לבושי מרדכי על חושן משפט קיז

ראשונים ולא אחרונים והי' תמי' בעיני במ"ש בת' תשורת ש"י ות' הרי בשמים ומעכ"ת קאמר דהביא עד"ז ראייות נכונים למנהגי קהלות הנ"ל ולא אדע איך הם הראיות משום דדי בהתרא'. דהא הם איירי במסרב לעמוד לד"ת ע"י התרא' והחדוש דגם שלא נטל רשות מב"ד אבל היאך דלא התרה ולא הי' מסרב כי לא תבעי' לב"ד מנ"ל דל"צ לשלם כל ההוצאות. ומדברי בעה"ת ג"כ אינה ראי' כלל דהא היא איירי באיש אלים דלא דייני' דינ' של ישראל וביד מתייראים לכתוב עליו אדרכת' אלא שגם בזה חשש משים דערכאות ענשו אותו כדרכם בשליש החוב למלכות מ"מ אם הערכאות צוו דישלם ולא שלם ועומד במרדו הוא דאפסיד אנפשי' וכמ"ש שם שיכול להציל את נפשו לומר כי אין בידו לשלם וישלם מנכסים אחרים אבל מי שאין בו כל הנ"ל כלומר שציית לדינא ולא התרו בו כמ"ש בת' דברי חיים מנ"ל דל"צ לשלם לו כל ההוצאות מה שחייב' יותר כיון דאז דינ' כמסור ואין לנו מנוס רק מ"ש בש"ע ברמ"א שפ"ח בשם המרדכי שיט' ר"א מטילא בבא להציל את שלו אין דינו כמסור ובמרדכי לפי"ז הביא דברי הרמב"ב שחולק על ר"א מטולא והש"ך שהכריע כדברי המהר"ם רק כשאין מקום להציל את שלו בד"י והיינו שלא ציית דינ' מיקל לסמוך על ר"א מטילא כמ"ש שם. והנה בת' תשורת שי הנ"ל הביא דברי ת' הרי בשמים סי' רל"ז דגם דעתו כן כלומר לא כהנשמע ממנהג קהלות הנ"ל. והנה עיינתי בת' הרי בשמים הנ"ל וראיתי שמחלקו לשני פנים ושם הי' עובדא שראובן התובע בערכאות זכה בדינו על תביעו' ומכר עפ"י האורטהייל ביתו של שמעון ואח"כ תןבע שמעון שיעמוד אתו לד"ת ועד"ז כתב השואל כי שמע שנוהגים שאחרי טערמין הראשון אבד הנתבע כל זכיותיו דהו"ל לתבוע ד"ת ועד"ז השיב כי ישתקע הדבר ומביא ע"ז ראיות נכונים שע"י שלא תבעי' לב"ד לא איבד זכייותו דילמא אנוס הוה ולא הי' ב"ד מזומן אבל לענין לשלם לו יציאות דלזה מהני טעמי' דהי' לו לתבוע לד"ת. והנה מחלק דלענין לעמוד לד"ת לא בטלו זכיות' דדילמא בד"י יזכה הנתבע ע"י טענתי' או לפי ד"י אתו המשפט אבל לענין תשלומין יציאות' אי"צ לשלם רק מ"ש עד נוערמין הראשון. וחדוש בעיני כי בת' תשורת שי לא הביא כל דבריו שהם שני חלוקי' בדינם וכמ"ש. והנה מאן דסמיך את' הרי בשמים לא הפסיד בפרט בזמה"ז אין דרך השופטים לבוא בעלילות ועונשים רק שופטים בד"מ. ואינו דומה כמ"ש בגמ' דהוה כתוא' מכמר ח"ו להיות מסור במציל את שלו. וכ"פ בא לפני כמשפט הנ"ל ואמרתי לבע"ד שהוא דרך פשרה לצאת לכל הדעות. ובעיקר דינא נלע"ד שצריך חקיר' על מה כן עושין בערכאות שיטילו כל ההוצאות על מי שנתחייב אם הוא דרך דינ' ומשפט או הוא לתקנת המדינה כלומר מפני הרמאין שילוו ויטל בהקפה ויזלזלו במכירת הסחור' ויטילו לכיס ואח"כ יעמדו על הקאנקאר כדרך הרמאים בעוה"ר ע"כ הטילו דבר זה על הנתבע שלא יקילו בעיניהם וא"כ הו"ל לתקנת המדינה, והא ידוע מה דקיי"ל בחו"מ סי' שס"ט דלתקנת המדינ' אמרינן דינא דמלכותא דינא והיאך דאיכא משום דינא דמלכותא לית ביה משום מסור האיך שאינ' נגד ד"ס הכתוב בתוה"ק להדי' כמ"ש בחת"ס חו"מ סי' מ"ד עיי"ש והלא בב"י סי' שפ"ח הניא ת' הרא"ש ורשב"א דהיאך הוא מהורמנ' דמלכא לית ביה משום מסור כמ"ש ראי' מעובדא דראבר"ש בב"מ דף פ"ד ועיין בת' מהר"מ שיק חי"מ סי' כ' כיו"ב. והנה י"ל בנד"ז בענין היציאה מפני מה הוא וכנ"ל וכבר הזכרתי דברי הרי בשמים בזה. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ג' בעהי"ת אול"י ה' פ' פקודי תרע"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי בנש"ק חכם וסופר מו"ה מנחם ישעי' כ"ץ שווארטץ נ"י אבן יקר ק"ק נאסאד יצ"ו אחרי מבא דרך ברכה וכו' אשר שאל ממני בדבר הלכה באיש א' ממונה להשגיח על כשרות הבשר והרע בדבר המשפט שהעיד ונשבע לשקר לפני הערכאות ומתנצל עצמו כי הי' אונס עפ"י פקודת הראה"ק וגם כי נשבע לדעתו ולא לדעת השופט אם נשאר בהימנתי' או איתרע בחזקתו עכ"ד בקיצור והנה ידוע כי בח"מ סי' ל"ד מבואר בסעי' ה' דנשבע לשקר לכ"ע פסול ואינו נאמן לומר אנוס הי' ועיין בש"ך שם. והנה כ"ז לענין מה דבעי עדות ממש כמו בממון ועונשין עפ"י שני' עדים, אבל לענין אסורי' הנ"ל מבואר ביו"ד סי' קי"ט. וברמ"א סי' קכ"ז כתב בפי' דפסולי עדות כשרים להעיד באסורי דדוקא חשוד לאותו דבר אי"נ וכמ"ש הש"ך ראי' בס"ק י"ב ממומר לערלות דכשר לשחיטה. וכלל גדול הוא במ'. בכורות דחשוד לדבר זה אינ' חשוד לדבר אחר דלא קיימ"ל כר"מ חשוד לד"א חשוד לכה"ת. אלא דהא מבואר בסעי' ה' שם דחשוד לדבר חמיר חשוד לדבר קל. ושם בש"ך פלפול רב אם הוא החמור בעונשין או החמור בעיני הבריות והשתא בנ"ז לענין שבוע' שקר ודאי דחמור כמ"ש בסו' יומא דאם כי אינו בכרת מ"מ הוא בין החמורות של חייבי כריתות לענין כפרה דכל העולם נתרזעו ומסתמא חמור בעיני הבריות והא ראי' דבסי' ב' וסי' קי"ט קמש"ל רבותא דמי שהוא חשיד על הדבר אינ' נאמן אפי' בשבוע' ופי' בטו"ז וש"ך משום דגם על האסורים הכי הוא מושבע ועומד והוה חשוד לאותו דבר ומזה למד הפרמ"ג דעל חצי שיעור חשוד מהימן בשבוע' דעל ח"ש אינו מושבע ועומד כמ"ש התוס' והר"ן מ' שבועות. וכן באסורי דרבנן בש"ך סי' קי"ט ס"ק כ"ב מביא דעות בזה אלא שסיים דחמ"ל העמידו דבריהם. אבל עכ"פ חזינן דשבועה הוי חמורה מכולם ואי לאו דכל איסורים הוה מושבע ועומד הי' נאמן בשבוע' אפי' באיסורא דאורייתא. ועוד דכל איסורים הוי מושבע ועומד. א"כ בעובר על שבועת שקר הוי כמו חשוד על אות' דבר כן נלע"ד פשטות ההלכה: אלא שלאיש הנ"ל יש התנצלות שהי' מוכרח עפ"י פקודת הראה"ק וגם נשבע לדעתו ולא לדעת השופט. והנה אם כוונתו למה דקיימ"ל בסי' רל"ב סעי' י"ד גבי אונס דיבטל בלבו בדברים שאינ' סותרים מה שמוציא בפיו כמ"ש ברמ"א והש"ך ועיי' בדגו"מ והנה אם כן עשה דבטל בלבו באיזה תנאי שלא יסתור מה שאומר בפיו ועיי' בט"ז שתמה על הלכה זו מה תנאי ובטול שייך בשבוע' שקר ועיין בהגה' מהרב"ף שהביא מדברי מהרמר"ב דשייך בדרך ערעומות בזה והנה צריך לפרש מה ובאופן מה הי' לדעתו, אלא בנדון זה לא אדע מה אונס שייך בזה הא ההכרח לא הי' רק ע"י רה"ק והא הראה"ק לא הי'