לבושי מרדכי על חושן משפט קכט

וסי' ר"ל ח"ג, יעיינתי בסי' ר"ל שם מפרש דבריו יותר דהאמת חי נושא את עצמו והיה התינוק יוציא מחיקה לחיק האב מעצמו וא"כ כך דבריו דאיירי בתינוק שיש לו היכר דעת געגועים לאו"א אשר גם בתנועות' כולה מעצמו מדעתו לחלוף מחיק לאב וניהו דלענין נושא בהעברת ד"א אי הוציאה מרשות לרשות בתנועת' הי' מקים לומר ולחלק בין מלאכת שבת לענין זה לפי תי' התוס' אבל הכא לאו לענין הוצא' דנין רק שיהי' חשוב נגיעה ולזה ודאי הוי' סגי' דחי נושא את עצמו שהאשה אינה בכלל נגיעה בהישטה זו והא בעניין נושא שבא אח"כ כבר נעשה ההושטה ואין בזו איסור. ויתר מסברא נלע"ד לפרש עפ"י מ"ש בס' בן אורי על מס' שבת שהקש' לתי' התוס' הנ"ל דא"כ דממשכן ילפינן א"כ לרבנן מ"ט מחייבי בבהמה חיה ועוף ולר"נ בכפות הא לא הוי' עכ"פ במשכן אלא ודאי בפשיטות אין לחלק מדבר הנושא זה מה שהוא וכי כמעט מוציא ירקות וקטניות וכיו"ב' וע"כ צריכי' עכ"פ סברא ולחלק בין חפץ לחפץ וע"כ בדבר ששייך בי' חי נושא אית לן סברא לחלק שאינו דומה למלאכת המשכן וא"כ לתוס' ג"כ צריך לטעמי' דחי נושא את עצמו דאל"כ הוי' דומה למשכן וא"כ בסברא זו משמע ג"כ לענין נגיעה והושטה וכהנ"ל כנלע"ד. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן י"ט ב"ה אול"י ב' פ' בהעלתך תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש כבוד הרב הג' וכו' מו"ה צבי הכהן דיק נ"י מו"ץ דק"ק אוהעלי יצ"ו ואתו בד"צ ה"ה הגאב"ד ק"ק ראסלאוויטץ נ"י והרבני הגדול מו"ה אלעזר אמסיל כ"י הנני במודע כי יק"ט מעכת"ה בא אלי אשר ענותנותם הרבני להכריע ע"ד המשפט ואיני כדי ששלחתם אלי בפרט בד"מ אשר מעוט מצוי לפני להלכה ומעשה וכש"כ להכריע לפענ"ד ומה אדע אשר מע"כ נ"י וגם רבותינו אמרו ד"ת א"י. וע"כ לא אומר קבלו דעתי אך ורק מכתיב בס"ד מ"ש לענ"ד בדבר הקשה הלזה בראובן ושמעון שקנה שמעון יער עד 70 יאך למען לחטוב עצים להפאבריק עשות ממנו גלגלי' וכן גלה דעתו שאין מוצלח למלאכ' זו רק בוכען האלץ. והקונה הלך ביער אשר מדותי' 96 יאך ונראה לו שיש בו עד מדה הנ"ל עצים הנ"ל והמוכר השיב לו הוא אינו מכירו וע"כ עשו שלוסבריעף על 70 יאך מאשר יבחר שמעון ועל כל יאך ויאך לא רצה לעשות הקנין. ועתה נתודע עפ"י ידוע ועפ"י המשגיח במלאכ' זו וגם ע"י אינשעניער כי לא חטב רק 43 יאך. והוא שלם למוכר עד ט"ז מאות קראנען שנשאר חייב על התשלומין והוא תובע עתה למוכר כי נתאנ' על הרוב חלקו. ונחלק הבד"צ לשלש דעות. ואתחיל במ"ש הרב מראסלאוויטץ עם הבורר מר"א נ"י. הדעת של הרב לדמות במ"ש בב"ב דף ק"ד במוכר בית כור מדה בחבל שהובא דינו בחו"מ סי' רי"ח וכן בסי' רל"ב בסמ"ע שם דהדין שצריך לנכות או להשלים והמקח קיים. וה"נ כן הוא, ומר"א דעתו כיון שהמוכר אומר שאינו מכיר היער הוה דינו במ"ש סי' ר"ט בדבר שאינו מדתו ירוע דהמקח קיים אעפ"י שחסר לפי מה שהי' באומד ויש בו משים האונאה והכא דמחובר לקרקע כקרקע דמי אין בו משום אונאה כמ"ש בסי' תנ"ז אפי' בבית וטרקלין כמ"ש הרמב"ם פי"ג מה' מ' והנה לענ"ד דאינו דומה למ"ש בסי' ר"ט דשם לא הזכיר המדה כלל וקונה כמ"ש אבל אם בפירוש אמר כך וכך המדה פשיטא דאינ' תלוי' בידיעתן וכן יש לדייק מדברי הראב"ד בפ' ט"ו מה' מכירה. ועיין בכסף קדשים סי' רל"ב שכתב להדי' בשניהם ידעו שאינו יודעים שיש בו דין השלמה ונכוי רק מסקנתו שאין בו משום ביטול מקח. והכא בנדון זה שנראה הדבר להיפך שהמוכר אינו יודע והקונה אפשר שידע בהלך ביער לארכו ורחבו הלא זה דינ' בבית כור אני מוכר לך שכתבו התוס' בב"ב דף ק"ד ובב"מ ד' נ"ו דמשום הכי דנין בו דין נכוי והשלמה ולא בטול מקח משום דגם המוכר לא ידע בבירור דבלא זה הי' בטול מקח והביא' בסמ"ע סי' רי"ח סקכ"ז וגם כי כן משמע מדברי הש"ע חו"מ שם סעיף ו' וסעיף ח' דאיירי בשאינ' יודעי' דהא בסעיף ו' מחלק הרמ"א בין עומד הלוקח בתוך השדה בין לא עומד ובסעי' י' כתב סתמא א"כ משמע עפ"י דברי התוס' הנ"ל דשניהם אינ' יודעים ומ"מ בבית כור זה אינ' בחסר ויתיר רק רובע קב לבית סאה אבל לא יותר. ועיין בתוס' בב"ב שם דכן דייק' דבריהם שם: ועוד יש מחלוק' ביניה' כי מהר"א נ"י אשר דעתי דכאן דין קרקע יש לו ככל המחובר' לקרקע. והרב מראסלאוויטץ נ"י הביא דברי הגהות רע"א סי' רכ"ז מ"ש מהרי"ץ בקונה קורות הבית מחבירו כיון דלתלוש קיימי דינ' כמטלטלי' ויש בו משום האונאה וה"נ הנך עצים לתלישו קיימו דלזה נמכרו. וע"ז השיב מהר"א נ"י דזה אינ' דדוקא שם בבית דהוה תלוש ולבסוף חברו דישנו דעות בסי' צ"ה דאין דינ' כקרקע לענין שבוע' אבל גבי דבר שנשרש בקרקע לכ"ע דינו כמחובר כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי'. והנה בזה נראי' דברי מהר"א נ"י, דאל"כ מה פליגי התנאים בעומד לקצור ולבציר ובהרמב"ם פ"ה מה' טו"נ ובפ"א מה' מכירה מחלק דדוקא דאי"צ לקרקע דינ' כמטלטלי' לענין שבוע' ואונאה. ועיין בב"מ שם. ולמה לן כול' האי הא כל תבואה וגפני' קוני' לתליש' לקצור ולבצור ואפי' צריכי' לקרקע יהי' דינן כמטלטלי' אלא ודאי נראי' הדברים שלא אמרן אלא בקורת הבית וכנ"ל. או דאפשר לחלק דודאי תבואה וגפן אין עומדי' לקצור ולבצור בעומדי' וצריכי' לקרקע דיפסיד בכמותן ואיכותן משא"כ עצים למלאכה או להסקה אפשר הוא להיפך דבעודן צריכי' לקרקע כלומר דבעוד יעמדו בשרשן יגדלו ויתעבו בזמן ההוא כחן וטבען טוב למלאכה והסקה אבל אם כבר הזקינו עד שאי"צ לקרקע אין שוי' כ"כ דכמעט נפל בהם רקבון כידוע. ומ"מ ה"ה מילי דסבר' ואין בידי להכריע בלא ראות בספר הדברים ככתבן ומ"ש מהר"א נ"י בדברי הש"ך סי' רכ"ז ע"ד הג"א לחלק בין נתן מעות ללא נתן והביא דברי האחרונים בזה שהובא בפ"ת. והנה כ"ז לשיטתו ודעתו שמדמה נדון זה למ"ש בסי' ר"ט דאין בזה רק משום אונאה. אבל לפימ"ש לענ"ד הוא הדין הנאמר בסי' רי"ח לענין הקונה בית כור ולדיני' הנאמרי' בסי' רל"ב בטעות המדה ומשקל הלא מבואר ברמב"ם פט"ו מה' מ' ובריש סי' ל"ב דלעולם חוזר וביאר בסמ"ע דדינ' כשאר גזלה דלעולם מחזיר או משלים כל חו"ח כדינא. ובדברי התוס' פ' א"נ כבר עמדו בזה האחרונים: ועתה נבא לדברי מעכת"ה נ"י במ"ש עם הרב דראסלאוויטץ נ"י ודעת מעכ"ת במ"ש בסי'