לבושי מרדכי על חושן משפט קכו

ועוד נוסף במקום החתן אי"נ שכר שדכנות עד אחר הנשואי' ובמחוז מאראמארש אחר כתיב' התנאים היאך לנהוג בזה: והנה כ"ת הביא דברי הנוב"י מהדו"ת ח"מ סי' ל"ו אשר סובבי' ע"ד ת' הרא"ש כלל ק"ה שהביא הרמ"א סי' קפ"ה בענין סרסור ומסקנתו היאך דליכא רמאות אין להמתחיל כלום רק תערומות ובעט"צ כתב שעפ"י תקנת ד' ארצות יחלוק' המתחיל עם הגומר ועד"ז דעת כ"ת בטעמי' דעכ"פ בא המתחיל בשכרו כי הוא הממציא עכ"פ ולפי"ז אם הגומר ג"כ המציא וכיון להשידך הנ"ל שוב אין להמתחיל כלום לכל הדעות וכ"כ בת' שב יעקב והנה גם בערך ש"י על הח"מ סי' קפ"ה דעתו כן והביא ג"כ דברי ש"י להלכה ולמעשה והביא ראיו' ממלאכת שבת בזה יכול זה אינ' יכול הוה לי' כמסייע שאין בו ממש וכן הלכה לענין זוז"ג כידוע. והנה ראיות הנ"ל יש קצת תמי' וכי נלמוד דיני ממונות ושכירות מדיני שבת שהם גזה"כ כדילפינן מקרא בעשותו אח' העושה את כולו עיי' מ' שבת ד' ג' וד' צ"ב ואם כי במ' שבת ד' צ"ג בזה יכול וזה אינ' יכול דהיכול חייב וזה שא"י הוי כסייע שאין בו ממש ולזה ל"א קרא מ"מ בנדון זה בהמתחיל וגו' הוה כמו זה עוקר וזה מניח כמובן ולזה דריש לי' מקרא בד' ג' וד' צ"ג עיי"ש, וכן לענין אסור' דזוז"ג כבר כתב הרא"ש במ' חולין גבי סכי' של ע"ז דמן הדין לא נאסר בהמ' מסוכנת אעפ"י ששחטו והציל בהמתו דעבר על איסור לא ידבק בידך וגו' אבל מ"מ הבשר מותר דלא עדיף מחליפי אסוה"נ שאינ' תופסי' דמיהן דמותר אע"ג דבא על ידו והא דנאסר פת שאפו ע"י אסוה"נ היינו משום דנגמר דבר חדש ע"י משא"כ בשר בהמה הי' ג"כ מקודם ששחטו עייש"ה והיינו טעמי' בזוז"ג דמותר שלא נגמר הדבר חדש ע"י אסוה"נ לבד משא"כ אם בא' כדי להחמיץ ובא' אינ' נגמר הדבר חדש ע"י שיש בו כדי להחמיץ וכ"ז שם, משא"כ לענין שכירות איזה פעולת שעשה מה שהתנה צריך לשלם אפי' בלא עשה כלום כמו דקיימ"ל בח"מ סי' רס"ד מי שהתנה עם חבירו לתן לו כו"כ להציל חמורו מטביע' המים וירד להציל החמור עלה מאיליו עכ"ז צריך לשלם לו מה שהתנה וכן מי שהציל חבירו מהתפיס' והוציא הוצאות עד"ז אם הניצל טוען שבלא"ה הי' השר מוציא' מן התפיס' כי ידו תקפה עלי' עכ"ז אם המציל השתדל צריך לשלם לו אם כי האמת כדברי הניצל כמ"ש ברמ"א והוא מגמ' מ' בב"ק ד' קט"ו. ועיין בת' הרי בשמים סי' קי"ג שדעתו כמ"כ לענין סרסור דמה שנעשה בלא טרחתו כיון דעכ"פ עשה איזה פעולה צריכי' לשלם לו כפי שהתנ' וסתם שדכן וסרסר ודאי הוי כהתנ' ובפרט בשדכנות כהתנה דמי דכבר נקבעו מכהני' בזה ועיין בת' חוט השני סי' ב' די"א דאפי' התנה עמו להיות משתדל בחינם דמ"מ בידו לחזור דיבא בשכרו והוא חולק עליה' אבל בסתמא פשיטא דכהתנה דמי לבא בתשלימי', כ"ז כתבתי לדחות הראיות מ"ש הערך ש"י אבל מ"מ מי ירים ראש לחלק על ת' שב יעקב שהוא רבש"י ומ"מ ראיתי בס' חכמת שלמה מהגאון מהרש"ק בח"מ נדפסו מחדש שהביא דברי הנוב"י הנ"ל וכתב עליו דבזה אינ' מסכי' שלא יהי' שום שכר להמתחיל ואפי' אם הגומר ג"כ המציא וכיון לשידוך הנ"ל עכ"ז מ"מ סיוע מסייע הוה כידוע בענין שדוכי, שצריך השתדלות ודבורים רבים עוד שיתקרב' הלבבות ואפשר שע"י שהוא ג"כ המתחיל בדבורו וטרחתו של שדכן אח' המתחיל נגמר ע"כ דעתי שעכ"פ יותן לו דבר מה לא המחצה ולא השליש אלא לפי ראות עיני ב"ד יותן לו דבר מה. אלא בנ"ז יש עוד לעיין יען כי כבר נשתקע הדבר ופנים חדשים באו ע"י השדכן מלאדאני אח' ג' חדשים והנה כיו"ב מצינו ג"כ בת' הרי בשמים סי' פ"ד והביא בשם ספר יהושע בעובדא כזו שנשתקע הדבר וגם עשה קשר שדוכי' עם אחר' ואח"כ נתבטל קשר השני ונעשה שוב הגמר עם שדוך הראשון מ"מ פסק לשלם להמתחיל, ועפי"ז השיב ג"כ בעובדא דילי' שהיה ב' שדכנים ושדכן א' שידך בנו צעיר של הרב עם בת של רב א' ושוב בא שדכן אח' ושידך הבן ובת של הרבני' עם האחרת ואח"כ שוב בא גם השדכן א' לתבוע ג"כ דעכ"פ התחיל לקרב הלבבו' של המחותנים והשיב עפי"ז לבצוע ולפשר בין השדכנים וראיתי כי גם בזה חולק הערך ש"י מאשר כבר נתבטל הענין והופסק המעשה הוה כלא דבר של כלום והביא ראיות עד"ז מסי' רס"ח עיי"ש. והנה בנד"ז אשר כמה זמנים שנשתקע ונתייאש הוה ג"כ כהפסק ויש ב' לריעות' על צד שדכן מסיגעט מ"מ נלע"ד כיון שע"י בא האב של הבת לראות ולדרוש פני הבחור החתן אפשר כי בזה עשה פעולה רבה. ויען כי ענין שדכנות אינ' מקור הגמ' ורק עפ"י התקנות א"א להמצה ההלכות כ"כ ע"כ לפי ראות עיני הב"ד במקום החתן שהוה הנתבע ועיקר או לפי אשר יבחרו זבל"א יותן לו דבר מה וכמ"ש לא המחצה ולא השליש ואפשר שם לא שישית החלק רק לפי ראות עיני הב"ד במקום החתן או אשר יבחרו ועפ"י פשר' שיתרצו שניהם. ומ"מ לענין מנהג הפערצענט כמ"ש בת' פמ"א כיון שעיקר השדכנות במר השדכן של ק"ק לאדאני גרירו דלהשדכן מסינעט אינ' רק מהיות טיב דרך פשרה כמ"ש כנלע"ד ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ט"ו בעהי"ת לחכם א' הנני להשיב לענ"ד ע"ד השדכן אשר ידוע לו במומי של הכלה בעין אם מחויב להודיע להחתן ואם עי"כ יתבטלו השידוכים אם צריך להחזיר מה שקיבל בשעת התנאים. לענ"ד דין השדכן כדין הכלה ביש עליה' מומין או נדרים שהפסיד' גם תוספת כתובה ובחייבי לאוין לא הפסיד' תו"כ ופי' הר"ן בטעמי' לחלק דבמומין ונדרים חזקה שאין אדם מתפייס והיא שיודעת ממומין ונדרי' הי' לה להודיע לו וע"כ אדידה סמיך אבל בח"ל א"כ דהוה באיסור' חשבה בדעתה דילמא ערב לו מקחו אפי' באיסור' ובאיילונית אינ' יודעת משו"ה לא הפסיד'. ועיין בב"ש סי' ט"ל ס"ק ג' וס"ק ה' שהביא דברי הר"ן ומ"כ בדבריו והנה מעכ"ת לא פי' מהו המום זה ובסי' ט"ל מפורש דכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים והם מבוארים ברמב"ם פ"ז ופ"ח מה' ביאת מקדש ועוד הוסיפו מומין בנשים ועיין בסי' קי"ז וכיון דמומין אלו בסתמא עכ"פ עושים ספק קידושין פשיטא דצריך להודיע והשדכן שדינו כסרסור כמ"ש בחו"מ סי' קפ"ה כל שנוי מדעת משלח' בטל השליחות ודברי מל"מ פ"ב מה אישות לענין שליחות לקדש אשה והשליח קדש סי' חידושין ידועים דסברתו מי שעשה שליח לקדש לו אשה קדשה ספק קדושי' אינ' מקודשת כלל