לבושי מרדכי על חושן משפט קלב

עול ולא תעשנה ידיהם תושיה ואם ח"ו העלם יעלימו או ואבוי מי ילכד לנו את קרית ספר מי יורה דעה מי יבין שמועה מי יגלה עפר מעינינו ומי יסיר לב האבן מבשרנו להגיד לאדם מה שיחו. ותלי"ת דפד"ז כמעט כל הגאונים קמו לעזרת ה' בגבורים ולא השאירו עוללת וביטלו הצוואה הנזכ' מכל וכל כי ע"כ אדמו"ר כבודו מלא עולם. כל רז ממנו לא נעלם. רוחב לבבו כפתחו של אולם. אם כשר הדבר ייינין מר בחרתא כדנא ולהשיבנו דבר מידיעתו הלא לפניו חנף לא יבא וכל חפצו ורצונו הק' להרמת קרן התורה ואומר חלופי היא פניו המאירות. אור יקרות. הן אומר המבשרות. אמרות טהורות. שבטו ומשענתו ישם בהרות, המה ינחמוני לפקוח ענים עורת, אענדם עטרות, והי' למאורות, ואני תפילה ליוצר המאורות. ליפוש חי סגי ומסגי בכל אות נפשו ורוחו כ' המאורות. נאם עבדו ותלמידו ומחבק ומנשק יו"ק עפרות, הצע"ה יהודא בן עטר ס"ט, ע"כ העתקת השאלה. וזה תשובותו. יהוד' ארי שבחבורה גלוי' לן רזין וטמירא. אלהה שמיא יהיב לן חסנא ויקירא. ידיד השם ה"ה הרב המופלא וכבוד ד' מלא. החכם הכולל צדקתו ותומת נפשו אין בידי למלל. אין גומרין עליו את ההלל. מו"ה יהודה בן עטר סי"ט זרע קודש מצבתו מהגאון הקדוש מו"ה חיים בן עטר בעל אור החיים יפישין לו חייא אריכא בטיבותא. עבהג"ל בב"א. ריש דעמא בק"ק טוניס באפריקי תע"א. שלשה שבועות עברו וחלפו מאז שיקרת אור מכתבו האיר נגד עיני, וסיבת אחירת מועד התשובה הוא כי העתקת מכתבי בכתב רש"י נעשה ע"י אחרים. והסופר מהיר לא הי' פה עמנו ועתה זאת ליהודה לתירה ולתעודה. עוד רב פעמים בענותנותו עשר מעלות לשאול מני זעירא דמן חבריא להיות חבר לתלמידי חכמים ראשי אבות ב"ד בטוניס. שהמה מעבירים צוואת השר וגביר בישראל שמעון ששון ז"ל כאשר מים כבירים במורד. ומעמידים שלשה בני אחים חנוך פלוא וחצרון בחזקתייהו שהמה יורשי דאורייתא. ומסירים צפורה אשת משה מלהיות לה חלק ונחלה בנחלתם. ולוית תן חן קונטרסו כלוה עם יקרת מכתב מעכ"ת מעשי ידי אומן מופלא שבסנהדרין ריבץ וקיבץ והגביר חיילים מגדולי ראשונים ואחרונים. ומראה פנים לכל צד השוה בסברה ישרה ואמתו שוה ומשוה פשיטות שנראין כרחוקים. ומקרב אותן אחד אחד לאחדים בדעת והשכל להעביר צוואת השר שמעון בקנה ע"פ המים. ולדעתי אין להוסיף ואין לגרוע. ולפי ד"ת דנין את צפורה אשת משה בשלוח וגירושין מנחלת דודה שמעון השר. אדל להעביר גם הקרן קיימת צדקת פזרון השר בצוואתו יש לעיין. ואין דעתי ח"ו לעורר על הפסק כי אם להערה בעלמא הנה באתי. והנה הקונטרס עדות ביהוסף מביא במכמרתו מצודת חיות הקודש שהמה ברעש גדול מתנשאים לעומת הצוואה. ובשחק במאזנים תחשב בעיניהם. ומי שחלק ד' מעט להבין ולהשכיל הוא יודע כי אמת יהגה חכם ואין לזוז זיז כל שהוא מפסוקא דפסקי הרבנים הגדולים דק' טוניס, ואעבור ג"כ פרשתא דא ואתניי' בקיצר נמרץ למען ירוץ הקורא בו. והנה כלל זה בידינו: ציואה שנכתב ונחתם מהמורישים עצמו. אלמי כח מתנה זו מעדים חתומים בו והוא מתוספ' גיטין דף ג' ע"ב ד"ה ג' גיטין פסולים שכתבו כיון שהבעל בעצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו ולדעתי כתב יד של שר שמעון. מעשי ידי אצבעותיו במסחר הגדול ידוע' וניכר בטביעת עין לכל. ובפרט לפי חוקי בתי משפט המסחר בכל ארצות. ולפ"ד תוספ' ביבמות דף פ"ה ד"ה אתא גברא. וניכר לכל בני העיר אלים ממאה ערים. וכן כתבו האחרונים אנן סהדא מהני מסברה. ועדים מגזרת הכתוב. ואלים יותר מעדים. ולפי"ז בכתב יד הנותן מהני אפילו בלא עדים. ועכ"ז הצוואה בטילה ואין בה ממש ופשוט כביעה בכותחא דלא מהני דהוי מתנה טמורכתא (א') הרי אפילו קשירה על יריכו אפי' בעדים ואפילו ביפוי כח ע"י קנין לא מהני ואינה כלום שאני אומר כתובים הי' ונמלך. והבל יפצה פי המבדין אומדנא דמוכיח שדעתו הי' בקיום הצוואה שבלילה קידם פטירתו נכנס לחדר בית גנזיו והזמין את הצוואה על השלחן. ודאי הי' דעתו לקיים אותה. גם אנו אומרים באותה שעה הי' דעתו לקיים אותה אבל בחזירתו למטה הי' נתחרט למטה ונמלך. וכי מחלקינן. אם ראינו שקשר הצוואה שעה קודם מיתתו. אמרינן אומדנא דמוכיח שדעתו הי' לקיום, זה לא מצינו ואין מחלקין בין זמן קצר לזמן ארוך, ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין כ"א הכלל היוצא כיון שלא גילה אותה אין רצונו מסכמת עליו ונמלך מלקיים: ושוב לא נשאר בידינו כ"א להסיר כח הצוואה מטעם דינא דמלכותא וע"כ צ"ל שבצרפת הי' דינא דמלכותא שגם אם המצא תמצא מתנה טמורנתא כתובה לפי נוח הערכאות יקיים אותה דאיל"ה הלא בכל מקום לא מצינו כי אם שטרות העולים בערכאות וצ"ל בצרפת שהי' דינא דמלכותא בפירוש דגם אם אינו עולה בערכאות כיון שנכתבה לפי נוסח הערכי מהני אבל מבואר לכל השיטות דינא דמלכותא שהוא מתנגד לתקנות חכמז"ל לא מהני ולאו דינא הוא והראי' שהרי הטור סי' ס"ח בשם הרמב"ן כתב שאין דנין דין של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהן ולעשות סופר שלהן נאמן כמאה עדים שכני. אבל לענין דרכי הקנאה לא עדיפא ואף שהרא"ש כלל י"ח פרט ה' פליג. ופליאה הטור הביא שיטת הרמב"ן מבלי חולק. וגם הריב"ש ח"ב תק"ח מביא שיטות חלוקות על הרמב"ן אבל כל זה דנוסח שטר שלהן מהני כנוסח שטר שלנו מבלי קנין. אבל כעין זה שחכמי ישראל גזרו ואמרו באומדן דעת שבוודאי נמלך כעין זה אין ביד דין מלכות לבטל סברת חכמינו הבונים על אדני האמתי. וזה ברור לפענ"ד בלי שום חולק ויש ל' ביד' להביא תילי תלין ראיות אבל די לחכם כמוה ברמיזא ואף שבתי דיני ישראל היו מקיימין מתנה טמירתי' הוא משום שאין בני תורה. מכל זה פשוט בעיני שהצוואה נחשבה כחרס הנשבר. אבל מה שנוגע במתנות לאביונים ולעניים הלכה זו רופפת בידי ולברר דעתי הקלושה אגלה נופח. הנה ידוע לכל מעיין בהגות לך הא דעקרו חכמינו מטעם חששא שנמלך שידעינן שהיה דעתו בשעת הכתיבה אפי"ה מעקרינן מצד ספק הודאה. ואף להלכה אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל הפשוט והוא שהיורשים המה נקראים המוחזקים. ואף שסמכו חכמז"ל מתנות שכ"מ מקרא דהעברתם את נחלתו. מזה משמע ברגע שהיורשים זכו החלק מהירושה בידו להעביר חלקם ביד אחר. וא"כ ספק על התחלת חזקה. ואין כאן חזקת יורשים כי על זה אנו דנין אם זכו או לא. אבל להענין זה היא כך שהמה ודאי היורשי' חלק בהירושה. ולגבי אחר היה ספק דילמא נמלך ואין