לבושי מרדכי על חושן משפט קיט

המודר הנאה מחבירו דשוקל את שקלו דאינ' אלא מבריח ארי כמו פורע את חובו ואי מזכה לי' פשיטא דאסור גבי המודר הנאה דהוה הנאה מיד ליד דאסור כמ"ש הר"ן גבי הי' מהלכין בדרך דנותן ע"ג סלע דוקא ולא מיד ליד דאפי' במקום מצוה אסור. לכן נלע"ד פשוט דגם רבו ראשון מקרי מוחזק שלא להוציא ממון דכל קרבנות וכש"כ שקלים אינ' אלא כחוב דמלע' שמחייב לפרוע להקדש ולגבוה וכי היכא דפוטר אדם את חבירו מחיבו בממון שלו הה"ד הכ' וברמב"ם הכ' ג"כ מוכח כן דנקט הגונב שקלו של חבירו דהוה להקדש והוא פורע לחבירו ודו"ק. ולעיקר קושי' הכ"מ נלע"ד דהא לא משכחת לה כסף שקלים דאה"נ אלא גבי ע"ז, והא ע"ז תופס דמים א"כ הבהמה הנקחת ממנה יהא נתפס בדמי אסור ע"ז ויהא פסול לקרבן בלא"ה משום מן המשקה לישראל וא"כ בל"ז אין שקלו כלום ובלא"ה אין לו חלק בקרבנות וגם אסירי' אית בי' דפסול להקרבה והכ' לא איירי הרמב"ם ורק משקלי אם יצא לכן נקט עה"נ דאינ' תופס דמים ולא יצא רק משום דאינ' שוה כסף ולא נתן כלום כמו גבי קדושי אשה ומשום בטול לא איירי הרמב"ם ועיין בשוקל שקל הקדש דמועל בשעת שחיט' קרבן וע"כ דאינ' בטול ודו"ק. ואם יאמר האומר במ"ש לעיל דבע"ז יהא נתפס הדמים והקרבן פסול משום מן המשקה ישראל הא הית' לו שעת הכושר ובתוס' חולין ד' ק"מ מדין זה רוצי' להכשיר בהמה עהנ"ד לקרבן. כבר עמדו ע"ז בהגה' רע"א מנחות ד' ו' שסותרי' עצמ' דשם מסקי דבתר דאית לן ג' כתובי' גבי טריפה לאסור אפי' בנטרפ' אחרי כן תו לא מחלקין לענין ילפות' דמן המשקה לישראל ובה"מ פסול. והיטב אשר פירש מרן חת"ס שם באות' ת' ב' דגם דברי תוס' אינ' אמורין לפי האמת רק דצריך קרא לאסור צפורי מצורע בהכי דס"ד דהית' לה שעת הכושר לא יפסל קמשמ"ל אבל לפי האמת אין חלוק עיי"ש. ואם נאמר דהרמב"ם איירי בשקל עיר הנדחת לאח' שהודח' ונאסרו מיושב בפשיטות דהא פסק בפ"ד ה' עכו' דקדשו בדה"ב צריך פדיי' כדי לשרפו ולא כפירש"י ז"ל בפ' החלק והיא כס' הדר"ג הנ"ל. ואם יאמר דמשכחת אסה"נ בשקל כגון שמודר הנאה ממנו והנה אז פשיט' דיצא לפי דברינו הנ"ל דל"צ שיהא שלו וההקדש פשיט' דאינ' מפסיד דלגבי אינ' אסור ורק הוא עביד אסור' דפטר נפשי' באסה"נ וק"ל: וראיתי בתשוב' חותנו הגאון ז"ל תשוב' ריב"א סי' ב' אשר שם כבוד הדר"ג הקשה קשה כברזל מ"ד חת"ס באות' ת' אשר דעתו בהך דבב"ק דף מ"ה בשיר שלא נגמר דינ' הקדיש' מוקדש ופירש"י ז"ל דנ"מ לענין מעילה והוא ז"ל דאם בדיעבד הקריב לקרבנו ג"כ יצא ידי חובתו דאפי' נגמר דינ' אח"כ אינ' נאסר למפרע. ופלא דהא נגמר דינו פסול לקרבן כמ"כ רובע ונרבע דדרשינן בפ' כל אסורין מן הבקר ומן הצאן ובלא אסור הנא' פוסל כמ"ש במתני' זבחים פ' התערוב' שהמית עפ"י עד א' ועפ"י בעלים דאינ' נסקל ואינו אסור בהנא' ומ"מ פסול ואפי' אם עלה ירד ולמען דלא נשווה ח"ו כטעות מפורסם ורגלי חסידיו ישמור כמ"ש עצמ' בתשו' דצריך למשכונו ולתרץ אפי' לא כוון המחבר ע"ז. לכן נרא' לענ"ד דאם בעל שור חייב קרבן להקריבו וסתמ' עומד וצוח נגד העדים ששורו לא המית ולא נעשה בו עביר' דאטו בשופטני עסקינן. ועיין בכריתות ד' כ"ד בשור שהוזמ' עדיו. וא"כ כי היכא דפסקינן בכריתות ר"פ אמרו כחכמים דפליגי אדר' מאיר וס"ל דאדם נאמן על עצמ' יותר ממאה איש לכן בעדים שא"ל אכלת חלב והוא אימר לא אכלתי פטור וא"כ ה"נ דניהו לאחר שנגמר דינ' לסקל לית דין ולית דיין דמאן משגח בבעלים נגד העדים ודאי השור אסור בהנאה וממילא פסול לקרבן מן הקרא דמן המשקה ישראל דהא לכל ישראל אסור בהנא' אבל הקריב' הבעלים לשם חובתם באמרם במודע לנפשם כי כבר יצא ידי חובתם ואינ' מקריבי' קרבן א' כי תהא חולין בעזרה כי קרבנן כשר הי' למזבח פשיט' דיצאו ידי חובתם כמו נגד עדים שא"ל אכלת חלב וא"כ שפיר קאמר בחת"ס ואם בדיעבד הקריב' קידם גמר דין אפי' אם אחרי כן נגמר דינ' לא נאסר למפרע ואינו פסול משום מן המשקה לישראל רק פסול נוגח ונעשה בו עבירה משום זה נאמן על עצמ' אפי' נגד עדים. ודי לנו ליישב בזה דברי רבינו מרן חת"ס ז"ל. וד' יראינו נפלאות משגיאות ויגל עינינו בתורתו אכי"ר: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: סימן ה' בהי"ת יום ה' לסדר פנחס תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הגאון בנש"ק מו"ה מנחם שיק נ"י אב"ד ק"ק סיקס יצ"ו יק"מ כת"ה בא לידי ע"ד העובדא כי א' מהפירמא הגדול' שיש לו שליח תמיר (רייזענדער) למכור יין לכל מי שימצא לו כידוע ובא למ"כ ובא לסוחר א' וכאשר אמר לו השער דמי היין השיב לו כי הוא ביוקר גדול וכי שהוא מוכר לו יין כזה עד שיעור וואבאן בפחות מזה והשליח אמר שיתקיים המקח ויצחקו אבל נתן לו ק' כתרים אנגאבע וקבל הסוחר רק שדעתו היה לשחוק ואחרי שעות רצה להחזיר לו האנגאבע ולא רצה לקבל וכמעט שנשתקע הדבר'. ופתאום הביא הפירמא לדבר משפט הערכאות והעוכ' רצה לשבע שלא מכר מעולם וכאשר שמע כת"ה מהדבר התאמץ והשתדל בכל עוז שלא לבא לידי כך ואח"כ הביא לידי עמק שוה והוציא הסוחר ב' מאות כתרים. והפירמא כתב לכת"ה מכתב עד"ז. ועתה אחרי זמן רוצה לחדש הפראצעס אצל הערכאות. וע"כ הוכי' במכתב מגילה הנשמע כזאת והשיב אם עפ"י דיתוה"ק אינ' מגיע' לו הדיפערענצען ינוח ממשפטו עכ"ד: והנה כת"ה בא על העיון מכמה טעמים שאין זה מכירה כלום משום דלא הי' קנין המועיל בהאנגאבע ומשום אונאה וגם נראה שהשלים דעתו בב' מאות כתרים ועוד שהלך בערכאות בלא רשות ב"ד, והנה משום חסרון קנין כלו' דלא הי' רק כסף בלא משיכה יש לעיין כפי מה דפסקינן בח"מ סי' ר"א דכל דבר הנהוג בין הסוחרי' כגון אסנותת' ונתינ' פרוט' והאנדשלאק וכמ"ש במ' ב"מ ד' ע"ד וכמ"ש המג"א סי' תמ"ח לענין מכירת חמץ בשם מ"ב דקנה. וא"כ ה"נ לכאורה כיון שהדבר זה נוהג בין הסוחרים דבנתינ' מעות הוה קנין איני יכול לחזור בו. אלא שמרן חת"ס יו"ד סי' שי"א מחלק בזה שהוא דווקא אם הפסיקת דמים הי' כראוי' לקנות בו אבל אם הפסוק' דמים הי' בפחות שגלוי לכל שאין זה די מחירו אין זה קנין כלל וא"כ הכא נמי שהי' המקח בזול יותר יותר שאינ' מצוי אין קנין כזה קנין ואדרבה על כיו"ב באי' לדין ודייני' כמ"ש החת"ס חו"מ סי' ס"ו עיי"ש. ועוד כנראה לא הי' היין מסוים כלומר לא