לבושי מרדכי על חושן משפט קכח

יש בו משום אסמכת' אז גם שטר התחייבות לא מהני' במ"ש מעכ"ת בטעם ב' דהא מבואר בסי' רי"ז סעיף כ' דמחייב עצמ' בשטר לא מהני רק בלא גנאי אבל דרך תנאי הוה אסמכת' וה"נ עיקר הקנין והמסחר בתנאי אם יוקר אם יוזל מפסיד זה או זה. וכעת ראיתי בת' שואל ומשיב סי' ח"י דבאסתומט' קונה גם באסמכת' ולבד מזה הביא דברי מהרש"ל דבקאנטראקט מהני משום דינ' דמלכות' דינא וזה ברור לדעתו של הגאון ושכן נוהגין. ומ"ש מעכ"ת לחייבו משום דינא דגרמי לענ"ד כיון דלא ברי הזיקו לא שייך דינ' דגרמי וכמ"ש בסי' שפ"ו וגם לא נתכוין להזיק' כמ"ש ג"כ בתשובו' שו"מ שם דאל"כ בכל מקום שיכול א' לחזור בו נימא שישלם משום דינא דגרמי אלא אם ההיזק בא מיד וזה אינו בנדון זה. והנה יש לעיין בנדון זה בחלוקי דינים שהביא בת' פנים מאירות סי' ח' ח"ב דאם נתן מקצת דמים יש בו משום אבק ריבית ויכול לחזור בו וגם דעתו שאם יש שיעור אונאה דהיינו שתות ממחיר המקח שכל כך ירד השער אי"צ לשלם הדיפערענצען רק ליקח המקח כשער של עכשיו כן מסקנת ס' פנים מאירות שהובא גם כן בפ"ת סי' ר"ט עיי"ש. ועיין בת' נהרי אפרסמון סי' ו' הנ"ל: מ"ש מעכ"ת במה דתנן במ' בכורות דף מ"ד בנולד לאחר ל' יום דנשתעבדו הנכסים ובגמ' כמה אוקומת' בפלוגתת' וק"ל דהאיך איירי דאי במטלטלי הא לא משתעבדו לבע"ח ואי במקרקעי הא אין פודין בקרקעות א"כ לימא ליה לכהן כמ"ד במ' כתובות דף צ"ב זביני מידי דלא חזי לך. והנה במה דקיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדו אפי' במלוה הכתוב' בתורה. עיין ברמב"ן מ' פסחים סוגי' דהרהינו וכן הרשב"א במ' קידושין דמה"ת אין חלוק בין מקרקעי ובין מטלטלי ובכולן גובין מן היורשין ורק בבע"ח משום דילמא צררי אתפסי' לא משעבדת. ועיין בתוס' קידושין דף י"ג דמלוה הכתוב' בתורה אוקמ' אדאוריית' וגם בלא"ה אין דמיונו עולה יפה דשם בידו לגבות משמעון דזבין בינוני או אפי' שאר קרקעות. עכ"פ יש מקום לגבות. אבל הכא לפ"ד דאינ' גובין ממטלטלין עכ"ח גובין מקרקעות ופשיטא דמוכרין הב"ד עפ"י שומא והכרזה ודמי הקונה הקרקע הוא דמי הפדיון. ועיין בהריטב"א מ' קידושין ד' כ"ו בפלוגת' דר"י וחכמים בהוא לפדות ובנו לפדות דמוקי לה בה' סלעים בני חורין וה' משועבדים ופליגי במלוה הכתובה בתורה אי ככתוב' בשטר דמי' או לא ופי' הריטב"א אם כי אין פודין בקרקעות מ"מ משועבדים הם למכרו בדמים ולפדות ע"י. ועיין במקנה מ' קידושין דהקשו בגוונא זו שם דהאיך שייך אפותיקו בפדיון הבן דקרקע אינ' ראוי' ולכל אין פרעון אלא מזה עיי"ש. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ח"י שוכ"ט לכבוד הרב הגדול מו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י בק"ק קאלוב יצ"ו. עתה באתי על מ"ש ג' דברים במכתב ב' א') במה דקיימ"ל בח"מ סי' רל"א סעיף י"ד דצריך הכרע במשקלות א' ליתן לו גרומים אם שוקל עין בעין כמ"ש במתניתן מס' ב"ב בדף פ"ח אם דין זה נהוגין בנכרי כמו שאר עיות במשקלות וגם היאך לשער בזה"ז, והנה בשני דברים הנ"ל כבר נשאל עד"ז במהר"מ שיק ח"מ סי' ל' עיי"ש ושם בטעמי' שאינו נוהג בגוי משום דהך דנותנו גרומים ילפינן מצדק יהי' לך ודרשינן צדק יהי' משלך כמ"ד לענין מתנות עניים במס' חולין דף קל"ד ותיבות לך בא למעוט' נכרי וגם משום מי איכא מידי דהם אינם מוזהרים ע"ז דלגבייה' רק משום אזהרי' דגזל אתי' עלי' ובגרומים לא שייך גזל ולטעם א' יש להוסיף תבלין עכ"י מ"ש בתשובת מרן חת"ס יו"ד סי' ר"מ דהא דקיימ"ל ספק לקט לקט וכן בכ"מ דמתנות עניים דדרשינן ג"כ מקרא דעו"ר הצדיק' צדקיהו משלך ואיתא במרדכי דאפילו רובא לא מהני היינו טעמי' דכאן חשבה תורה העני כמוחזק וכמו להוציא מחברי צריך ראיי' כמ"ד הממחע"ה וע"כ לא מהני רובא דאין הולכין בממון אחר הרוב נגד חזקת מוחזק כידועה. וא"כ י"ל דהא בהסמ"ע מבואר הטעם של ההכרע' דא"א לצמצם ויבאו לידי קילקול המשקולות ומידות חו"ש וא"כ די' שנאמר דהלוקח הוא המוחזק כמו במתנות עניים ע"כ צריך להכריע שלא יבאו לידי ספק ויהי' כמו וודאי גזל וכ"ז בישראל אבל בגוי הא ידועה דברי הה"מ בהלכ' אסירי ביאה פ' ט"ו הל' כ"ו דבגוי לא שייך חזקת ממון ומהני רובא א"כ שפיר נימא דלא שייך בי' צדק משלך כהנ"ל ודו"ק ולענין שיעור ההכרע עיי"ש ע"ש בזה"ז הוא עפ"י הסכמה והמנהג מ"מ ירא שמים יוסף מעט עכ"פ: ב') מ"ש בדברי ב"י בסי' ר"א מהא דקיימ"ל מי צבע אין פוסלין את המקוה בשינוי מראה דבצביעי לית בי' מששא וק"ל דבב"י מביא דברי ת"כ דמי צבע פוסלין את המקוה ויליף לה מקרא. והנה כ"ת לא עיין בת"כ גופא והיא בפרשת שמיני וה"ה דברי ר"מ דמי כבשים ומי צבע פוסלין המקוה אבל ר"י פליג שם אר"מ וכמ"כ במתניתן דידן פ"ז ממס' מקואות והא ר"מ ור"י הלכה כר"י והב"י בשם הראב"ד לא הביא רק לקיים מדברי ר"מ דפסול שינוי מראה לא צריכין להיות שאובין דאפילו באין שאובין פוסלין השינוי מראה כגון לדידן יין ומוהל וכיו"ב ודייקא מדמעט מקרא מקוה מים ולא מקוה כל משקים וכו' והא דומי' דמקוה מים ממעט מקוה של כל משקים ומקוה מים לאו בשאובים מיירי ובדבר זה הא לא נחלקו אלא דר"מ ממעט גם מי כבשים ומי צבע ור"י ממעט יין ומוהל וכיו"ב. ובאתי לידי תמיה' ע"ד כ"מ הל' מקואות הביא' התוי"ט שם דטעמא דפסק הרמב"ם כר"י משום דלית מן דפליג ודייק בתוי"ט אם כי נקט ר"י אומר בלשון פלוגת' מצינו כיו"ב ולהנ"ל ודאי מחלוקת בברייתא והוא הת"כ הנ"ל ושפיר נקט המשנה בלישנא דפליג אר"מ רק דהרמב"ם פסק כוותי' משום דר"מ ור"י הלכה כר"י כידיעה מכללי' דכללי' מס' עירובין: ג') העיר על דברי פ"ת סי' קצ"ה דאשה נדה מושיט לבעלה התינוק מידה ליד בעלה ואין זה נגיעה דחי נושא את עצמו. והקשה מעכ"ת דלפי מ"ש התוס' בשבת דף מ"ט פטורים בנושא חי הא אפילו משוי קטנה חייב בהוצאה ואי משום שניים שעשאו מלאכה הא הוי זה יכול וזה אינ' יכול דיכול חייב וכן קיימ"ל והכא אין בידו לישא עצמו ותי' דממשכן ילפינן דלא היו נושאים ומעבירין דבר חי והא תינח לענין שבת דגזה"כ היא אבל לענין זה גם דברים קלים הוה בכלל נגיעה וכקושית התו' וגם כי עכ"פ אסור מדרבנן. והנה זה באמת הערה עצומה. ונלע"ד לפרש והנה לפנינו הוא בשם תשב"ץ סי' כ"ח