לבושי מרדכי על חושן משפט קכה

במבוא שיש בו ג' רוחית וא' סתום יבא א' ועשה לו חנות בהקדם מקום לחנות הישן דאז ברי היזיק' לכ"ע יכול למחות דודאי מי פתי יסור הנה לטרוח וילך למרחוק לקנות אם יבא בידו בפסיעות מועטים עיי"ש שהביא דברי ת' רמ"א בענין טענות של מהרמ"פ בענין דפוס ספרי הרמב"ם דמוכח דענין שהביא המרדכי לאו דווקא במבא סתים כי גם אם האומנות או המסחר כך הוא שרק א' יעמוד על המתכונת ובבא עוד שני שוב א"א לקיים הראשון ג"כ דינ' הכי עייש"ה, וא"כ בנד"ז ג"כ הכין הוה דאם הקהל יעמידו להם מקוה מי הוא אשר בא יבא לטבול במקוה הישינה א"כ הי' מקום לטענת השו"ב, אלא דכ"ז בדבר הרשות אבל בדבר מצוה הא מסקנת הגמ' דמקרי דדרדקי לכ"ע אין מוחין וכן קיימ"ל בחו"מ סי' כ"ו וביו"ד סי' רמ"ה ובת' מרן חת"ס נראה דכן הלכה בכל דבר מצוה עיי"ש בסי' ע"ט והא אית' בח"מ סי' קס"ג דכופין בני העיר זא"ז לעשות מקוה, ועיין בת' חת"ס או"ח סי' קצ"ג ובשבילי דוד סי' ק"ן וקנ"ג נראה דעתו דבזה"ז קידם מלפאר ביהכנ"ס וכן שמעתי מפי צדיק הג' מהר"ש אבדק"ק דאראג זצ"ל דלענין תפיל' כל בי עשרה שכינת' שריא וגם ודאי מצוה רבה לפאר מקדש מעט אבל מ"מ בלא מקוה א"א וכיון שכופין זא"ז ושם בחו"מ דאפי' מי שאי"צ למקוה צריך לסייע וא"כ אפשר בכלל זה ג"כ מי שיש לו מקוה לעצמ' מ"מ הצבור אינ' רוצים להיות תלוי בדעת אחרים דילמא יסגור דלתיים ובריח או כנדון דידן העצום השער עד בלי יכולים שאת א"כ כיון דאיתא עכ"פ מצוה לית ביה משום קפוח פרנסה בפרט בשו"ב לא ע"ד כן נחית בענין פרנסתו רק שהי' צורך לשעתו. ועוד הא כתב בת' הב"ח סי' ס' בענין חזקת הארענדא היה בכלל השגת הגבול מי שהחזיק בו אסור להעביר' ע"י העלות השער לשררה מ"מ אם הצבור רוצים לשכור הארענדא פשיט' ליה דלצורך רבים עדיף לפרנסת עניים וכיו"ב וגם כי הוה ע"י טובי העיר דיכולין לתקן אפי' ברווח' להאי ופסיד' להאי היכ' דהוה לצורך הצבור. ועיין בת' דברי חיים ח"ב חו"מ סי, כ"ד שהביא בקצרה ועיי"ש גם בסי' כ"ח כיו"ב: והנה עכ"ז שאינ' רואה לטענת השו"ב מ"מ עכ"פ הלא טוב עשה בעמו. ע"כ לענ"ד הא בני היישוב ודאי יתקנו תקנות ויקבעו שער התשלומין ולחלק בין עשירים לעניים יאה ונאה שלא למנוע ע"י היוקר מטביל' בזמנה ופשיט' דיתנו ליד איש א' או בשכירות או בתשלומי עבודת' והם יגבו התשלומין ועכ"פ יהי' איזה הכנסה לאיש א' ממקוה הנ"ל יהי' המוקדם השו"ב דלא גרע מבר מצרא אך ורק ישמע לקול מורים ולקול אקרו"ט ולא יבא לידי קלקול' ח"ו בענין טבילת בנ"י העניים כאשר עשה ע"ע חלילה. ואם לא יעשה כן אז כבוד חמי' הגאבדק"ק נ"י בצרוף כת"ה יעשו כהלכה וכדת להעמיד הכל על נכון כנלענ"ד. או"נ דוש"ת: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן י"ג בהי"ת י' ג' י' ניסן עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו את חג המצות, יחוג בדיצות, כבוד הרב המאוה"ג חויב מה"ו יודא צבי בלוהם נ"י אב"ד ק"ק האנשאוויטץ יצ"ו ע"ד אשר הרבני ע"ד איש א' עני שיש לו מסחר נסרים. ועתה ברצון עשיר א' להעמיר מסחר כזה ועי"כ יפסקו הקונים לגמרי מהסוחר המוחזק והוה לי' כפסקי' חיותי'. והנה בש"ע סי' קנ"ו פסקו דלא כריה בב"ב דף כ"א אלא כר"ה בבי' דר"א דלא מצי מעכב אבל בפ' רמ"א סי' י' פסק לעיקר כשיטת המרדכי בשם אביאסף שחדש דבמבוי סתום מרוח שלישית ולו חנות בסוף או באמצע מבוי מעכב על בי מבוי אחרינא לפתוח חנות בראש המבוי באופן כי הקונים בבואם לקנות יפגיע בחנות חדש תחילה בזה היה פסיק חיותי' לגמרי בזה קיימ"ל שפיר כר"ה וגם ר"ה בר"י דר"א י"ל דמוד' לקצת מפרשי'. ומובן מתוך ת' רמ"א הנ"ל דלאו דוקא באופן המרדכי כמו שאמר במבוי סתום דכל דברי היזק' לכ"ע מעכב עליו דהא הרמ"א שם דן על דברי הגאון מהרמ"פ שהחזיק במ"ש חלקי הרמב"ם בדפוס עם השותף ולאח"ז השותף עשור רוצה לעשות המסחר לבדו מדפוס אח' ומכריז ומודיע שמיזיל גבי' ועי"כ יופסק לגמרי הקונים מדפוס הגאון זה דינו של המרדכי בשם אביאסף. וכן בת' מרן חת"ס ח"מ סי' ס"א ע"ט וסי' קי"ח דעתו כדעת המרדכי לעיקר וג"כ נראה דלאו דוקא במבוי נאמר' דינ' של המרדכי, וא"כ בנדון זה מאשר ידוע פני כת"ה שאם הסוחר חדש יעמיד מסחרו ישאר הסוחר המוחזק ערום מבלי כל למה לא יעכב עליו ועוד דמחר כראה כאומנתו בכך בקביעו' ואינ' דומה לחנות דעלמא שמוכרים במידי דאכילה ושתיי' שנאכל וכלה וצריכי' לכך כל יום ויום משא"כ מסחר זה וכמ"ש בתוס' מ' גיטין ד' ס' ע"ב ד"ה מצודת חיות וכו' והביא' מרן חת"ס סי' ע"ט הנ"ל ואם כי בחות יאיר סי' מ"ב ס"ל דאומנתי בכך לבד לא מהני. אלא כוונת התוס' למ"ש בב"ב ד' כ"א שאני דגים דיהבי סהריי' ורבה בזה הפירושים. והנה לפימ"ש בר"י מג"ש בפירוש' היינו נמי יהבי' סחיר' כלומר שעי"כ פסקי' חיותי'. וה"נ כן הוא ואפשר דמסחר הנסרים תלי' באומנת ממש ג"כ דפעמי' מנסרים ומחלקים ברהיטנ' להיות ראוי' לקורת הבית ולעשות מהם כלים כידוע כנלע"ד. ולפי ראות הדר"כ טוב לפשר ביניהם שיהי' לעני זה איזה שותפות בגווי' ולפי חלקו וטורח' יחולק לו הריוח למען פרנסת חיותי'. ומפני הטרדות לקצר אני צריך: ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן י"ד ב"ה אול"י ג' פ' וארא תרע"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט לכבוד הרבני החרוץ וכו' מו"ה יעקב צבי הכהן נ"י בק"ק סאבאסלוי יצ"ו יח"מ בא לידי ע"ד העובדא כי שדכן א' מלאדאני הציע ג' שדוכי' פני בחיר א' במ"כ ובתוך כך כתב איש א' מסיגעט לדבר ג"כ מנכבדית א' משידוכי' הנ"ל ועי"כ בא אב של הבת לראות בחור הנ"ל כדרך העולם אבל אח"כ נשתקע הדבר והבחור ואבותיו ג"כ נתייאשו משדוך זה ואח' ג' חדשים נתחדש הדבר ע"י השדכן מלאדאני ובא ע"י לידי גמר בכי טוב ועתה טוען האיש מסיגעט שגם לו יאתה חלק משדכנות הנ"ל כי בלעדו לא הכירו זה את זה והגומר טוען לולי טרחת שטרח והשתדלות לא הי' בא לידי גמר. ושאלתו אם יש ממש בטענת האיש מסיגעט וגם לרבות שאלתו יען כי במקום הכלה מקום יוקר השדכנות ובמקום החתן מקום הזול באיז' מנהג ינהגו.