לבוש מרדכי על זבחים צב

על המזבח היינו שלא הי' שריפתן בבת אחת עכ"פ הרמב"ם לא ס"ל פירוש הראב"ד אכן לדברי הרמב"ם קשה דברי הירושלמי דאמר ששים לא שבעים לא דהרי גם בחמשים ואחת לא

והנראה דלכאורה כיון דאמר הרמב"ם דאם נפלה יותר מחמשים ואבדה אחת מהן הותרו הכל לזרים ולא כתב שצריך להפריש אחת מהן הרי דסובר דאם נפלה יותר מחמשים ואבדה אחת מהן כיון שספק שמא זאת שנפלה היא התרומה אין צריך להפריש אחת וליתן לכהן דהיכא דצריך להפריש כתב הרמב"ם תעלה והיינו כדין דצריך להרים וא"כ איך כתב בפט"ו דתאנה שנפלה למאה ונפלה אחת מהן לים הגדול צריך להפריש אחת וא"כ הרמב"ם סותר דברי עצמו ובכלל קשה למה אמר בפט"ו חבית שנפלה למאה ותאנה שנפלה למאה הא כיון דנפלה אחת מהן אפילו בחמשים ואחת הדין כן ועוד קשה קצת כיון דספק רק עד חמשים ואחת א"כ היכא דנפלה בנ' ואבדה אחת מהן צריך לרבות עוד חמשים ואחת הא כיון דנפל אחת מהם הוי ספק וספק אין אוסר יותר מחמשים א"כ אם יוסיף על החמשים אחת יהיו מותרים דהא ספק אין אוסר יותר מחמשים ועכצ"ל דאימתי אמרינן דיותר מחמשים אין אוסר דוקא אם בעת שנפלה אחת מהן היו התערובות יותר מחמשים אבל אם בעת שנאבדה אחת אחת לא היו יותר מחמשים ונאסרו אז צריך יותר מחמשים ואחת ואסורות עד מאה ואחד דכיון דכבר נאסרו אינם ניתרים בחמשים ואחת א"כ אף היו יותר מחמשים כיון דבעת שנפלה אחת לתוכן הרי נאסרו ואיך יותרו אחר כן ע"י שאבדה אחת ומ"ש, דלענין דין דאין אוסר יותר מחמשים אמרינן כיון שנאסרו אסורים אף שהוא עתה יותר מחמשים ולענין דין דנאסר עד מאה אם אבדה אחת מהן אף שמקודם נאסרו עד מאה כשנפלה אחת מהן הותרו עד חמשים

לכן נראה דבודאי אם בעת שנתערבו הי' פחות ממאה וחל עליהם שם דימוע כיון דאמרו רבנן על זה דין דאת מקדשו ממנו שאם חזר נעשה על הכל דין דהוקדשו מדרבנן שנאסרו הכל כתרומה בודאי שלא יועיל מה שתפול חבית לים הגדול ועד כאן לא אמרינן דאם נפל אחת לים הגדול הותרו בטבעת של עכו"ם, שכל איסורם מפני התערובות ואמרינן על כל חד דילמא היינו זו הטבעת של עכו"ם ואף בבע"ח שפירשנו לדברי הרמב"ם דכיון דאסרו רבנן שמא יקח מן הקבוע האיסור רק כל זמן שאפשר שהתערובות יש בם, אבל אם אמרינן שמא הלך התערובות הותרו שאין איסורם מחמת עצמם אלא מפני התערובות אבל בדמוע דתרומה כיון שמדרבנן מקודש הכל ונעשו הכל איסור תרומה וכמו שביארנו דמשו"ה פטור דמוע מחלה משום שנעשה הכל תרומה דילפינן מאת מקדשו ממנו בזה אם תתערב חבית אפילו פתוחה או תאנה בפחות ממאה דחל עליהם דין דאת מקדשו ממנו שנתקדש הכל אף אם תפול חבית אחת לים המלח יאסרו כולם דהחבית שנתערבה עשתה כולם לתרומה כל זמן שלא בטלו ע"י שיהיו חולין יותר ממאה והא דאמר בירושלמי ספיקה לריש לקיש בטל ברוב היינו דאם נפלה תאנה אחת בעשרים ואבדה אחת מהן הותרו כל העשרים ור' יוחנן ס"ל דנאסרו אבל אם ירבה עליהם ממקום אחר יהיו מותרים מיירי דלא חל דימוע בודאי היינו שתיכף בשעת הנפילה נאבדה אחת וספק לנו שבעת הנפילה נתגלגלה התאנה והיא היא התרומה שנפלה ולא נדמעה או שנפלה התרומה לתוכה ואחת מן החולין נתגלגלה וא"כ בשעת הדימוע הי' ספק אם נדמעה ואף אם לא היו בבת אחת רק שנדע התערובות והנפילה בבת אחת כיון שהרמב"ם פסק בפי"ג מהלכות תרומות דסאה של תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להבי' עד שנפלה סאה אחרת אם ידע בראשונה קודם שתפול השני לא נדמעו אלא מפריש סאתים והשאר מותר ואם לא ידע בסאה הראשונה אלא אחר שנפלה השני' ה"ז מדומע הרי חזינן מכאן דהידיעה עושה לדימוע א"כ אם לא ידע מקודם שנפלה התרומה עד שנודע שאחת נפלה מן הכל ונאבדה לא נעשה מדומע ודאי אלא ספק דמוע, ועיין ביו"ד סימן צ"ט דעת הרבה פוסקים לגבי חתיכה נעשה נבלה דאם לא נודע התערובות עד שנתוסף איסור לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה ואף שהש"ך הקשה שם מהא דאמרינן חלב נבלה לדעתי בבשר וחלב דהוי איסור דאורייתא אפשר דאף אם לא נדע נעשה נבלה אף בלא נודע עד שנתרבה אכן הרמ"א והאו"ח הא מיירי בשארי איסורים דאמרינן חתיכה נעשה נבלה מדרבנן היכא שלא נדע עד שנתרבה היתר ולא אמרינן חתיכה נעשה נבלה ומה שהקשה הש"ך דאם נימא לא נדע עד שנתרבה לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה מאי הקשו הפוסקים דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אמאי לא תרצו דמיירי בלא נדע לדעתי כיון שנחלקו בזה ר"א ורבנן במשנה פ"ה דתרומות אם הי' מיירי בלא נדע לא הי' פליג ר"א דסובר דמדמע כתרומה ודאי ע"כ דפליגי ר"א ורבנן בנודע התערובות ומשו"ה הקשו דאם נימא דחתיכה. נעשה נבלה אמאי סברי רבנן דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אכן במקום אחר ביארנו דטעמא דרבנן כיון דהא אסרו רבנן תרומה במאה סמכו על קרא דמקדשו ממנו דמדרבנן כיון שנפל חנק אחד ממאה ולא יותר הוי כמו מקודם שחלק אחד ממאה מקודש א"כ כמו מקודם יש היתר לאיסור מה שמקדש התרומה שאם הפרישם הותר א"כ היכא דנדמע אח"כ ועתה אין חלק התרומה אחד ממאה רק פחות ממאה הותר הקדושה שנתקדש מקודם אבל בכלאי הכרם נעשה הכל כלאי הכרם אם נדמעו פחות ממאה דהא בכלאי הכרם אין היתר לאוסורו וכמו שביארנו למעלה

עכ"פ היכא דנפל ספק על הדמוע אז יש לזה דין ספק בין אם היו בבת אחת הנפילה בתוך התרומה והאבידה שנאבדה אחת מן הכל ובזה פליגי ר"ל ור"י אם הי' זאת למשל בעשרים תאנים שנפלה אחת מן התרומה ואחת מן הכל ר"ל סבר דכיון דהוי רק ספק דימוע בטלה באלו העשרים אכן ר' יוחנן ס"ל דנאסרו כל העשרים ולא יותרו עד שיהיו רוב חולין היינו אם תפול אחת מן הדמוע לתוך השנים או שיפלו לתוך עשרים ואחת ואח"כ אמר דודאי אוסר במאה וספיקה בחמשים ופריך ס' לא ע' לא פירוש דהי' סבור לאחר שריבה היו חמשים מותרים ופריך אמאי דכיון דאמר ר"י דצריכים רוב לבטל א"כ אם נפלה תאנה תרומה לתוך שלשים חולין ונאבדה אחת מהן והי' באופן שהספק אם נדמעו כמו שביארנו היינו או שהו' בבת אחת או שנודע שתי המעשים בבת אחת ולר"י נאסרו כל השלשים וצריכים רוב וא"כ הלא גם ששים יאסרו היינו אם יפול עליהן שלשים לא יותרו שהרי צריכין וכן אם היו שלשים וחמשה הלא יאסרו ע', וא"כ הא ששים לא הא שבעים לא הוא בלשון בתמי' וע"ז משני עד חמשים צריכים רובא אם בעת שנפל הספק דימוע, היו אך חמשים נאסרו, וא"כ צריכים רוב לבטלם וא"כ לא יותרו עד שירבה עליהם עוד חמשים ואחת כדי שיבטלו אלו החמשים שנאסרו מטעם ספק דימוע ברוב ההיתר, אבל אם מקודם שהי' האיסור הספק דימוע היו החולין יותר מחמשים לא נאסרו, דכיון שהי' ספק דימוע אין אוסרין יותר מחמשים דעשו