לבוש מרדכי על זבחים צד

לית בי' מעילה דפסיק ותני אפילו בקדשים קלים ולבסוף אית בה מעילה ולא והרי דם ומאי פריך לפירושו טובא לא פליגי עכ"ד התוס' והנה הרמב"ם כתב בפ"ב ממעילה יצאו לנחל קדרון מועלין בו מפני שהי' נמכר לגנות ודמיו קודש והקשה הראב"ד הא אותה מעילה מדרבנן ועכצ"ל דהרמב"מ סבר כר' חיים כהן דבדם המעילה מדאורייתא ויקשה עליו קושית התוס' ועכצ"ל דאף אם הוקדשו רבנן הוי קדוש מדאורייתא אעפי"כ פריך אם נימא דכיון דמקודם אין בו מעילה לא יתקנו רבנן מעילה א"כ לא יקדישו רבנן חזינן דאף שלא היו מקודם מעילה אעפי"כ תקנו רבנן מעילה וממילא כשיתקנו הוי מעילא מדאורייתא א"כ חזינן שיש מעילה מתקנות רבנן אף שמקודם לא הי' מעילה דהמקיז דם יש בהדם מעילה וא"כ תקנו רבנן מעילה אבל היכא דלא הי' כלל מקודם לא ותקנו רבנן אבל מה דפריך בסוף תמורה גבי מקדיש עולה לבדק הבית ובריש מעילה דפריך מי איכא מדרבנן מעילה שהקשה תוס' אמאי לא מייתי ממתני' דיצא לנחל קדרון ומאפר פרה לא קשיא דהי' סבר דאימתי יש מעילה מדרבנן היכא דחל ונעשה מעינה מדאורייתא אבל אם יש מעילה מדרבנן היכא דנא תל מדאורייתא ע"ז פריך ובדם כיון דחזי לגננות נעשה קדושה מדאורייתא וכן באפר דחזי אבל בקדשים דלא חזי ואי אפשר לחול מעילה פריך מי איכא מעילה מדרבנן היכא דאי אפשר לחול כגון קדשי קדשים ששחטן בדרום למאן דס"ל אם עלו לא ירדו ולא חזי לכלום וכן אם לא חל קדושת על עולה א"כ לא חל המעולה מדאורייתא וכן בקדשים שמתו דלא חזי אי אפשר לחול ע"ז פריך מו איכא מעינה היכא שיהי' המעילה רק דרבנן ומתרץ דיש מעילה מדרבנן אף היכא שלא יחול מדאורייתא

עכ"פ זה ברור דקדשי הגוף כל זמן שלא נפל בהם מום אין בהם קדושת דמים ומשו"ה פסק הרמב"ם בפ"ו ממעילה דקדשי הקדשים התמימים שתלש מצמרן כיון שנהנה בהן בפרוטה מעל אעפ"י שלא פגם שהרי הם דומים לכוס של זהב שאין נפגם שאין תלישת הצמר פוסלת אותן מלקרב והקשה הראב"ד ז"ל ומה שאמר אין לו טעם שהקרבן התמים אעפ"י שעומד לקרבן אפשר שיפול בו מום עכ"ד (ולפני הראב"ד לא הי' הגרסא כמו שכתב הכ"מ) עכ"פ הרמב"ם סובר דכל זמן שהוא קדושת הגוף ולא נפל מום אין בזה דין קדושת דמים ומשו"ה אמר הרמב"ם דאם נפסלו הקרבנות (מחיים כמו שבארנו) היינו שנעשו רובע ונרבע אין מועלין מדאורייתא רק מדברי סופרים ולא קשה מה שהקשינו הא אם יפול מום דמיו קדושים ומועלין בהן מן התורה אכן לפי הנ"ל ניחא דכל זמן שלא נפל מום אין בהם קדושת דמים ורק קדושת הגוף וקדושת הגוף נפסל שהרי נפסלו להקרבה משו"ה המעליה רק מדרבנן והא דמשמע מגמ' מעולה דמחוסר זמן יש בהם מעילה היינו רק במחוסר זמן בבהמה, דמחוסר זמן הא קי"ל דלאו כמחוסר מעשה ובבהמה כיון דחזינן דיש קדושה בבע"מ משו"ה חל קדושה אף במחוסר זמן. וכיון שאין מחוסר מעשה הרי הוא עומד להקרבא משו"ה מועלין אבל מום הוי מחוסר מעשה ועוד משמע מדברי הרמב"ם דהא דמחוסר זמן בבהמה מועלין הוא דוקא בבע"מ שהרי הרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות מעילה כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום ואפילו היתה מחוסר זמן מועלין בהן הרי דהרמב"ם כתב האי דינא דמחוסר זמן מועלין בבע"מ אבל בתמימה אפשר דלא יהי' מעילה דאין מעילה בקדשי הגוף אלא בעומד להקרבה

והנה התוס' במנחות נ"ב ד"ה גזרו כתבו דהגמ' מעילה י"ב דפריך מי איכא מידי דמעיקרא לית בי' מעילה ולבסוף אית בי' מעילה הקושיא דפסק ואמר אפילו בקדשים קלים הנה בש"מ בשם הרא"ש וכן ברש"י פירשו דהקושיא על תורין שלא הגיע זמנם דעל זה אמר רבה דיש בהם מעילה מדרבן ע"ז אמר דקשה לו ולכאורה יקשה אמאי לא הוקשה מקדשים קלים והרי חזינן דהרמב"ם פסק דתורים שלא הגיע זמנן אין בהן מעילה כלל הרי דס"ל כיון דהגמ' דחי א"כ בתורים שלא הגיע זמנן אין בהן מעינה כלל משום הקושיא דמעיקרא לית בי' מעילה וא"כ איך פסק ותני קדשי מזבח שמתו יש בהן מעילה מדרבנן וצריך לומר כיון דגזרו רבנן מתו אטו אלו שנשחטו ונזרק כדין א"כ גם בקדשים קלים יש נגזור שהרי אם נשחטו ונזרקו כדין יש מעילה באימורים משו"ה אף שמתו מועלין מדרבנן באימוריהן והא דתורין שלא הגיע זמנן אין מועלין דכיון דלא הי' בהן מעינה וגם אם היו מולקין אותן כדין לא הי' בהן מעולה משו"ה לא גזרו ובני יונה שעבר זמנן אין מועלין אף מדרבנן משום דמחיים בדילי כמו בחטאת המתות ואפשר שזהו כונת הרמב"ם שכתב בפ"ב מהלכות מעילה הלכה ט"ז ז"ל אבל גבי תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן והן קדשי מזבח אעפ"י שאסור להנות בהם הנהנה לא מעל הואיל ולא ראוי לפדיון הרי הם כחטאת המתות לפיכך אין מועלין דהרמב"ם בא לתרץ אמאי לא ימעלו מדרבנן כמו בקדשים שמתו משו"ה הביא הרמב"ם ואי' דחטאת המתות דמחיים בדילי אין מועלין

ובזה שביארנו דהרמב"ם ס"ל דהיכא דנפסלו מחיים כמו רובע ונרבע דמשו"ה אין בהם מעילה משום דעתה אין בהם קדושת דמים ולהקרבה לא חזי ומועלין רק מדרבנן משום דאם יפול בהם מום משו"ה גזרו מעילה אפשר לומר אלה אם ימותו לא יהי' בהם מעילה מדרבנן דאימתי גזרו רבנן מעילה, דגזרו אטו קדשים שנשחטו הוא דוקא בקדשים כאלו שאם היו שוחטים אותם היו כשרים אבל קדשים כאלו שאם היו שוחטים אותן לא היו ראוים לקרבן ומעילתן מחיים הוי מדרבנן אם מתו אף מעילה מדרבנן לא יהי' עליהם, בזה אפשר לתרץ דלכאורה מאי הקשה רבא על רב דס"ל היכא דנפלו שתי טבעות לים דאיסורא נפל והקשה מהא דאחר בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דאיסורא מית ולכאורה מאי קושי' הא האי דינא על דין דרבנן היינו דהקושי' היא כיון דהאי דינא דימותו כולן הוא רק אמאי לא נימא כיון שאחד מית מעתה נימא ירעו עד שיסתאבו והנה כלל דאימתי אמרינן דאיסורא נפל היכא שנאבד מן העולם ואי אפשר כלל לדון על זה שנפל אז אמרינן דאיסורא נפל אבל היכא שיש עוד לדון מה על הדבר לא שייך כלל לומר דאיסורא נפל שהרי יש עליו לדון מה הוא, ואם נימא דאיסורא הוא יש עליו דין אחר ואם נימא שהוא מרובא והי' עליו דין אחר לא אמרינן דאיסורא נפל וכמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן ק"י ס"ק מ"ד אבל כל שישנו בעולם ואתה צריך לדון עליו ועל השאר שנאבד מפני מה נאמר שזו האחת אסורה אדרבה יש לומר איסורא ברוב איתא עכ"ל בשם הרשב"א וא"כ לפי זה היכא דאם נימא דאיסורא יהי' עליו קולא נימא אדרבה הוא מן הרוב ויהי' עליו החומרא וא"כ לכאורה קשה כיון דקי"ל קדשים שמתו מועלין בהם מדרבנן א"כ מאי קושיא נימא דאיסורא מית אם נימא דאיסורא מית ומהו איסורא חטאת המתות ושור הנסקל אין בהם מעילה ואם נימא שהמה מן הרוב יש בהם מעילה מדרבנן א"כ איך נימא דאיסורא מית הא יש לדון על המתה עצמה אם מחייבין מעולה מדרבנן או לא אכן לפי שבארנו