לבושי מרדכי על חושן משפט קכז

דדעתו הי' לקדש קדושי ודאי שלא יתפסו בה קדושי' של אחרים וה"נ י"ל דהעמיד שדכן לשדך ודאי קדושי' ועיין בחו"מ סי' רל"ב סעיף י"ח ברמ"א והוא מגמ' ב"מ דף מ"ג עיי"ש בפירש"י ז"ל ותוס' דמשמע בפשיטו' דצריך להודיע וכמ"ש מדברי הרמ"א הנ"ל ועיין בחות יאיר סי' ר"כ ובנוב"י מהדו"ת סי' נ' וסי' נ"ג וא"כ במומין שאינם פוסלים בכהנים וגם אינם בכלל שהוסיפו בנשים אי"צ להודיע דמסתמא מתפייס ומוחל וכן מומין שבגלוי דקיי"ל דראה ונתפייס. ולענין החזרת השכר שדכנות עיין בחו"מ סי' קפ"ה די"א במדינתינו שאין גובין עד לאחר הנשואין דצריך להחזיר וכש"כ הכא דמעיקרא הי' מקחו מקח טעות דהי' לו להודיע ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: סימן ט"ז ב"ה אור ליום ה' פ' בא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם כקש"ת מו"ה יחזקאל פאנעט שליט"א אבדק"ק דעש יצ"ו ענותנו' הרבני להיות נועץ אתי ומפני טרדות רבות לא באתי עד הלום להשיב דבר. ועתה באתי ע"ד ראובן אמר לשמעון כי באות' מקום ישנו יין במרתף לקנות עבור י"א או י"ב ההעקטא, ור' הלך לשם אם ימצא מינ' הצריך לו וגם לקח אתו לוי לראות במיני' של יין ואח"כ הלך שמעון מעצמו בלא ידיעת שניהם ולקח היין ע"י השתדלות עצמו וראובן תובע שכר הסרסורי' ושמעון טוען כי הוא הי' שותף במרתף ולא דבר אתו להיות נחית בתורת סרסור וראובן השיב כי כבר הסתלק משותפות הנ"ל ועד"ז דמם כבוד הדר"ג כיון דלא פי' הסרסורי' בשכר אי"צ ליתן לו והביא דברי הנוב"י סי' ל"ו במ"ש ע"ד הרא"ש בתשוב' דאם הסרסור השתדל למכור הסחור' של מוכר ללוי ולא פעל ואח"כ מכר ללוי ע"י אחר שצריך לשלם לסרסור א' דנראה כמרוח דמתחיל' אמר שאינה מוכר לו מפני ששונאו וע"ז דעת הנוב"י דהעובד' הי' שמכר ע"י עצמ' דנראה להדי' דהוא ערמה משא"כ בלא"ה שמכר' ע"י סרסור. א' לכ"ע פטור דלא פעל סרסור א' מאומה. וא"כ בנדון שלא פעל הסרסור מאומה בהשוואת המקח אין לו עליו כלום ואי משום שכר טרחו כמ"ש בסי' רס"ד ברמ"א דאדם שעשה פעולת טובה לחבר' אין לומר דעשה בחנם ע"ז הביא דברי תשורת ש"י סי' קנ"ו ע"ש בדברי הר"ן פ' שני דייני דס"ל דגם בדר בחצרו צריך להעלות לו שכר אבל הרמ"א שפסק בסי' שס"ג דפטור ה"נ כן הוא ומיישב הסתיר' דשם דבר אתו בעצמו והי' לו לפרש ולהתנות השכר משו"ה מסתמא פטור משא"כ בסי' רס"ד מיירי שלב"פ. והנה באמת ע"ד הנוב"י נמצא דפליגי עליו בעלי תשובות דבת' שב יעקב הביא בפתחי תשובה ס"ק ג' גבי שדכן א' דאם המתחיל א' המציא שדוך הנ"ל ואפי' לא גמרה אלא שדכן אחר מ"מ מגיע לראשון שכר המצאה וא"כ ניהו דלא פעל מאומה בהשואת המקח עכ"פ מגיע לו שכר על ההמצא' שמצא יין לקנות שצריך למינו. וכן ראיתי בס' חכמת שלמה מהגאון מהרש"ק בש"ע החדשים שפליג בזה ע"ד הנוב"י בעובדא כמו בזו ולא הביא דברי ש"י והא דין שדכן וסרסור שוין כמ"ש ברמ"א ולענין אי סתמא ג"כ חייב לשלם דנראה מדברי ת' תשורת ש"י שהביא הדר"ג דהוה ספיק' דדינא נראה מדברי ת' חוט השני סי' ב' להיפך דשם קאמר דמה שרגילין העולם לומר דלשדכן אפי' אומר שבחינם משתדל מ"מ חייבים לשלם לו דאינ' כן דשדכן וסרסור שוין א"כ משמע דדווקא אם אומר בהדי' בחנם אבל בסתמא לכ"ע בא בשכרו, ובס' כסף קדשים מבהמ"ח דעת קדשים ראיתי שבא לדון על ענין זה להדי' ומסקנת' דבסתמא חייבי' לשלם לו אפי' שם בעובדא דיליה שהי' הסרסור אוהבו של מוכר ואדעתי' דחנם נחית עכ"ז אם רוצה לתבוע שכרו צריך לשלם לו והביא ג"כ דברי רמ"א סי' רס"ד דמסתמא אין עושין פעילה טובה בחנם. ומ"ש הרמ"א בסי' קפ"ה סעיף ו' דדווקא בשולח דורן לשליח הוה ש"ש התם איירי דאינם עושים שום פעולה רק שמירה משא"כ בעשה פעולה. וא"כ לפי"ז מתיישבים ג"כ דברי רמ"א מסי' שס"ג דשם באמר דר בחצרי שאינה עושה פעולה ורק בשוא"ת ע"כ פטור משא"כ בפעולה וא"כ אינ' מוכרח לחלוקו של ת' תשורת שי. ובלא"ה קשי' דברי בעל ת' תשורת שי לענין שכר טירחא ודאי אין חלוק בין הי' עמו יחדיו או שלא בפניו דהא כמה שהשיב שם בסי' רס"ד דנראה להדי' דהי' יחדיו שדברו זה עם זה ועכ"ז חייב לשלם שכר טירחא עכ"פ עיי"ש. וא"כ בנדון שראובן הלך למרתף ולכסות היין אין לך פעולה גדול' מזו וגם המציא מקח של יין במינו הצריך לו א"כ לדעת הש"י וחכמת שלמה מגיע לו חלק מה מן הסרסרות. ולענ"ד לפי שומת הב"ד לפי ראות עיני הדיינים שכר המצאת שכר הטירחא ואפשר כמו בשדכנות דנותנים לו חצי כמדומה לי וללוי שהלך אתו לא אדע מה חיוב יש על הקונה שלא דיבר כלום עם הקונה וגם לא המציא שום דבר מה לו אצל הקונה יותר י"ל דזה הדבר שייך לסרסור הראשון. ועיין בת' חוט השני סי' ג'. ועכ"פ טוב הדבר להביא לידי פשרה: ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן י"ז ב"ה אול"י ג' ל"ז למב"י עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה אברהם משה שטיין נ"י דומ"ץ ק"ק קלויזענבורג יצ"ו הנני ע"ד בעובדא ברו"ש אשר ראוב הי' לו שלוס עם בעלי הרחיים על כמה מנ"צ קמח כי השער הולך אחורנית וירא לנפשו כי עוד יוסף כהנה וכהנה מכר השלוס לשמעון וכן הוה כי הוזיל מאוד. ועתה רוצה שמעין לחזור בו עי"כ בא מעכ"ת לדון כי אין בידו לחזור מפני ד' טעמים א) כי זה מנהג מדינה לקנות במסחר ע"י שלוס אפי' דשלבל"ע והוה כמו אסתומטא דס"ל לרוב אחרונים דמהני גם בדבר שלבל"ע והנה כן מסקנת החת"ס בתשובות הנדפסים אצל הרימג"ש לבעל המחבר ת' אמרי אש וכן דעת מהר"מ שיק בח' חו"מ אבל שם בתשובה ההוא מסיק מרן חת"ס היכ' דאיכ' אסמכת' לא קנה אפי' באסתומט' וא"כ בהני שלוס שעיקר המסחר לשלם הדיפערענצען דהיינו היוקרא וזולא אפשר דשייך ביה דין אסמכת' עיין בחו"מ סי' ר"ז. וראיתי בת' נהרי אפרסמון ח"מ סי' ו' אשר דעתו שאין בזה משום אסמכת'. ועיין בזה במהר"משיק או"ח סי' רכ"ה דמשמע דלא ברירין ליה וכתב לעיין בסי' ר"ז ואם