לבושי מרדכי על חושן משפט קכב

שהמקחו בידו וכן אפשר כי המוכר על דא סמוך א"כ ודאי צ"ע ומפני שצ"ע לא נעשה מעשה להתיר ספק רבית' וגם כי לא אדע כוונת רבינו רעק"א במה דצ"ע: וע"ד ההיתר שהעמיד מעכ"ת אין בידי להבין מפני כמה תיבות שאיני יודע פתרון דבריו. אך ראיתי בברכ"י בדרכו שם בא' שלקח בית ומשכירו למוכר עבור חמשים גרושי' ששוה חמשה גרושי' ואחר שנגמר המכר עמד הלוקח מדעתו כשיהי' לו מעות יחזיר' לו התנאים קיימי' רק לא יגלו לעמי הארץ כי הם יתנו מתחילה ויערימו ויאחרו מלכסב' אחר יום או יומיים עיי"ש. ואח"כ כתב בזה"ל והן עתה פשוט המנהג לעשות מכר ואח"כ שכירות ואח"כ הטבה (כלומר להחזיר למוכר) כשלוקחים הפרנסים לצורך ההוצאות הכולל ומתחילה נתנו אדעת' דהכי וכשלוקחים לכוללית יש איזה טעמים אחרים כידוע אך זה חלי שנתפשט המנהג אף בין איש לרעהו, ועכ"פ לבא לכלל היתר צריך שיקבע זמן שלא יפדה הקרקע וא"כ צריך לעשות כדבריו. ועיין בסי' קס"ג בט"ז היאך האופן שלא יהי' הערמת רבית וחכם עיניו בראשו וכו': ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן ט' בעהי"ת אול"י ב' תצוה תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט לכבוד הרב הגדול מו"ה ברוך בענדיט הכהן נ"י מורה הוראה בק"ק פראג יצ"ו הנני באתי במ"ש ע"ד הגה"א מ' בב"ק ד' ל"ג במ"ש הרא"ש מחלוקת ר"י ור"ע ר"י ס"ל יושם השור בב"ד וחוב אית לי' גבי' ור"ע ס"ל שותפי נינהו ומסיק דא"ב הקדשו ומכרו ניזק לר"ע מ"מ והקדש' הקדש ועוד שם בברייתא דרב תחליפ' מכרו אינו מכור הקדשו מוקדש ופריך בזה בגמרא דתבר' מכר' אי"ב כר"י הקדש מוקדש כר"ע ומסיק דאיירי במכרו מזיק דגם לר"ע קדוש כדר"א דהיינו לפדות' ופסק הרא"ש כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו והקדש' ניזק קדוש ועד"ז ציין הג"ה אפי' קודם גביי' מכרו הקדש מקודש ולא לגמרי רק לפדות' כדי שוויי' וכו' שלא יאמר' הקדש יוצא בל"פ וכדר"א. וע"ז קשי' לי' טובא דבהקדיש' ניזק פשיטא דקדוש לגמרי לר"ע. וזה באמת מרפסי' איגרי. ומעכ"ת אמר פלפלי חריפת' עפ"י פסק הרמב"ם ודברי קצוה"ח סי' ת"ז, וגיסו הרב אבד"ק לאנדאן יצ"ו כתב לו שהוא עכ"ח ט"ס וקשה בעיניו לאמור ט"ס בכל ספרי גמרא. והנה ט"ס אי"כ אבל חסרון סופר יש כאן וגם טעות הציוני' כי הגה' זו מקורה מדברי א"ז כמ"ש בסוף הג"ה. ועיינתי בא"ז מ' בב"ק באות קס"ח וכ"כ אתמר נמי אר"י וכן הלכה כר"ע מחבירו הילכך לא מצי לסלק לי' בזוזי אלא נוטל את השור ואם הקדיש ניזק הוה קדוש אפי' קודם גביי' [בזה התחיל ההגה'] ואח"כ מציין דיוטין פונקטין ומתחיל בזה"ל וה"ה אם הקדשו מזיק הוה קדוש אפי' לר"ע דתני ר"ת קמי דר"א מכרו אינה מכור הקדשו מוקדש ואוקמינן דמכרו מזיק והקדישו מזיק קאמר וד"ה מכור אפי' לר"י דהא משועבד לי' לניזק הקדישו מוקדש אפי' לר"ע משום דר"א ולאו קדוש ממש לפדותו בשוויי' ורק לתן דבר מועט בפדיונו כדאמר ר"א במ' ערכין וכו' וא"כ בדברי' חסר מדברי הא"ז מ"ש אפי' קודם גביי' זה קאי שפיר אהקדיש ניזק וזה ודאי קדוש לגמרי וכאן הי' צריך להתחיל דבר חדש היינו מ"ש הרא"ש גבין הקדיש מזיק אפי' לר"ע הקדש' הקדש ומשום מה דתני ר"ת קמי דר"א. ומ"ש בהגה' מכרו להקדישו מוקדש צ"ל מכרו אינה מכור הקדש מוקדש תה לשון הברייתא והיינו כדאוקמי' בגמ' במזיק כתרווייה' דגם לר"ע וכדסיים הא"ז ולא קדוש לגמרי לפדיון בשו'. זה הוא סוף דברי הא"ז והכל איירי במזיק, וזה שחסר מדברי הג"ה לפרש דאיירי במזיק וכדאוקימת' דברייתא וכמ"ש הרא"ש אח"כ. וזהו פי' דברי הגה"א במלאות דברי הנ"ל בל"ס: ובענין מ"ש מעכ"ת בדבר העגלים הנשחטי' שאין בודקי' אותם בבית המטבחיים רק בבית הקצבי' שמוליכי' אותן על עגלות לשם והש"וב מומחה תמה עד"ז דיש לחוש דע"י נענועי' ינתקו' הסרכות כי הקצבי' זורקי' אותן בגסות כוחן. ונפשו בשאלתו אם יש לחוש לזה. והנה דברי השו"ב כנים ודאי יש לחוש לזה הרבה הלא כתוב בפרי תבואה ורא"פ מהגאון מהר"ז דיש לבדוק הבהמה בשוכב' ע"ג קרקע ולא לתלות' ע"ג שראגין ולבדקה אחר התליי' כי ע"י ההגבה' ותליי' מנענועי' גוף הבהמה ויש לחוש לנתוק הסרכ' ומדבוק' נעשה תלוי' או נאבד' לגמרי ע"י ניתק כידוע סרכ' כחוט דק וכיו"ב נאבדי' לגמרי ע"י הנענועי'. וידוע מ"ש התבו"ש כי אין אנו בקיאי' מהו הנענוע במקום מועו"מ להכשיר חלילה כמ"ש בדברי ראשונים כי אין אנו ידעינן עד כמה יגיעו הנענועי' אם נענוע קלה או חזקה וכש"כ הוא אם ע"י תליית הבהמה חשש הגאון לנתק הסרכות כש"כ וק"ו אם זורקי' אותם על העגלות ומוליכי' אותן למקולי' עלי דרך כמה נענועי' עברו עליהם. ע"כ יתאמץ בכל כחו לבטל מנהג זה כי חשש' רבה כנ"ל ורק יבדק' במקומן בלא נענוע ממקום למקום כהנ"ל ותמהני הלא השו"ב יודע היאך נהג' במקום שהי' שם בל"ס במדינת אומרן או גאליציען כן ינהג גם עתה במקומ'. ועיין בדרכי תשובה סי' ל"ט ס"ק כ"א שהביא דברי הפר"ת והרא"פ הנ"ל. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן י' בעהי"ת אול"י ב' פ' משפטים תרע"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון המובהק מו"ה אליעזר צוקקער שליט"א רב"ד ק"ק בערעגסאז סאז יצ"ו אחדש"ה הנני ע"ד אשר ענותנות' הציע לפני קונטרוס' הגדול בענין הטו"מ ע"ד קבלת הרבנות בק"ק ספרדי' בא' אשר מפני חולש' כחי לא הי' בידי להעריך ולהאריך ואינ' בדין להניף המקצר על המאריך וכבוד הדר"ג האריך והעמיק בנפלאות ודברי אמת באין השב לענ"ד ולא באתי אך ורק באיזה ראשי פרקים משנלע"ד להעיר בצדק. מ"ש בענין משפטי תנאי' ואונס. והא כתבו התוס' בכתובו' ד' צ"ז דבדבר דרגילות כגון למכור קרקעות בסליק למקום אח' כגון הא דמ' קדושין דף כ' דזבין נכסים אדעתי' דלסליק לא"י ל"צ למשפטי תנאי' דכך הוא הדרך מה לו לקרקע בנוסע ומעתיק דירתו למ"א וכך פסקינן בח"מ סי' ר"ז סעיף ג'. וא"כ הכא בנ"ז הוה דרך יותר רגילות בקבלת הרב שבא יבא עד חצי שנה או יתר מזה לשנה אבל מי שמע כזאת לאח' ביאתו זמן רב, וא"כ התנאי בג' שנים שאמרו בפראטאקאל