותן לבנותיו הי' מגיע חלק הבנים אפי' ברבוי ככתב בשטר הצוואה. ומ"ש כת"ר דהא גם לבנות נתן חלק' בשטר צוואה הנ"ל. והנה כ"ז אם הי' חוזר מחלק הבנות לגרוע להם. והא מעכ"ת הזכיר דלכך חזר לכתוב אחרת למען שלא יהי' נפסדי' א"כ משמע שהוסיף להם ממה שמיעט שוב מהבנים וא"כ אין כאן חזרה מחלק הבנות רק מחלק הבנים חזר והא הם הו' שפיר יורשי'. ועוד נלענ"ד בסדר חלוק נכסי' שמשנה במעט לזה ורבה לזה לא שייך לומר חזר גם מזה והסברא להבין נקל. וכן יש לדייק מדברי מרן חת"ס ח"מ סי' מ"ט דאיירי שם שחזר מקרן קיימת לגמרי ונתן לאח' ולא הזכיר כלום מבטל הצוואה לגמרי עי"כ אלא דשם ג"כ כמ"ש. ומעתה מטעם חזרה נלענ"ד ליכא לגרועי כח מתנות הצדקות ואם לא שכתב בשטר צווא' שניי' שבטל הצווא' ראשונה לגמרי אבל בלא"ה לא דודאי יש לדון בדעת הנותן באומדנ' כמ"ש מעכ"ת כיון שגלה דעתו דרק משום הפסד הבנות כותב שטר צווא' שנית. ועיין כתובות ד' צ"ז דמהני גלוי דעת וברש"י שם אפי' שלא בשעת מכר מהני לבטל המכירה ולתוס' והרא"ש דוקא בשעת מכר. ואפשר דהכי בנד"ז הי' גלוי דעת בשעת כתיב' צוואה שני'. ואפשר ג"כ דל"צ בשעתו לפי לפימ"ש מעכ"ת דבחייו הי' ותרן ורודף צדקה ובכתובות ד' ס"ח במי שהשיא' הבת אמה או אחיה דמפרנסין אות' לפי מה שהאומדנ' מוכח בדעת אביה אם הי' ותרן וכיו"ב וכר"י שם קיימ"ל דאפי' דלא השיא בתו אחר' בראשונה מ"מ אומדי' לפי דעתי היפה. והנה אם יש לדאוג כי ע"י מריבות והתקוטטת בענין זה יגיע הדבר ח"ו לידי ערכאו' יש לפשר עם היורשי'. עיין בחת"ס ח"מ סי' קי"ב ות' נהרי אפרסמון יו"ד סי' מ"ד ועיין במהר"מ שיק סי' רל"ה הנ"ל כי הפשרה טוב להיות' ע"י בד"צ עייש"ה: וראיתי בדברי כת"ר כי המעות אין בעין. והנה אם ישנו בשטרות אצל לוין ישראל מהני מתנת שכ"מ אבל שטרות שאינ' ישראל פסק הרמ"א בח"מ סי' רנ"ג סעיף כ' דלא שייך בהו מתנת שכ"מ. ועיין בנוב"י מהד"ת סי' מ"ה דאין להוציא מהיורשי' דאורייתא ע"י מתנת שכ"מ כש"כ מלוה ע"פ. ויש לדון גם על חלק הבנות אם זכו בחלק הצווא' מה שבא בחשבון הלואו' אינ' ישראלי' וכת"ר מבפנים בצווא' שניי' לא הזכיר מעכ"ת אם הי' עדים כשרים או אפי' חתימי יד הנותן כי הא דקיימ"ל בסי' ר"נ דמתנת שכ"מ כשר ע"י ערכתו' בדבורי בעלמא קנו וערכאות אינ' משקרי ובשטר ראיי' דוק' מהני: וראיתי בת' נהרי אפרסמון דמ"מ על החזר' אינ' נאמני' והביא ראיי' מדברי חת"ס ח"מ סי' מ"ט דמשום דהי' על חזרת השטר עדים פסולי' ע"כ החזרה אינ' כלום והה"ד בערכאות דודאי פסולי'. ותימ' בעיני ע"ד הגאון ז"ל דמה בין שטר הצוואה ראשונה לשנייה דחזר' דהא מצי לחזיר אפי' בדבור בעלמא כמ"ש סי' ר"נ א"כ הא לא מהני כתיבת הערכאות רק לאמן הדברי' והא לא משקרי והוה כשאר שטרות העולי' וכו' שאינ' רק לראיי'. ומ"ש מדברי חת"ס לא ידעתי מה זו קושי' הלא זה שאילת ראשונים על כל שטרי הערכאות בהג"א פ"ק דגיטין שהקש' דהא אפי' משה ואהרן אינ' עדים אע"ג דודאי לא משקרי עיי"ש מ"ש ובאחרונים שם. אוה"נ דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן כ"ג ב"ה אול"י ג' ב' דחנוכה תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב המאור הגדול מו"ה משה אהרן הכהן קרויס נ"י אב"ד דק"ק נ' סאלאק יצ"ו מפני טרדות רבות וחולש' כחי ל"ע לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה עמוק' והיא ע"ד א' שצוה ל"מ ע"ד בנו שלא הלך בדרך טובים ע"כ מנע ממנו קרן הירושה לגמרי רק מה שיעלה רווחי' בפירותיה' ינתן לו ולעת כזאת היטב שאת וראוי' לתן בידו ס"ך הירושה מה יעשה נגד המצוה. ומעכ"ת צלל במים אדירים בסוגי' הש"ס ופוסקים בחוב"ק. והנה מהדר בזכותי' חברא הנ"ל ותחילת יסודו עפ"י מ"ד מ' כתיבות ס"פ מציא' אשה האומר לשליש תני שקל לבני לכל שב' והוא ראוי' לסלע יתננו לו סלע אל תתני לו אלא שקל אי"ב לו רק שקל ואם אמר אם מת' יורשו אחרים תחתיהם בי"כ ובי"כ אי"נ לו רק שקל וכמ"ש בטעם שדעתו שישארו נכסי' לאחריהם והיא תוספת' במסכת' זו והקשו הראשונים במ' בב"ב בהרימג"ש ורז"ה וברמב"ן מ"ט בסיפ' דבריית' דירש' אחרי' תחתיהם דהא קיימ"ל כר"א ברי' דר' עויא בנכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי' ליורשי' אין לאחריך כלום דאין זה מתנה אלא ירושה ותי' תרוצי' כמ"ש לקמן בס"ד. והקש' כת"ה על מה הקשו מסיפ' והא ברישא נמי תקשי בתנו שקל בשבת היאך יכול למעט בנחלת הבן בין למעט בין לעקור כולי חדא מילתא דאין בידו לעבור על ד"ת כמ"ש שם בב"ב ד' קכ"ו דהוה מתנה ע"מ שכ' בתורה. ותי' מעכ"ת דזה באמת נא מטעם גריעות הירושה חנא משום מלקדה"מ וכמ"ש בגמ' בכתובות ע"ד התוספת' זו. והנה כיו"ב השיג בנתיבות משפט סי' ר"צ ע"ד הסמ"ע במ"ש ע"ד המחבר באם צוה אביו שלא יתנו לבן הירושה עד זמן מרובה שאם בתוך כך שיעבוד נכסי' אי"מ מנכסי' לפרוע החוב והשיג עד"ז דהא דברי' אינ' מאומ' לעכב הירושה אלא משום מלקדה"מ והא בזה מכר ונתן קיים והביא עד"ז דברי הגמ' הנ"ל. וכיו"ב ראיתי בת' מהרי"ט סי' מ"ו דלכן אמרינן במסקנא שם דבין תני ובין אל יתנו אלא שקל נותני' להם סלע לצורך דרק לזרוזי אמר ומפרשי' ג"כ דהוה מה"ט דדברים לא מהני מידי בתנאי דנכסי' דדהו הווי' ורק משום לקיים דה"מ ע"ד אמדינן דעתו דלזרוזי. אלא דלפע"ד אין דעת המהרי"ט ודעת נתה"מ שוין בזה דודאי על גוף הצוואה שלא ליתן לבנו רק שקל כשב' בזה אין בו משים עקירת ירושה ולא משום מתנה