לבושי מרדכי על חושן משפט קלא

מחול מהיכ' תית' נימא הכי מספיקא ואם הי' שואל בפני ב"ד אפשר שהי' מורין בו כדעת הנתיבות דהא כאן כבר נתן המעות וגם כי המוכר לא חזר בפירש: ומ"ש כת"ה דכאן המקח בטל עפ"י דברי רמ"א סי' רי"ח דוקא פחות שעדיין נקר' עליו שם ב"ת אבל פחות יותר המקח בטל והא כאן חסר יותר מחצי'. לענ"ד היינו דוקא אם מכר לו קרקע ממש שצריך לקרות שם בית כור אבל הא לא מכר לו הקרקע עצמ' רק לכרות עצים וכי על העצים צריך לקרות עליה' שם 70 יאך והיה כשאר דבר שבמדה ומשקל וכמ"ש הסמ"ע בסי' רל"ב בקרק' ובית אי אפשר להשלים בטל המקח. ולענ"ד בנדון זה אפשר להשלים מקחו דודאי יכול לקנות מבור זה בוכען עצים לכרות כפי שיעור החסרון ואפשר דלא דמי דלא כל מדה שוה בעצי היער פעמים שבח ברבוי עצים פעמים במעוטא אלא לענין שמוש ג"כ איכא ספק גדול דהא דעת הרשב"א וכמה מן הראשונים הביא' הר"ן דפ"ב דמ' קדושין אפי' חסר חצי גבולו נתקיים המקח בחצי' עיי"ש בהגר"א והגהו' רע"א סי' רל"ב במ"ש ע"ד הסמ"ע סי' רל"ב והיאך נחלט לומר שלא הי' לו רשות להשתמש מפני בטול מקח הנ"ל. ומ"ש כת"ה כי המוכר לא הבטיח לו על 70 יאך בוכען רק אנו דנין באומדנ' דמוכיח. והנה במכתב הראשון משמע שלא הי' שום ספק בדבר דעל דעת כן נגמר המקח ודאי בלא זה הי' תלוי במ"ש במ' כתובות דף י"ט באומרי' תנאי הי' בדברינו דאם לא נזכר התנאי בשטר אם כתב ידם יוצא ממ"א. תלי' בפלוגת' הסמ"ע והש"ך סי' פ"ב סעי' י"ב ובטו' סי' מ"ו סעי' ל"ז דלדברי הש"ך אפי' עדים אינ' נאמני' ובזה לפי עיני הדיין דאומדנ' דמוכיח': ומ"ש כת"ה שגם הקונה ספר כי לפני זמן אשר טען ע"ד מה יעשה עם הבירקען והבטיח לו כי ישתדל עם הנכרי שיקנו הבירקען והי' הקונה מרוצה לזה רק יען שהמוכר לא עשה כן וחזר וטען שאינו רצונו בבירקען ודאי כי דעת מעכ"ת להוכיח כי סבור וקביל בצרוף שנשתמש בבוכען אחרי שידע המדה וגם כי דעת האחרונים דאפי' בשאינ' מינ' אמרינן בנשתמש דמחול. והנה כבר דברנו מזה במכתב א' אלא שהרב הג' מראסלאוויטץ נ"י דעתו דוקא בנשתמש באותו שאינ' מני' אבל בנשתמש במינו שקנה היאך יוכיח על שאינ' מינו. ולענ"ד הסבר' כן בפרט בנדון זה כיון שנאמר שלא קנה כלל מחלק הבירקען היאך ימחול על חסרון המדה אם כי שנשתמש בו. והנה מלבד מזה יש פלוגת' בין מעכ"ת והרב מראסלאוויטץ לדעתו הודיע מיד ע"י מכתב ולא נשתמש בו רק אח' הודיע' ומע"כ אמר שלא הודיע' מיד. ועיין בנתיבות אם אין המוכר בעיר. מ"ש כת"ה דבפ"ת מביא פלוגת' בזה אי מהני הודיע' במום דדוקא באונאה שהמקח ישר בעיני' ורק על יתר הדמים הטעות מהני הודע' לאמור כי לא מחל על יתרו' התשלומ' משא"כ דמים שאינ' ברצונו לקח החפץ כלל מה מהני הודעה בדבר שאינ' רוצה בו ואלא ודאי מחול הי'. והנה בנדון לא שייכי' דברי' כלל דהא ג"כ ישר בעיניו הבוכען עצים אשר חטב רק רוצה בנכוי הכסף כמו שאר דבר שבמדה ומשקל וא"כ אם מהני הודע' באונא' מותר שתות אע"ג דאיכא ג"כ בטול מקח כש"כ בזה דישנו כמה סברות דאין כאן בטול מקח כש"כ דנימא דמהני הודעה. ועוד הוסיף מע"כ לומר דאינ' דומ' למדה בחבל אלא למוצא שאינ' מינו. והנה כבר אמרתי שזה תלי' אם האומדנ' מוכיחות לבטל סתמא דשטר' דאם מוכיחו' או לא בא לידו כלל עצי הבירקען. והנה במהרשד"ם סי' קמ"ז בח"מ הביא עובדא לענין נמצא שאינ' מינו ומשם דאפי' בנשתמש בו אם הפסיד מהקרן ודאי צריך להשלים ואם אינ' מביא ראיי' עד"ז מפסיד הקונה וע"ז פקש' דקיימ"ל במ' בכורות דף ל"ו במתניתן במוכר פרה לטבח ונמצא שהי' טרפה שאם מכרו לנכרים או השליכ' לכלבים משלמי' לו דמי טריפ' בזולי דשאני התם שלכל ידוע דהטריפ' איני שוה כמו כשר וא"כ נראה מדברי' דאפי' בנשתמש בו אם מפסיד מהקרן צריך להשלים לו ואפשר לחלק בין ידע המוכר בין לא ידע. ולענין אונא' לכאור' אין כאן כמ"ש בסי' רכ"ז אלא שאינ' יודע טעם לחלק ובשימ"ק בב"מ משמע דגם באונאה כן והכי בנדון זה יש לדון אם ידוע לכל כי הבירקען בזול יותר: ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן כ"א לזכרון תפארת מו"ר הרב הגאון המובהק מו"ה ישראל יצחק אהרן לאנדעסבערג ז"ל אבדק"ק גרסיוארדיין יצ"ו. אדפיס תשובה א' אשר נעתק מפנקס תשובותיו ובזאת יבא ג"כ השאלה. ר"ח תמוז תרל"ד מי משלנו מלך ישראל שיכול להשמיע תהלת ונפלאות מתורתו כאש אוכלת. מה הלשון משביח שאין גלי חכמת אדם הגדול ואין הפה יכולה לדבר אלמלא כבדוה גבריה וכן הגודלת. מפיו לפידים והולכי זקוקים דנורא זקוק לבאר ואיתיה להבה קשורה כגחלות. ה"ה אדמו"ר הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת כמוה"רר ישראל איצק אהרן לאנדעסבערג נ"י יפתח ה' את אוצרו הטוב להריק לו ברכה שלא תנעול דלת: הא גופא היא מהדרא למשקל עפרא מתותי דרכי נועם אבן הזוחלת, והנה שפתי צולין והדר צולין החלו עולין למען יאריך ימים ושנים כו"כ כיר"א. אות זה מדבר לפני מעכ"ת על ענין פסק דין של מני"ר אשר סמך על קונ' זכות יוסף לעת עתה על מכבש הדפוס עם כל ההסכמות מכל הגאונים הע"י ונעשה (כאן מטושטשים ב' שירות) ויאמר אני תמיד כעבד ישאף צל נכספה וגם חלתה נפשי בתורתו הסתופף בצל החכמה צילו נאה ויאה אני לדודי ועלי תשוקתו שצילתו מרובה בצל החכמה והן הככבים נראים בתוכה ככבי אור תורה שלימה הוא יקראני לאכול לחם לחמה של תורה ומעלה על שלחנו כשרה דתורה אוריתיה כשירה. ע"כ אילין דהוו' יקבל מעכ"ת עם הספר הנזכ' פס"ד אחד זה שמו עדות ביהוסף ע"ד צוואת בריא שחסר לה כל דרכי ההקנאה כדתוה"ק כאשר עיני צדיק תחזי מישרים בקונ' הנז' ומעתה לשאול הגיעו היורשים הע"י להיכן הדין נוטה כדין צוואת כדנא אשר אין בה קיום והעמדה כלל כי להם משפט הירושה דאוריתא. והם מוחזקים בירושתם כידוע כסיפ' דבי רב הלא בספרתם, והן בעין קמו איזה תופשי התו' יטו מדרך הישר לילך ארחות עקלקלות ולעקר נחלה דאוריתא ע"ז ודאי תורה חוגרת שק כמ"ש מרן ב"י סי' כ"ו משם הרשב"א ז"ל וכן התשב"ץ ז"ל ולולי ה' שהותיר לנו הני גאוני זמננו אשר מימהם אנו חיים היוצאים למלחמות מלחמות מצוה להעמיד הדת על תלה ולמסור נפשם הקדו' על קדושת שי"ת ועל כבוד תוה"ק ולהקים ולהרים דגל תוה"ק ולשבר מתלעות