לבושי מרדכי על חושן משפט קכג

(הינצוגעפינט) אינ' אלא דרך מחילה שמוחלי' ב' שנים או יותר מזה. וכי יעלה על דעתינו לקבל רב ולהתקשר במניעות רב אח' אפי' לא יבא לגבול הקהילה וכי קבלת הרב להיות הקהילה סוגרת ומסוגרת, ועיין בהר"ן במ' קדושין שם ועיין בחדושי הרשב"א בשם הח"מ במה שביאר בטעמי' דהאי דזבין נכסי' ע"ד למיסק לא"י דל"צ כפיל' דאפי' עלה קרוב לאסמכתא דאל"כ כל אסמכת' בדלא כפלי' קני'. ויש ללמוד מדבר' הלכתא רבת' דכל תנאי שמובן מעצמו שכן ראוי' להיות לא שיי' דיני תנאי' דוקא בתנאי' שיש בו איז' חדוש כמו תנאי ב"ג וב"ר דמנא ס"ד דאם לא יעברו שלא ירשו בארץ גלעד אפי' עפ"י גורל וברצון כל ישראל או מנ"ל דאם יעברו דינתן להם ארץ גלעד להם לבדם אבל בתנאי שצד א' ראוי' להיות כמ"ש מה זה למשפטי תנאי' למשל האסמכת' שבפ' א"ר אם לא תתן לי עד ג' שנים השדה שלי וכי צריך להתנות אם תתן לי השדה נשאר לך כדקודם. זה אינ' בכלל משפטי תנאי' דזה אין שום ה"א וכך ראוי' להיות. (עיין לעיל אהע"ז סי' ע"ו). וכן בנ"ז וכי שייך כפילות תנאי דאם יבא יהי' רב ואם לא יבא לא יהי' קבלה פשיטא דכל צדדי' כן הוא דהא כל רב שנתקבל צריך להיות במקומו להוראה ותופס ישיבה ולדרשה וכיו"ב. ע"כ פשיטא ופשיטא דג' שנים אינ' רק דרך הנחה ומחילה כלומר שאי"צ לבא עד ג' שנים וממילא אין קבלתו קבלה. ובכ"ז עוד יותר החיוב וכמו שאר פועלי' שכירי' וכי צריכי' להתנות עמהם אם יעשו מלאכה יתן להם שכרם ואם לאו לא יתן. או בדיני' שומרי' מתנה ש"ש להיות כשואל תנן במ' בב"מ פ' השואל שהוא דבר חדש. אבל הש"ש אי"צ לתנאי שישמור כראוי' וכהלכתו עליה ולענ"ד אין דן צריך בושש: ומ"ש לענין אסמכת' וכבוד הדר"ג לא פירוש על איז' דבר קאי וכדומ' לי שכוונתו על קבלת הרב מוה' נ' ז"ל, לענ"ד דלא גרע מאמר ליתן מנה לעני דקיימ"ל בסי' רנ"ח דבצדקה לא שייך אסמכתא וגם כי הוה לדבר מצוה דכיון דודאי הקהילה צריכי' להרב והי' ראוי' לאות' איצטלא. ובאין בא הרב מוה' ב' נ"י ודאי מצוה רבה לקבלת הרב כמ"ש באו"ח סי' נ"ג א"כ לכ"ע ליכא משום אסמכת' עיין בנקה"כ סי' רנ"ח ובמג"א סי' תקס"ב דבזה ליכא מאן דפליג דליכא משום אסמכתא. וכש"כ לענין ירושה ואפי' למ"ד דאין תורת ירושה ברבנות מ"מ ודאי מצוה קעביד כמ"ש בת' חת"ס בעצמ' שם בסי' י"ב בסופו כידוע: ומ"ש לענין טענת אונס, והנה כבוד הדר"ג הרבה להשיב על טענותם ברב בקיאותו כדרכו בקודש. וכ"נ דבזה ליכא משום טענת אונס ומאי שנא מהא דאמרו בתוס' מ' קדושין ד' י"ז דבמלמד ליכא טענת אונס דרק בעבד עברי משום דגופ' קנוי' אמרינן חלה ג' שנים אי"צ להשלים ובהריטב"א מפורש באר היטב דוק' בע"ע דגופ' קנוי' אמרינן נסתחפ' שדהו משא"כ בשכירי' וקבלנות ומלמדים אפי' אונס מה שהוא אין להם רק מה שהרוויח' וכן פסקינן בח"מ סי' של"ג וברמ"א שם מביא דעה אח' דאם כבר שלם לו שכרו אי"מ ממנו. אבל בש"ך וקצוה"ח האריכ' להוכיח כדעת סבר' א' וכמ"ש הריטב"א וסיים בש"ך דבזה"ז דליכא ע"ע לא שייך שום טענת אונס ועיי"ש מ"ש בפר' הריטב"א. וברב שהושכר רק למלאכ' מיוחדת פשיטא דליכא משום ע"ע דאין כאן גוף קנוי' ולא נאמר בו נסתחפ' שדהו וז"פ. וזה טעם מספיק ג"כ שלא הי' צריכי' לתבעו כמובן: ובענין תורת ירושה אין להאריך הלא ידועים דברי הרמ"א בסי' רמ"ה וסי' קנ"ג דבזה הולכי' אחר המנהג וידוע כי במדינת אונגארן מעולם לא נהגו תורת ירושה בזה דאם לא תאמר כן לא הנחת רב במקום קהילה הלא כן נעשה בק"י פעכט בק"ק טאקאי בק"ק נייטרא הי' נכד הגאון מהר"יב זצ"ל ובטאפלאשאן נשאר ממו"ר הגה"ק מהר"וו תרצית זצ"ל בנו וחתנו שהי' מרי דכולי גמר' בקיאי' בש"ס ופוסקי' ולא בקש מבני הקהילה אך ורק א' מבני' או חתני' יהי' לו איז' התמנות דומ"צ וכמעט רוב הקהילות ישנם באופן זה, והרב הגאבד"ק האדהאז נ"י אמר לי אם באו לדון עפי"ד הרמב"ם ה' כלי מקדש וה"מ דכל הקודם לירושה קודם למלאות מקומ' הוא יורש הרבנות דק"ק גראסווארדיין כי זקנו הגז"ל הי' רב ראשון דק"ק הנ"ל. ורק באיז' קהילות עושי' כן כמ"ש שהוא דרך סלסול בעלמ' ורק מאיז' שנים אשר באו בדו"ד וכבר אמרתי דודאי ראוי' וראוי' לעשות כן בפרט בגדולי' תורה ולא תהי' כהנת כפונדקי' ולא ימנעו מלעשות זכות ועטרי לרבותיה' אבל הכי אפשר לכיף בדו"ד נגד המנהג: ע"ד שנעשה נגד השטאטווטען, כבר דברתי פא"פ הדר"ג כי בת' פרשת מרדכי סי' ו' האריך בזה בנפלאות ומסקנתו דנגד ההסכמות והתקנות אין דבר נעשה ואפי' ברוב נגד המועט אין כופין המועט לעשות כרצון הרוב ורק בהסכמות כול' מהני לבטל התקנה אם אינ' למגדר מילתא, ואפשר דבנ"ז הוה למגדר מילתא דחששו שמא בזמן מן הזמנים יבאו אקרו"ט דל"מ ויעש' בקבלת הרב שלכ"ד כמובן. והא אנחנו רואי' מה נעשה עי"כ הקהיל' בלא רועה ומתאמצי' להיות סוגרת ומסוגרת אפי' נגד מי שראוי' לירושה. ודברי מנחת ש"י בענין זה ידועי' דכגון זה אין קפיד' בפרט אם הוא גדול בתורה ומעשים טובים. והנה בנ"ז כתב לי הגאב"ד ק"ק סערענטש נ"י כי לדעתו גם לפי"ד הבד"צ הרב הגאון מוה' ד' נ"י מוחזק בשלו ובקש ממני להשמיע דעתי ולהסכים. ויען כי שמעתי כי נסעו לפעסט ע"כ אמרתי להמתין אולי יותר טוב כי יחזיק' בידו עלי דרך זה וד"ל, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ויזכה להרים קרן אור תוה"ק בקרב הימים ויתקיים ויתקבל תפילת ע"י במ"ש ואשיב' שופטיך כבראשונה בבי"א כא"נ הטהורה ונפש ידידוש"ת: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן י"א בעהי"ת יום ב' לסדר פנחס תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו לחכם א' הנני במודע כי יקימ כת"ה בא לידי ומלפני' ראיתי הצורך להצדיק נפשי פני מר חמיו הגאב"ד נ"י ע"ד אשר לא השבתי על מכתבו הקדום. יאמין לי ידידי כי רבות שבעה לה נפשי ממכתב כנ"ל והתשוב' אשר כתבתי לישוב אפשע (הנד' בחיבורי חאו"ח סי' י"א) כמו ג' פעמים הפצירו בעדי כאשר ידוע כי על דבר כיו"ב חושבין דזה כדן שלב"פ ומתרעמי' ומשיבי' במכתבי חדודי' ע"כ צריך מתינות ואמרתי כמ"כ להמתין פן ואולי ישתקע הדבר ואין לפרט ולהעלות על המכתב מכל הנ"ל. ע"כ במטו