לבושי מרדכי על חושן משפט קכא

משום דהוה ספיקא וכשאר תפיסה מספק א"כ ה"נ נימא בנדון זה. אלא שכבר ביאר דבריו מ"ט הוה ספיקא משום דילמא מכר לו מקום צמוח של הפירות דהוה בא לעולם. ובנדון הא בחוב איירי ומשום דבר שאינ' ברשות' ודאי לא שייך ספיקא א"כ לדידי' ודאי לא מהני תפיסה. ועכ"פ לענין מגו ודאי לא שייך לענין תפיסה כיון דאינ' מטעם קנין רק מטעם מחילה אבל לעולם לא קנה מעיקר' רק אח"כ שמחל ומה מנו שייך בזה דרק על גוף הקנין שייך מגו אבל לא לענין מחיל'. א"כ שוב הדר' ק"ל נימא איפכא מדל"ק החוב גם הנייר לא קנה ואי דתפיס היינו רק בתורת מחיל' ולא מטעם קנין בעצם כמובן ומ"ש מעכ"ת דלענין כתובה לא מהני תפיסה כמ"ש התוס' מ' כתובות ד' פ"ד. והנה עיקר הדברים בד' צ"ו ושם פלוגת' דרבינא ומרבר"א בתפס' מטלטלי' ומשום דכתוב' אינ' נגבית רק מקרקע אבל בגרושה פסק הרמב"ם פ' ט"ז מה' אישות דנגבות גם ממטלטלי' והראב"ד לא השיג עלי' ועיי' במ"מ שם א"כ פשיטא דמהני תפיס' וא"כ הא שם בב"מ הא יש לחוש בגרוש' עכ"פ וא"כ קושי' הרא"ש לדוכת': ואגב אציע לפניו מ"ש בימי חרפי דלס' התוס' דהיינו טעמי' דמוכר שט"ח יכול למחול דאין בידו להקנות דבר שאינ' ברשותו וא"כ לר"מ דס"ל אדם מקנ' דשלב"ל א"כ כן מקני דבר שא"ב. ומעתה במ' קדושין בסוגיא דהמקדש במלוה היאך קאמר בפלוגת' דר"מ וחכמים בקדשה בשט"ח דאחרים דס"ל לר"מ דמקודשת ומסקנא שם דלכ"ע אית' לי' דשמואל ובאשה סמכי דעתי' קמופלג'. והא ר"מ ל"ל דשמואל, ועיין בכו"פ סי' פ"ד ס"ק ב' דס"ל להדי' דלר"מ מכירת שטרות דאורייתא מה"ט. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ז' בהי"ת יום ה' שמיני תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש תלמיד חביב הבחו' החו"ב וכו' כ"ה יושיע ווייס נ"י מבעטלאן יצ"ו ע"ד בעלי עגלות ששוכרי' מבעלי היער ישראל להוליך עצים. ועד"ז מקבלי' פתקאות כי כך וכך באו בשכרם ומשתלמי' מחדש לחדש. ובע"ג עניים וצריכי' למוצא כסף האם מיתר לקבל מאיש אח' פחות משוויי' את' פערעצנט ובעלי עגלות אין עליהם שום ערבות. ואתה ברצונך לדמות במה דאמרינן בב"מ ד' ס"ג וכן קיימ"ל ביו"ד סי' ק"ס שרי לי' לאינש למימר טול דינר והלוה לפלוני דלא אסרה תורה אלא ריבית הבא מלוה למלוה וה"נ כמ"כ. והנה אינ' דומי' מכמה טעמים ועיקר דהכא לאו הלואה היא כיון דעל בעלי עגלות אין שום אחריות והוה כשאר מכיר'. אלא זה דומ' במ"ש דהוה כמו מכירת שטרי חובות דמבואר בסי' קע"ג סעיף ד' אם אין על המוכר האחריות של הלוה כלומר אם יעני הלוה וכיו"ב שאין הלוקח יכול לתבוע למוכר, וא"כ ה"כ הבע"ג הוא בעל השטר כלומר המלוה ומוכר פתקאו' הנ"ל ואם הלוה הוא בעל היער לא יהי' בידו לשלם ללוקח אינ' חוזר הקונה על בע"ג אלא אפסיד אנפשי' א"כ הוא מותר ובלבד שיעשה כמ"ש בש"ך ס"ק ח' בשם הגה"א לכתוב על הפתק' קני' לך איהו וכל שיעבודי' כמו בשאר מכירת שטרות בח"מ סי' ס"ו עיי"ש. ולא דמי למה שנאמר בחת"ס יו"ד סי' קל"ד לענין באנקנאטען שאין עליהם דין שטרות דהוה גופ' ממון דשאני התם כמו שמחלק שם דשם גזירת המלך לקבלם כשאר ממון משא"כ הכא דאין חיוב לקבל הפתקי' במקום מעות ואפשר דאין נו"נ בהם כמעות בעלמא. ואתה אשר ידעת ט"ב הענין עליך לעיין לדמות זה לזה כמובן: וראיתי מ"ש במה דחקרו בנוב"י ואו"ח דקדושין ע"י שליח הוה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. וק"ל במ"ש בשימ"ק בשם הרמב"ן לענין מציאה דלא הוה במקום שחב לאחרים שאינ' חייב לשום אדם וה"נ בקדושי'. והנה הלא מחלוקת האמוראי' שם בב"מ ר"ח ר"נ ור"י וקשי' להו למ"ד דס"ל המגביה מציא' לחבירו ל"ק משום דהוה תולבע"ח במקום שחב לאחרים כיון דהי' אופן לזכות ביד אחרים וכי ל"ל דקדושי' מקדש ע"י שליח כנ"ל: במ"ש ע"ד הרא"ש דמחלק בין שליח לקבלה בקדושין דבא לאסור ל"צ עדים למנוי שליחות בין שליח לקבלה דגט דבא להתיר. וק"ל דאיפכא מסתבר' דטב למיתב טן דו ובכל דהו ניחא לה ואם בקדושי' נאמנ' כש"כ בגט. נזכרתי מ"ש לך בעתו וזמנו דעדים על מנוי השליחות אינ' מטעם נאמנות רק לקיום הדבר כמ"ש הרשב"א בעידי קדושי' דלא מהני אפי' הוא והיא מודים משום דעכ"פ צריך מעשה הקדושין להיות לפני העדים למען קיום הדבר דכן גזה"כ היא ועיין היטב: אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ח' ב"ה יום ב' פ' נשא מ"ח למב"י תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה יואב אדלער כ"י אבדק"ק דאברא יצ"ו ע"ד איש א' אשר מסחרו ירד מטה מטה ורבו עליו הבע"ח ועי"כ עשה שטר מברחת שמכר לרעהו ביתו בשטר מועיל בדיניהם וגם השכיר' בעד ס' זהו"כ והלוקח שילם עבורו בתוך הזמן שאר חובותיהם ועתה תובע רווחים מהנ"ל שהיו מעותיו בטלים וגם שכירות הבית האם יש כאן משום רבית, ומעכ"ת הביא דברי הרמ"א ח"מ סי' ק"צ במכר שנעשה מפני עלילות שאין כאן מכר כלל וצריך להחזיר הפירות שאכל ועפימ"ש בנתיבות שהחזיר לו דמי המקח וכן הי' בנ"ז. והנה לפי"ז הוה כאן הלואה ואין שום היתר על הרווחים או שכירות הבית, ולא אדע מ"ט הביא הלכה הנ"ל ממרחק, והא בנ"ז אין כאן עלילה רק חובות שמחויב לשלם והי' לו להביא מ"ש בח"מ סי' צ"ט דשם איירי כמו בנ"ז והיינו שטר מברחת שהובא בגמ' מ' כתובות ד' ע"ט והנה גם בזה קיימ"ל שם דהמכירה בטלה כמבואר שם וראיתי בהגה' רע"א שם סי' ק"צ דצ"ע בשטר מברחת בזה"ז יצוה לעיין בסי' צ"ט הנ"ל. ולא אדע במה הצ"ע ואפשר דכוונתו דכיון בזה"ז כך דינ' דמלכות' דאפי' ישני אומדנות המוכיחות דהכל נעשה בערמה עכ"ז נתקיימת הדברים אפשר דגם בזה אמרינן דינא דמלכותא דינא ולא דמי לעלילות דאם הי' הוכח' עד"ז לא הי' המקח קיים והלא מעשים בכ"י שהלוה נותן ח"כ ומוכר במה שיש לו בנכסים והדברים ידועים וזה הצ"ע. וגם צ"ע לענ"ד בנדון זה שהלוקח שילם עבורו חובותיו של המוכר על מה סומך שיבוא לידי גביי' באיש שנכסיו מתמוטטים עכ"ח על